המפלגה זה אני: נתניהו שוב הוכיח שליטה מוחלטת בליכוד

כחצי שעה לפני ההצבעה על פיזור הכנסת [29 במאי], הפיץ דוברו של ראש הממשלה בנימין נתניהו את תמונת חברי סיעת הליכוד ממתינים לכניסתו של ראש הממשלה לחדר הישיבות. "סיעת הליכוד מכונסת בהרכב מלא", נכתב בהודעה הקצרה. התמונה של 33 השרים וחברי הכנסת של הליכוד (לא כולל ראש הממשלה) שהתייצבו כאיש אחד לקראת הצבעתם על פיזורם, פחות מחודשיים לאחר שנבחרו, מיטיבה לתאר את עידן נתניהו אבל גם את הקוד הארגוני של תנועת הליכוד – מפלגה שאינה מדיחה את מנהיגיה, גם אם הדברים מנוגדים לאינטרס הקולקטיבי.

נתניהו כינס אותם כחצי שעה לפני ההצבעה בכנסת, כדי לוודא סופית שהשורות מאוחדות, שאיש לא מכין לו תרגיל. אחרי הכל, עברו עליו כמה יממות סוחטות ומורטות עצבים, כשהבין שיו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן קיבל כנראה החלטה אסטרטגית למנוע ממנו הרכבת ממשלה. באותו הרגע נתניהו, המגה-פוליטיקאי, איבד שליטה על התהליך ולא יכול היה להרשות לעצמו אפשרות של הקמה ממשלה חלופית. במצב שנוצר, הליכה לבחירות חדשות, למרות שעון החול המשפטי, היא מבחינתו הרע במיעוטו.

כולם היו שם בחדר הישיבות, כולל ח"כ גדעון סער – היחיד שקרא בשבועות האחרונים תיגר על נתניהו, הושפל ונרדף על ידו, ולכאורה יכול היה לנצל את פגיעותו כדי לנסות להזיזו או לפחות לנקום בו. סער מיקד אליו תשומת לב רבה בימים האחרונים. כל צעד שלו או פגישה אקראית נבחנו בשבע עיניים על ידי נתניהו ואנשיו. אבל למרות הטינה העזה שהוא חש כלפי ראש הממשלה הרוצה לחסלו פוליטית, סער התייצב עם חבריו לישיבת הסיעה והצביע על פי דרישת נתניהו. סער עשה זאת מכיוון שמי כמוהו יודע, שכל ניסיון לפגוע בנתניהו בעת הזו ימיט עליו אסון פוליטי, יגזור עליו נידוי מפלגתי ויסתום את הגולל על סיכוייו להנהיג את הליכוד והימין בעידן שאחרי נתניהו, שייתכן שהוא קרוב מאוד.

בליכוד ובימין לא היו סולחים לסער אם היה מנסה מאחורי הקלעים לתפור ממשלה חלופית בראשותו של הליכוד עם כחול לבן, בזמן שנתניהו מנסה להקים ממשלה (ימנית) לאומית. מהלך כזה היה גם יוצר סיכסוך בין סער לסיעות החרדיות איתן הוא מטפח יחסים קרובים מזה שנים. לכן, סער עשה את המעשה הפוליטי הנכון מבחינתו.

עידן נתניהו בליכוד – כפי שהוא משתקף בבהירות מאז ניצחונו הגדול בבחירות 2015 ועד השיא ברביעי בלילה כשהכנסת פיזרה עצמה בהתאם לרצונו – הוא עידן של מנהיג אחד חזק, שפעל בהצלחה לסרס את בכירי מפלגתו ונמנע מלגדל יורש או לטפח עתודה מנהיגותית. נתניהו, ששואב את כוחו הפוליטי מהפופולריות הציבורית שלו ומהיותו המנהיג הבלתי מעורער של הימין, הפך את הליכוד – מפלגה שהייתה ידועה בחיים הדמוקרטיים התוססים שלה, במחנאות ובבריתות פוליטיות – למפלגת נתניהו.

