ישראל סוחטת את אבו מאזן, כשהגדה המערבית רותחת מסולידריות עם המחאות בעזה ובירדן

ישראל דורשת מאבו מאזן פיצויים על הנזקים שנגרמים לה מעפיפוני האש שמשגר חמאס, בזמן שהנשיא הפלסטיני מנסה לבלום את התפשטות המחאות מרצועת עזה ומירדן אל הגדה המערבית. 

שלומי אלדר מדווח כי בישיבת סיעת ישראל ביתנו, שר הביטחון אביגדור ליברמן "גילה [לחברי מפלגתו] כי מאז החלו הפגנות הגדר בגבול עזה [ב-30 במארס], שוגרו 600 עפיפוני אש לשטח ישראל, 400 מהם יורטו ע"י צה"ל באמצעים טכנולוגיים והאחרים גרמו לשריפות שכילו 9,000 דונם של גידולים ויער בשטח ישראל".

בן כספית כותב שהמחיר הכבד והפאניקה בעקבות עפיפוני האש האפילו על ההתפתחויות בשליטתה הטכנולוגית של ישראל ועל ההישגים שרשמה במלחמתה במטחי הרקטות. "'כיפת ברזל', מערכת היירוט הישראלית, הצליחה לראשונה ליירט גם פצצות מרגמה לטווחים קצרים שנורו במספרים גבוהים בידי פעילי הג'יהאד האיסלאמי וחמאס לעבר היישובים הישראלים הסמוכים לגדר הגבול", כותב כספית. "ההישג הבלתי מבוטל הזה עובר מתחת לרדאר בגלל העפיפונים [שמשוגרים מהרצועה]. בשבועות האחרונים ניצבת ישראל חסרת אונים מול ה'נשק' הפלסטיני החדש ששולח אש בשדותיה ויישוביה על בסיס יומי... [ו]אינה יודעת מה לעשות מול עפיפונים המשולחים ומוטסים מרצועת עזה כשהם נושאים על זנבם לפיד בוער".

נדמה שאבו מאזן מפסיד בכל החזיתות. בני עמו תומכים אמנם במחאה ברצועת עזה, אך המדיניות הכלכלית שלו, שנועדה להגביר את הלחץ על חמאס, רק הפכה את החיים שם לבלתי נסבלים עוד יותר. התיאום הביטחוני שלו עם ישראל נתפס לא פעם דווקא כסימן לחולשה, ולא לעוצמה. מאמצי התיווך השקטים שנועדו להנמיך את להבות האלימות בין ישראל לחמאס יצאו גם הם משליטתו, עדות נוספת לכוחו המוגבל. אחמד מלחם כותב: "רצונם של כל הצדדים להימנע מהסלמה צבאית מעיד על כך שיש אמת בשמועות שנפוצו במאי בחוגי התקשורת הערבים והישראלים על ניסיונות תיווך מצד מצרים וקטאר, כדי להגיע להסכם על הפסקת אש ארוכת טווח בין חמאס לישראל ולהקל על הצור סביב רצועת עזה - כפי שכבר דיווחנו באל-מוניטור".

כל מה שאבו מאזן יכול לעשות, כך נדמה, הוא לפנות לקהילה הבינלאומית. אחמד אבו עמר כותב שברשות הפלסטינית תיארו את הקנסות שמטילה ישראל "פיראטיות וגזל של כספי ציבור פלסטיניים", וגם "אישרו שההנהגה הפלסטינית מתכוונת לפנות למוסדות בינלאומיים לא רק כדי להגיב על הפיראטיות הישראלית ועל גזל כספו של העם הפלסטיני, אלא כדי לתבוע פיצויים על כל הסבל שנגרם לו כתוצאה מהכיבוש הישראלי של אדמות פלסטין".

במקביל, הודא ברעוד מתארת ארגון צדקה עממי בשם Forgive and You Shall Be Rewarded, שתומך במשפחות של עזתים שנהרגו או נפצעו בהפגנות לאורך הגבול, ומוחק להם חובות או דוחה את התשלומים; אנשי הארגון גם אוספים תרומות כדי לממן את תשלום החובות.

