רוסיה במזרח התיכון: "מתייעצים איתה, מקשיבים לה וחוששים מפניה"

מקסים סוחוב משתמש במטפורה מתחום שוקי ההון, ומציין כי מבחינתה של רוסיה, "השוק הפוליטי במזרח התיכון משגשג. 'המניות' שצברה מעצם התערבותה בסוריה ובמדינות אחרות שוות היום יותר מתמיד, וברוסיה מרגישים שהם מוכנים להשקעות לטווח רחוק".

"ייתכן שזה רק עניין של תפיסה", מוסיף סוחוב, "אבל מוסקבה נתפסת היום כמבוגר האחראי בקרב כל מדינות האזור שראשיהן נוהרים אל בירת רוסיה לאורך השנה כולה. רובם, אם לא כולם, מייחלים שמוסקבה תתערב למענם ותפתור עבורם ניגודי עניינים אזוריים, מקומיים ואפילו שבטיים. ובכל זאת, רוסיה יכולה לטפוח לעצמה על השכם, היא מקבלת בדיוק את מה שרצתה: כולם מתייעצים איתה, מקשיבים לה וחוששים מפניה".

ההחלטה האמריקאית להכיר בירושלים כבירת ישראל הפיחה חיים חדשים בתפקידה ששמור לרוסיה במה שנודע בעבר כ"תהליך השלום" במזרח התיכון. דימיטרי מריאסיס מדווח: "קיים קונצנזוס מסוים שהחלטת טראמפ תספק למוסקבה הזדמנויות נוספות לחזק את השפעתה בתהליך, אף שגם כעת כבר יש לה יחסי עבודה מצוינים עם כל הצדדים המעורבים בסכסוך. עם זאת, הדעות חלוקות בקרב מומחים וקובעי המדיניות בשאלה אם מוסקבה צריכה להגביר כעת את המאמצים להשכנת שלום. יש המאמינים שרוסיה צריכה לנצל את מה שהם תופסים כאקלים פוליטי חיובי, ולנסות להחיות את המשא ומתן לשלום - הפעם בניצוחה של מוסקבה. אחרים חושבים שמוסקבה חייבת להמשיך ולעקוב אחר ההתפתחויות האחרונות בירושלים, אך לשמור על פרופיל נמוך בהתחשב בכך שמוכנות הצדדים למשא ומתן היא מינימלית לכל היותר".

במוסקבה ובריאד גם הסכימו, ביחד עם שותפות נוספות, להאריך את תוקפו של הסכם אופ"ק פלוס מ-2016, שנועד לצמצם את תפוקת הנפט כדי להעלות את המחירים בשוק הבינלאומי. ההיוועצויות בנושא שיתופי פועלה בתחום הנפט והגז אפשרו לנשיא רוסיה ולדימיר פוטין ולמלך הסעודי סלמן בן עבד אל-עזיז אל סעוד לדון בנושאים פוליטיים אזוריים, גם אם שיתוף הפעולה בין רוסיה לסעודיה עלול להיתקל בתקרת זכוכית, אם מחירי הנפט יתייצבו או יצנחו, כפי שכותב ניקולאי קוז'אנוב.

במקביל למהמורה ביחסים בין רוסיה לסעודיה, גם ריאד מתמודדת עם אכזבה מהחלטות ארה"ב בעניין ירושלים ותימן, כפי שמדווח ברוס ריידל. "יורש העצר פגיע במיוחד", כותב ריידל. "הוא נופף ביחסיו עם חתנו של טראמפ, ג'ארד קושנר, וגם האחריות לפיאסקו בתימן מונחת לפתחו. ארגוני זכויות אדם דורשים לגנותו, ואין לו שום נקודות זכות גם כמתנגד לישראל או כמגן ירושלים. על פי שמועות שמפיצה בהתלהבות התקשורת הישראלית, הוא אף ביקר בישראל. אויביו הרבים להוטים לתאר אותו כבובה של טראמפ ושל ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו".

"יריביהם המסורתיים של הסעודים, כלומר איראן וטורקיה, הערימו עליהם בנושא ירושלים", מוסיף וכותב ריידל. "ואם לא די בכך, ירדן ממצבת את עצמה כעת כמי שעומדת בחוד החנית של העולם הערבי והמוסלמי ומגינה על ירושלים. הסעודים גזלו את חג'אז ואת שתי הערים הקדושות מהשושלת ההאשמית לפני מאה שנה. עבור הסעודים, זו השפלה של ממש להיראות חלשים לעומת ההאשמים סביב סוגיית ירושלים. הסעודים ניסו לשכנע את עבדאללה מלך ירדן שלא להשתתף בוועידה האיסלאמית בטורקיה, ולאחר מכן אף עצרו לזמן קצר איש עסקים פלסטיני-ירדני בולט, כדי לאיים על עבדאללה באמצעות איום על כלכלת ירדן. המעצר של סביח אל-מסרי בסעודיה הזכיר את מעצרו ואת התפטרותו הכפויה של ראש ממשלת לבנון סעד אל-חרירי בנובמבר".

