שעות ספורות לפני שהושבעה ממשלת נתניהו הראשונה ביוני 1996, משבר חמור איים על קיומו של האירוע החגיגי. שר החוץ המיועד דוד לוי הציב אולטימטום בפני נתניהו: אם לא יימצא תפקיד הולם לאריאל שרון, אני לא נכנס לממשלה שלך. בין השניים, שרון ולוי, הייתה אז ברית פוליטית, וכאשר נתניהו החליט להשאיר את שרון מחוץ לממשלה כדי לחסלו פוליטית כי חש מאוים ממנו, לוי התגייס לעזרתו. לפיכך, נתפר לשרון תיק כלכלי חדש – תיק התשתיות הלאומיות, וממשלת נתניהו הושבעה.
באותו האופן, רק יומיים קודם לכן איים בני בגין על נתניהו, שאם לא יימצא תפקיד ראוי לדן מרידור הוא יישאר בחוץ. אז מרידור מונה לשר האוצר. גם מרידור נדחק תחילה הצידה משום שנחשב לאויב פוליטי מסוכן.
בדיוק 23 שנים אחרי, נתניהו, חזק פוליטית מאי פעם, עומד להרכיב את ממשלתו החמישית. הפעם בתפקיד היריב המסוכן מבית הוא בכיר הליכוד גדעון סער. הוא נחשב לבעל הסיכויים הטובים ביותר להיות יורשו של נתניהו ביום שאחרי.
סער נחשב לפופולרי ולקול ערכי בליכוד. בפריימריז אחרונים לבחירת הרשימה לכנסת [פברואר 2019] הוא נבחר במקום הרביעי. בימים האחרונים הוא הבין ששר בכיר הוא לא יהיה אצל נתניהו, ואולי לא יהיה שר בכלל. מהעמדה הזאת הוא חש בנוח לומר בתקשורת את מה שבכירים נוספים בליכוד חושבים אבל לא אומרים בגלוי: שחוק החסינות שנתניהו מקדם הוא חוק פרסונלי אשר יגרום נזק למפלגה. בראיון לחדשות 12 הסביר סער, שחקיקה פרסונלית פוגעת באמון הציבור ושמישהו נתן לראש הממשלה עצה לא טובה. "אני לא היחיד שמוטרד מזה בסיעה", אמר סער.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