דאוד כותאב מסביר כיצד אבו מאזן מחושק עוד יותר מתמיד בשל המחאות בירדן, שאילצו את ראש הממשלה האני אל-מולקי להתפטר מתפקידו. "שבוע של מחאות בירדן נגד חוק מס ההכנסה לכד את תשומת לבם של רבים מאוד ברחבי העולם, בזכות המשמעת העצמית שהפגינו מארגני המחאה ויחסם המתורבת למשטרה הירדנית", כותב כותאב. "פלסטינים מכל תחומי החיים מביעים את תמיכתם בנוער הירדני, ואת התפעלותם מהעובדה שהמפגינים הצליחו לעצור את עליית מחירי הדלק, להפיל ראש ממשלה ולהשפיע על המלך למנות ראש ממשלה חדש שאוהד את דרישותיהם... אך למרות מבול התמיכה וההתפעלות ששוטף את הרשתות החברתיות ואת שיחות הסלון, היו גם שהביעו חשש מהשפעת המחאה על הממלכה הירדנית... אובדן היציבות במדינה הידידותית והשכנה מטריד מאוד את העם הפלסטיני. רבים מהמפגינים שמקורם בעמאן מגיעים מרקע סוציו-אקונומי דומה לזה של מרבית הפלסטינים, וגם זה מהווה מקור לאהדה ולתחושת קרבה. כולם מריעים ומייחלים להצלחתם של המפגינים בירדן ושל הממשלה הירדנית גם יחד".

אלדר מוסיף ומסביר שלתוכניתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו לסחוט את אבו מאזן עלולות להיות מבלי משים השלכות הרות אסון. "ישראל לומדת על בשרה את השפעות הסגר [שכפתה על עזה כשחמאס ניצח את פתח והשתלט על הרצועה בשנת 2007]", כותב אלדר. "המצב הכלכלי בגדה אינו בר השוואה ביחס לעזה, אבל גם הרשות הפלסטינית מתמודדת עם קשיים כלכליים אדירים. כשפרצה אינתיפאדת היחידים בנובמבר 2015, ייחסו במערכת הביטחון את פריצתה למצב הכלכלי החמור ברשות ולייאושם של צעירים פלסטינים מובטלים בגדה.... לכן הצעת נתניהו 'לקנוס' את הרשות הפלסטינית לא רק שלא תמגר את ההצתות בגבול עזה אלא היא עלולה להדליק אש גדולה נוספת, הפעם בשטחי הגדה".

במאמר נפרד, אלדר מתאר כיצד כל זה עלול להעניק דחיפה לתוכניתו של חמאס להרחיב את גל המחאה גם לגדה המערבית ולחתור תחת סמכותו של אבו מאזן. "הם פעלו במסגדים בגדה במהלך חודש הרמדאן באין מפריע", כותב אלדר. "הביטחון המסכל של הגדה, שבעבר היה עוצר את פעילי חמאס על פעילות שהוגדרה 'נגד האינטרס הפלסטיני', מתעלם מהנעשה במסגדים ומקריאת חמאס לצעירים לעשות מעשה ולעמוד לצד אחיהם הגיבורים מעזה. המסר ברור – הזדהות עם עזה צריכה להתבצע לא רק בלב אלא גם במעש. אם לשפוט זאת על פי האווירה המתגבשת בשטחים בשבוע האחרון, המסר נקלט ומבוצע הלכה למעשה".

"אמנם, רבים מתומכי הפתח בגדה רואים בתנועת חמאס אחראית לגסיסתה של הרצועה ומזדהים עם מצוקת תושבי עזה לאורך שנות הסגר", מוסיף אלדר. "כך, כשאבו מאזן הטיל סנקציות על חמאס מהן נפגעו תושבי הרצועה, המחאה כלפיו בגדה הייתה גלויה וארסית. אך למרות כל זאת, כל השנים צעירי הגדה היו עסוקים בעיקר במצבם הכלכלי העגום ובמצבה של הרשות הפלסטינית. עזה התרחקה מהם והם התרחקו ממנה. את מצוקתה וכאביה הם ראו רק ממסכי הטלוויזיה או שמעו מבני משפחה וחברים שחיים בעזה הסגורה".

וכך הוא מסכם: "מצבו של אבו מאזן היום שונה מבעבר. כמי שסופג השפלות חוזרות ונשנות מצד ישראל וארה"ב, כל ניסיון להורות למנגנוני הביטחון להילחם בניצני הזעם במחנות הפליטים עלול לגרום לו להיראות כמשתף פעולה עם האויב. אם בעבר אבו מאזן היה מסוגל לספוג טענות כאלה נגדו ולהפגין סוג של אומץ לב ותבונה מדינית ופוליטית, וכך למשל להצליח לחנוק בשיטתיות את גל טרור היחידים שפרץ באוקטובר 2015, הפעם נראה שהוא אינו מתכוון לנקוף אצבע. אבו מאזן לא יורה לעצור את הפגנות הזעם נגד ישראל, אף שגם הוא רואה בחמאס אחראי עיקרי למצבה של עזה ממנה גורשו אנשיו ב-2007.