אגב סער, הוא היה בין אלה שלא התפתו לנטוש את הליכוד למפלגת קדימה שהקים אריאל שרון בשלהי 2005. סער היה אהוד על ידי שרון אך לא התפתה לתפקיד שר. הוא נשאר עם נתניהו ועם קומץ חברי כנסת, ויחד צעדו למפלה הגדולה ביותר שידע הליכוד: 12 מנדטים [בחירות 2006]. אחרי הבחירות ההן היה ניסיון כושל ולא משמעותי להביא להחלפת נתניהו, אך מהר מאוד התיישרו השורות.

בזיכרון המפלגתי הפילוג ב-2005 הוא טראומטי. הפעילים וחברי המרכז עדיין נושאים את זיכרון אותם ימים. השר צחי הנגבי יכול להעיד על כך. ערב הפילוג הוא נבחר למקום הראשון על ידי מרכז הליכוד, שדירג את הרשימה לכנסת. אחר כך הלך עם שרון להרפתקה בקדימה, ומאז ששב לליכוד ב-2012 הוא אינו מצליח לחזור לצמרת. בבחירות האחרונות הוא היה רק במקום ה-14 ברשימה לכנסת.

אפשר כמובן לבקר את צמרת הליכוד הנוכחית על חדלונה ורפיסותה מול מנהיגה המסובך בפליליים, ולטעון שזו הסיבה לכך שהוא לא הצליח להרכיב ממשלה אחרת זולת עם שותפיו הטבעיים מימין ועם החרדים. אבל מי שמכיר את הפוליטיקה הליכודית אינו רואה בכך דבר מוזר.

שלושה ימים לפני פיזור הכנסת הבין נתניהו סופית את מצבו, ומהרגע הזה הוא עשה שורת מהלכים טקטיים ואסטרטגיים כדי למזער נזקים, ומעל הכל כדי להוריד מהשולחן אופציה של ממשלה חלופית שלא בהנהגתו. אף שהסיכוי לכך היה נמוך, הוא מנע את החזרת המנדט להרכבת הממשלה לנשיא המדינה – מצב בו היה מאבד שליטה על התהליך.

האיחוד עם משה כחלון היה אסטרטגי, מכיוון שכך נתניהו איחד שורות בימין ומנע מצב שבו יו"ר כולנו ושלושת הח"כים שלו יצביעו נגד פיזור הכנסת. בשלב הבא, בבחירות ב-17 בספטמבר, ריצה משותפת עם כחלון תצמצם איבוד קולות בימין. נתניהו הבטיח לכחלון את משרד האוצר ומינוי שר נוסף, וכן שריון בליכוד לארבעת חברי סיעת כולנו. כדי להרגיע את חברי הכנסת של הליכוד בספסלים האחוריים, הוא הבטיח להם חוק נורווגי מרובע. כלומר, ארבעה שרים יתפטרו מהכנסת והם ייכנסו במקומם. זו התחייבות שאינה מעוגנת בשום מסמך ואין לה תוקף, אבל למובלים לגרדום לא הייתה ברירה אלא לקבל אותה. בנוסף הוא מינה את השר ישראל כץ לשר החוץ במשרה מלאה, ובכך נעץ סופית את נאמנותו ומנע את האפשרות של מרד בצמרת.

במקביל פעל נתניהו בדרכים נוספות במוד של קמפיין. הוא הזמין ללשכתו את נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות ואת המשנה שלה השופט חנן מלצר, על מנת להציג תמונה של יחסים שפירים עם מערכת המשפט. התמונה ששיגר דוברו לתקשורת של השלושה משוחחים מחויכים, נועדה להעביר מסר זה לציבור לקראת מערכת הבחירות החדשה, שבזמן הפגישה נתניהו כנראה כבר ידע שהיא בלתי נמנעת.

דקות מעטות אחרי שהכנסת פיזרה את עצמה ברוב ברור, נתניהו כבר היה עמוק בקמפיין הבחירות שלו. במסיבת עיתונאים מאולתרת בכנסת הוא קבע את אחת מסיסמאות בחירות ספטמבר 2019: ליברמן הוא שמאל. מיד אחריו הדהדו זאת כל בכירי הליכוד.