בירושלים הערבים לא נוהרים לקלפיות: את מי זה משרת?

ראש הממשלה בנימין נתניהו אמנם שחרר השבוע [17 בספטמבר] סרטון תמיכה במועמדותו של השר זאב אלקין בבחירות לראשות עיריית ירושלים, אבל ספק רב אם מעבר לתמיכה פומבית שנכפתה עליו הוא ייצא מגדרו למענו.

זה לא שהבחירות היצריות האלה (ב-30 באוקטובר) אינן מעניינות את ראש הממשלה - ההפך הוא הנכון, אבל כלל לא ברור אם האינטרסים שלו ושל אלקין חופפים. לצד אלקין, שנחשב למועמד חזק, ניצב משה ליאון, מקורבם של יו"ר ישראל ביתנו שר הביטחון אביגדור ליברמן ויו"ר ש"ס שר הפנים אריה דרעי. נראה כי השניים איחדו כוחות כדי להביא לבחירת ליאון, והצליחו לארגן לו תמיכה יקרה מפז של שני הפלגים הגדולים של החרדים: ש"ס ודגל התורה. הדיווח על כך [20 בספטמבר] הכה את אלקין בתדהמה וטרף מחדש את הקלפים. בהמשך פרצה קטטה מתוקשרת בין אלקין לליברמן: הראשון האשים את שר הביטחון בעסקנות ובכך שאיננו רואה את האינטרס של תושבי העיר, האחרון לא נשאר חייב וביקש מאלקין להפסיק להתבכיין.

האם נתניהו יטיל את כל כובד משקלו ואת יוקרתו למען אלקין, שהיחסים הקרובים ביניהם בעבר התקררו בשנה האחרונה? כלל לא בטוח. מה שבטוח הוא שהזירה הפוליטית בירושלים רותחת ויש לכך השלכות על הפוליטיקה הלאומית, אפילו על יחסי הכוחות בין החרדים בקואליציה מול משבר חוק הגיוס. נתניהו ודאי יביא בחשבון קודם כל את האינטרס האישי שלו מול החרדים, בעיקר כאשר הוא ניצב בפני שנת בחירות, גם אם אלקין ישלם את המחיר.

בליאון, איש עסקים מוכר ומקורב למפלגות הימין, תומכים ליברמן ודרעי – שני שועלי קרבות פוליטיים מנוסים. לאלקין מנגד יש את נתניהו, פומבית לפחות, ואת יו"ר הבית היהודי שר החינוך נפתלי בנט. המשמעות של התמיכה הזו היא בעיקר הצהרתית, מפגן כוח שאלקין יכול להציג (תומכים בו גם שרים רבים בליכוד), אך בפועל הוא יודע שמי שיכריע את הבחירות יהיו החרדים. כאן הוא סובל מנחיתות גדולה מול ליאון.

המכה שחטף השבוע אלקין הייתה קשה. ללא הקול החרדי אי אפשר לנצח בחירות בירושלים. אהוד אולמרט ניצח עם החרדים ב-2003; אחריו כיהן ראש עיר חרדי, הראשון והיחיד עד כה, אורי לופוליאנסקי; וראש העיר הנוכחי ניר ברקת, חילוני וטייקון הייטק מקומי, ניצח את הבחירות ב-2008 וב-2013 בעזרת דיל עם החרדים.

אף שהבחירות לראשות ירושלים יתקיימו רק בעוד כשישה שבועות, תמונת הקרב הפוליטי הזה כבר מתבהרת בכל הנוגע לאיש שינהיג את העיר המורכבת הזאת בחמש השנים הקרובות. ראש העיר ברקת מתכוון להתמודד על מקום ברשימת הליכוד לכנסת בבחירות הקרובות. וכך, אחרי עשר שנים שבהן כיהן בתפקיד ראש עיר חילוני, מחליפו יהיה בסבירות גבוהה דתי-ימני.