רוסיה מושקעת בסוריה יותר מכל מקום אחר באזור, והבעלות על המשבר בסוריה מגיעה עם סיכונים. קשריה הקרובים של רוסיה עם ממשלת סוריה אפשרו לה לנהל שיחות בנושאי נפט, אנרגיה, תשתיות, שיתוף פעולה חקלאי והשקעות, כפי שמדווח אנטון מרדסוב. "מבחינה ביצועית", כותב סוחוב, "הקמפיין בסוריה היה מעין זירת ניסויים לרפורמה בצבא הרוסי, שכן מוסקבה ניצלה אותו כדי לבחון כמאתיים סוגים של כלי נשק חדשים ומחודשים. מקורות בכירים בממשל הרוסי מציינים שקיימת דרישה גוברת והולכת לכלי נשק רוסיים ברחבי העולם".

במוסקבה יכולים לקחת את הקרדיט על הפסקות אש שהתבססו על אזורים להפחתת האלימות, בתיווכה שלה ובסיוען של טורקיה ושל איראן. הפסקות האש הללו הפחיתו דרמטית את האלימות, הפכו למציאות בשטח והובילו למשא ומתן באסטנה ובסוצ'י בין ממשלת סוריה לבין כוחות האופוזיציה. כפי שמציין גם מרדסוב, "הרעיון של הקרמלין לכנס בסוצ'י את הקונגרס לדיאלוג סורי לאומי, ולאחר מכן גם ליישם את תוצאותיו ובכך לבלום את תהליך ז'נבה, מבוסס כולו על ארבעה אזורים להפחתת האלימות שכבר היו קיימים בפועל. תיאורטית, גם חבל אפרין הכורדי עשוי להפוך לאזור חדש להפחתת אלימות. ועם זאת, כדי לתפקד כראוי לאורך זמן, האזורים הללו זקוקים ליציבות לאורך קווי החיכוך בין כוחות הממשל לאופוזיציה. עם המערכת הקיימת לפיקוח על הפסקת האש, מערכת שמאפשרת אמצעי ענישה אך ורק נגד כוחות האופוזיציה, האינטרס של דמשק וטהרן הוא לדחות כל דיאלוג פוליטי ממשי עם המתנגדים, במיוחד משום שהקהילה הבינלאומית טרם הגדירה את העקרונות לשלב המעבר שיוביל לרפורמה אמיתית במשטרו של אסד... ממשלת סוריה ללא ספק מוכנה לדיאלוג עם האופוזיציה, ובמידה מסוימת אף מעוניינת באינטגרציה מסוימת איתה, ובתנאי שכוחות האופוזיציה יתפרקו מנשקם על פי התנאים שהציבה דמשק".

מכשול רציני שעומד בפני הקונגרס לדיאלוג סורי לאומי שאמור להתכנס שוב בסוצ'י ב-30-29 בינואר הוא השתתפותה של המפלגה הדמוקרטית המאוחדת, וכן של זרועה הצבאית, יחידות ההגנה העממיות של הכורדים בסוריה (YPG). אולי אין זה מפתיע שנשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, הכריז כי נשיא סוריה בשאר אל-אסד הוא "טרוריסט" שאי-אפשר לשתף עמו פעולה, שעה שבמוסקבה פלרטטו עם האפשרות להזמין לסוצ'י את מפלגות הכורדים בסוריה. "ברוסיה מחפשים דרך לאפשר ייצוג לכורדים מבלי להפר את הבטחה לאיראן ולטורקיה לסכם ביחד אתם את רשימת המוזמנים", כפי שמדווח פהים טשטקין. "וכך, במוסקבה יוצרים את הרושם שהם מכבדים את הקווים האדומים של אנקרה, אבל גם לא מהססים להפגין בפומבי את היחסים שלהם עם הכורדים. מפגן שכזה היה הזמנתו למוסקבה של סיפאן המו, המפקד הכללי של YPG, לפני מספר שבועות".

טורקיה, מבחינתה, מנסה למצב את עצמה באופן שיעניק לה יתרון פוליטי וכלכלי בעידן שלאחר המשבר. חאלד אל-חאטב מדווח מחאלב שטורקיה פתחה מחדש את מעבר הגבול אל-ראי, "השוקק חיים... מיקומו של המעבר ייחודי, בשל קרבתו לאל-באב, מהערים הגדולות ביותר במונחים של שטח, אוכלוסייה וחשיבות אסטרטגית למבצע מגן הפרת מצפון לחאלב. טורקיה סיפקה את המתקנים ואת הציוד החדישים ביותר לניהול מעבר הגבול, שאמור לקבל מספר גדל והולך של משאיות מסחריות כדי להתניע את תהליך הבנייה מחדש".

מחויבותה של רוסיה בסוריה מעניקה אמנם לקרמלין יתרונות רבים, כולל מעמד מכובד ותפקיד מנהיגותי באזור, אך סוחוב טוען כי אותה מחויבות עלולה גם להיות "מעמסה רצינית בטווח הרחוק. מוסקבה היא הבעלים של הבעיה הזאת, החל מגורלו של אסד ועד לסיוע ההומניטרי הדרוש לשיקומה של סוריה. כדי לטפל באתגרים הללו ב-2018 באופן ראוי ותוך שמירה על כבודה, ייתכן שרוסיה תצטרך להדק את שיתוף הפעולה עם שאר בעלי המניות באזור. וכאן בדיוק היא עשויה לקצור את הרווחים מאותן 'מניות' של השפעה פוליטית שצברה ב-2017".