״שיתוף הפעולה הביטחוני עם ישראל, אותו הגדיר אבו מאזן בעבר כמקודש, עודנו נמשך אבל בהוראת יו"ר הרשות נמנעים הדרגים הבכירים של מנגנוני הביטחון מלשתף פעולה בפתיחות עם צה"ל והשב"כ. כל מהלכי התיאום שמתקיימים עם הישראלים מוצנעים מאוד... הבעיה איננה רק כעסו של אבו מאזן על מדיניותה של ישראל כלפיו, אלא גם על כך שצה"ל אינו מכבד את הסכמי אוסלו, המגבילים את פעולת כוחותיו בשטחי A. על פי דיווחים פלסטיניים, כמעט בכל יום מבצעים כוחות מיוחדים של צה"ל מעצרים בשטחים שבאחריותה הביטחונית של הרשות. המוטיבציה של בכירי מנגנוני הביטחון הפלסטינים נמצאת בשפל והיא מזכירה את ימי האינתיפאדה השנייה. אין להם רצון לבצע את העבודה המלוכלכת עבור הישראלים 'כפויי הטובה' כלשונם".

עקיבא אלדר מסביר מדוע ההתפתחויות הללו מחייבות חישוב מסלול מחדש בנושא תוכנית השלום בין ישראל לפלסטינים. "בלשכת ראש הממשלה בירושלים, כמו במוקטעה ברמאללה, לא עוצרים את הנשימה לקראת פרסומה של 'עסקת המאה' [של הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ], הצפויה במוצאי חג הרמדאן", כותב אלדר. "במשך 51 שנה ישראל עושה בגדה המערבית ובמזרח ירושלים כבתוך שלה, במאמץ שווא לקבוע עובדות דמוגרפיות ופוליטיות בלתי הפיכות. במקום להשתעשע עמו בבניית גושי התנחלויות באוויר, על הנשיא טראמפ להחזיר את ראש הממשלה בנימין נתניהו לקרקע המציאות - הסדר של שתי מדינות לשני עמים, על בסיס קווי 4 ביוני 1967 וחילופי שטחים מוסכמים. עמדת המוצא הזאת צריכה להיות תגובתם של הפלסטינים לעסקת המאה. החלופה איננה סימון גבולות בשיטת 'עשה זאת בעצמך' וסיפוח גושי התנחלויות כבקשתך. תעודת הפטירה של פתרון שתי המדינות היא תעודת הלידה של פתרון מדינת האפרטהייד [- כלומר שליטה מלאה של ישראל בין הים התיכון לירדן]".

חברת Crest Media מכריזה על שותפות עם North Base Media

"חברת Crest Media LLC להשקעות בתקשורת תחבור ל-North Base Media בניהול אל-מוניטור, המקור המוביל לחדשות ולפרשנויות בנושא המזרח התיכון", כפי שנכתב בהודעה לעיתונות שפרסם אל-מוניטור ב-3 ביוני.

"חברת North Base Media היא קרן הון סיכון עצמאית ובינלאומית המתמקדת בתקשורת, בתוכן ובטכנולוגיות מידע בשווקים הצומחים של העולם. היא מנהלת פורטפוליו של נכסי תקשורת חובקי-עולם בשם משקיעים כמו Crest Media. כחלק מאסטרטגיה שנועדה למקסם ערך עבור המשקיעים, North Base Media פועלת בשיתוף פעולה הדוק איתם ועם חברות התקשורת, כדי לייעץ להן ולפתח את עסקיהן", כך נכתב בהודעה לעיתונות.

בהודעה צוטטה דריה דניאל מ-Crest Media, שאמרה: "לאל-מוניטור שמור תפקיד מכריע בזכות חלון התובנות שהוא פותח למזרח התיכון. החבירה ל-North Base Media לשם התפעול השוטף והתכנון האסטרטגי תאפשר לאל-מוניטור להאיץ את פעילותו ולהמשיך לחשוף את המגמות שמעצבות את עתידו של המזרח התיכון".