אלקין (47), דתי שהתגורר בעבר בהתנחלות, משתייך לפלג הימני הקשה בליכוד. ליאון (56), כיום חבר מועצת עירייה בירושלים, הוא דתי ימני, מתון יותר מאלקין, חובש כיפה סרוגה.

שני מועמדים נוספים הם סגן ראש עיריית ירושלים יוסי דייטש החרדי (50), שהאמין שכל החרדים יתמכו בו והתבדה (וממשיך לרוץ); ועופר ברקוביץ' (35), מועמד חילוני, חבר מועצת העיר, שמקווה לזכות מן ההפקר בשל פיצול הקול החרדי, אם כי גם הוא מבין שבלעדי החרדים סיכוייו לנצח קלושים.

ערב ראש השנה [9 בספטמבר] פרסם מכון ירושלים למחקרי מדיניות את הפרופיל הדמוגרפי של העיר. לא היו שם הפתעות. מאז שנות ה-90 של המאה הקודמת נרשמת מגמת התחרדות בעיר, אבל בכל זאת המספרים מעניינים, בעיקר הכוח של ערביי ירושלים שלא בא לידי ביטוי.

על פי הנתונים, ירושלים היא העיר הגדולה בישראל מבחינת אוכלוסייה ומתגוררים בה 882,700 תושבים, מהם כ-62% יהודים (536,600), כ-36% מוסלמים (322,600) וכ-2% נוצרים. האוכלוסייה החרדית בירושלים מהווה כ-34% מהאוכלוסייה היהודית, כלומר בסביבות 182,000 איש.

בעוד החרדים משתמשים היטב בכוחם כדי להיות שחקנים מרכזיים בפוליטיקה המקומית בירושלים, שכאמור משפיעה גם על הפוליטיקה הארצית, ערביי מזרח ירושלים מדירים עצמם במכוון מהזירה הזאת. מאז מלחמת ששת הימים ואיחוד העיר [1967] מחרימים ערביי מזרח ירושלים את הבחירות המוניציפליות בטענה כי אם ישתתפו בבחירות הם יכירו למעשה בכיבוש. בבחירות 2013 פחות מ-2% מהם השתתפו בבחירות.

על פי החוק, לתושבי מזרח ירושלים יש זכות הצבעה בבחירות המקומיות, בניגוד לבחירות לכנסת. אמנם לראשות העיר הם אינם רשאים להיבחר, אך למועצת העיר דווקא כן.

החידוש במערכת הבחירות הנוכחית הוא ששתי רשימות של ערבים מתמודדות למועצת העיר. הראשונה היא "אלקודס לנא" (ירושלים שלנו) בראשות עזיז אבו סארה. הוא בן 37, תושב מזרח העיר, שהכריז כי יעתור לבג"ץ כדי להורות על שינוי החוק שיאפשר לו להתמודד על ראשות העיר. אבו סארה מעמיד את תמיכתו לפלסטינים כדגל, אבל בפועל זכה לקבלת פנים אלימה. במסיבת העיתונאים שבה הכריז על מועמדותו [6 בספטמבר] נזרקו עליו ביצים מהקהל. זה היה צפוי. בעבר, מתמודדים מקרב ערביי מזרח ירושלים אוימו וויתרו על השתתפות בבחירות.

בראש הרשימה השנייה, הנקראת "ירושלים לירושלמים", עומד ד"ר רמדאן דבש תושב צור באהר. רשימה זו מתמקדת רק במתן שירותים לתושבי מזרח העיר.

למרות ההתעוררות לכאורה בקרב ערביי מזרח ירושלים, גם בבחירות אלה רובם המוחלט של 182,000 בעלי זכות ההצבעה יישארו בבית. בהתחשב בעובדה שברקת נבחר לראשות העיר ב-2013 עם 110,000 קולות, ערביי מזרח ירושלים, אם היו יוצאים להצביע, היו מחוללים דרמה וקובעים מי יהיה ראש העיר הבא.