לראש הממשלה בנימין נתניהו יש חיבה מיוחדת לענף הסייבר. יש לו אפילו חזון סייבר חברתי. כך לדוגמא, בפגישה עם ראשי IBM בכינוס הכלכלי בדאבוס בשנת 2014 הוא אמר שתעשיית הסייבר "יכולה להיות זרז לניצול הפוטנציאל הקיים בחברה החרדית ולשילובה בתעשיות ההייטק והסייבר". והנה, ימים אחדים לפני שנתניהו ורעייתו יצאו לכינוס דאבוס 2018, עשתה ממשלתו צעד נוסף להנצחת שילובה של החברה החרדית בתעשיית הבערות והנחשלות. שר החינוך נפתלי בנט חתם על תקנה שתאפשר למדינה לתמוך במוסדות "פטור" חרדיים, שילמדו יידיש כשפה זרה, במקום אנגלית. במוסדות "פטור" לומדים כ-51,000 תלמידים.
יידיש היא אמנם שפה נפלאה שראוי לשמרה, אך היא לא שימושית במיוחד בענף ההייטק, או בכל ענף יצרני אחר. קשה להגזים בערכו של הפוטנציאל האנושי הטמון בחברה החרדית. קשה לא פחות להגזים בחומרת הפגיעה של מדיניות דוגמת "תקנת היידיש" בפוטנציאל הזה ובנזק שהיא גורמת לאינטרסים האסטרטגיים של המדינה. לא פחות.
