מה הקשר בין מצב החירום בישראל לכרטיסים למירוצי סוסים?

הפסקת האש הבלתי מוצהרת ברצועת עזה בין ישראל לחמאס לא סיימה את מצב החירום בישראל. ובעצם, מצב החירום קיים כל העת, כך שאין צורך להכריז עליו בכל פעם שיש הסלמה באלימות. אין צורך בהודעה רשמית על מצב חירום כדי לגייס מילואים בדחיפות, משום שגיוס כזה בצו 8 אינו מותנה בכך. כדי להתמודד עם שורפי השדות מעזה או עם מערכות כבדות בהרבה לא נחוצה החלטה חדשה על סטטוס ביטחוני מיוחד. ישראל מקיימת אותו כל העת, משום שהזנב מכשכש פה בכלב.

בשבוע שעבר (11 ביולי), בפינה נסתרת למדי באחד העיתונים, פורסם כי ועדה משותפת לוועדת החוץ והביטחון של הכנסת ולוועדת חוקה חוק ומשפט החליטה להיעתר לבקשת הממשלה, ולהמליץ בפני מליאת הכנסת על הארכת מצב החירום בישראל בשנה נוספת. זה ממש לא ריגש איש. איך אפשר להתרגש ממצב שנמשך ללא הרף מ-19 במאי 1948?

זה החל בעיצומה של מלחמת העצמאות. ישראל נזקקה להבטחת שירותים ומוצרים לציבור, ולא היה דבר טבעי יותר עבור הממשלה הזמנית מאשר לקבוע כי המדינה בת חמשת הימים נמצאת במצב מלחמה, כדי לגייס מהציבור את המשאבים הקיימים לטובת המאמץ הביטחוני. פחות משנה אחר כך הסתיימה המלחמה, אבל מצב החירום נותר על כנו. מישהו שכח לבטל אותו, או שמא חש כי זהו מצב נוח מכדי לוותר עליו בקלות.

אמנם ישראל עדיין נתונה לאיומים רבים, ומעורבת בעימותים ובאלימות, אך איש לא יכול להצדיק למעלה מ-70 שנה של מצב המצריך חוקים דרקוניים, אשר מאפשרים להפשיט כל אזרח מזכויותיו בכל רגע. לזכותן של ממשלות ישראל אפשר לומר כי אף אחת מהן לא השתמשה במלוא הפוטנציאל הדרקוני, והן ניצלו בעיקר את הצדדים המפנקים של מצב החירום, שאליהם עוד אתייחס בהמשך. אולם עצם העובדה שבידי הרשות המבצעת במדינה דמוקרטית יש כוח בלתי מוגבל כמעט ליטול את זכויות האזרחים, בתואנת מצב חירום, היא מצמררת.

בתפקידים ממשלתיים שונים ניסיתי להשפיע על ביטול מצב החירום, אבל כשהתמניתי לשר משפטים ב-2001 הפכתי את הנושא לעדיפות הראשונה שלי. רציתי להאמין שניתן יהיה, במאמץ מרוכז, לבטל חלק מהחוקים והתקנות שאמורים להיעלם עם סיום מצב החירום, ולשמר את אלה שהאינטרס הלאומי לא יכול היה לוותר עליהם, כחוקים ותקנות העומדים בפני עצמם ואינם תלויים במצב החירום או בביטולו.

כשעברתי על רשימת החוקים והתקנות שקיומם מותנה בקיום מצב חירום, לא ידעתי אם לבכות או להתפוצץ מצחוק. פשוט לא האמנתי למראה עיני. שרים שהתעצלו לחוקק חוקים בכנסת התקינו תקנות מצב חירום שלא נזקקו לאישורה. מוסדות לא ממשלתיים נתלו בחירום כדי לנקות את מצפונם.

כיוון שהחוק מאפשר להשתמש במצב כמטריה לחוקים ולתקנות המבטיחים את המשך פעילותו התקינה של המשק גם במצב חירום, ניצלו זאת השרים והמחוקקים כדי להצדיק שורה ארוכה של מעשי חקיקה הכרוכים במתן שירותים ובפיקוח על מחירים. מדובר על הענקת אפשרות לממשלה לתפוס קרקע ורכוש, על תקנות לייצור פודינג, לפיקוח על מחיר הגלידה, להעסקת עובדים בשעות נוספות לא רק בשירותי חירום, על צווי ריתוק לעובדים שפתחו בשביתה, על סמכויות חיפוש כמעט בלתי מוגבלות אצל אזרחים, על אפשרות למנוע מאזרחים יציאה מהארץ, על מתן הרשאה לשר התחבורה להורות לבעלי כלי שיט לשוט למקומות שונים מיעדיהם, על מתן אפשרות לשר העבודה לבטל את כל החופשות במשק, על הרשאה לממשלה לבטל, באמצעות תקנות, את חוקי הכנסת (לא פחות), על תקנות העוסקות בסחר ביהלומים ובהתקנת מזגני אוויר, ובין השאר – בפיקוח על מחירי הכרטיסים למירוצי סוסים.

כשהגעתי לסעיף הזה, ביקשתי לבדוק האם מישהו מעוזרי לא הכניס אותו מתוך רצון לבדוק את מידת תשומת הלב שלי, אבל הסעיף היה אותנטי לחלוטין. בישראל, יש לציין, אין מירוצי סוסים (ואני מקווה שגם לא יהיו), ואילו היו – מה זה קשור למצב חירום? ואם מחירי הכרטיסים יהיו גבוהים יותר, האם ייפגע ביטחון המדינה?

פניתי לראש הממשלה אז, אהוד ברק, וביקשתי ממנו להעלות את נושא מצב החירום בישיבת הממשלה. חילקתי לשרים את כל התקנות התלויות במצב החירום, וביקשתי מהם להסתפק בהארכה של חצי שנה (ולא בשנה, כמקובל), כדי שמשרדיהם יעבדו במשותף עם משרד המשפטים במרץ, וכדי שניפטר מחטוטרת החירום. רובם השתכנעו. הקמנו ועדה בין משרדית, שעבדה בהתלהבות, אך מחלוקת עם ההסתדרות - שלא הסכימה להחליף את תקנת החירום המאפשרת לרתק עובדים שובתים בחוק דומה - הובילה את התהליך למבוי סתום.

הגיע הזמן שרשויות המדינה יסכימו שחייבים לשים קץ למצב החירום ולהבין בדיוק למה זקוקה המדינה כדי להבטיח אספקה סדירה של שירותים חיוניים ומוצרים חיוניים במצב של אלימות מתמשכת. עליהן לחוקק את חוק מצב החירום החדש, שיכניס את החוקים הללו לפעולה. את כל החוקים והתקנות האחרים, שהמדינה זקוקה להם בלי שום קשר למצב החירום, צריך לחוקק מחדש, בחסכנות, ולזרוק לפח רבים אחרים. אם יהיה צורך בחידוש מצב החירום, לא תהיה בעיה לעשות זאת. ובא לציון גואל.