עצי חג המולד בחאלב?

החלטתו של ממשל טראמפ להכיר בירושלים כבירת ישראל, ובעקבותיה גם ההחלטה של 128 מדינות לגנות את ארה"ב בשבוע שעבר באסיפה הכללית של האו"ם, קלקלה מעט, אם כי לא לגמרי, את שמחת החג של הנוצרים במזרח התיכון.

בנוסף להשלכות הדיפלומטיות הרות-האסון שכבר ניתחנו כאן בשבוע שעבר, התנגדו להחלטה גם האפיפיור פרנציסקוס, הארכיהגמון של קנטרברי וראשי הכנסיות והקהילות הנוצריות בירושלים וברחבי האזור כולו. כפי שדיווח מקהיר עמר מוסטפא, המוסלמים, הקופטים וארגונים חילוניים במצרים התאחדו כולם בהתנגדות שלהם להחלטת ירושלים. סגן נשיא ארה"ב מייק פנס, נוצרי אוונגליסט, דחה אמנם את ביקורו באזור בגלל ההצבעה בקונגרס על רפורמת המיסוי, אך נדמה שהיה מתקבל בקרירות רבה, אם בכלל, אצל נציגי הקהילות הנוצריות.

למרות ההתפתחויות האחרונות, נרשמה בכל זאת שמחה בבית לחם, משם דיווח איברהים עבד אל-האדי: "כנסיית המולד מקדמת השנה את חג המולד עם חזית רעננה, בעקבות שיפוצים נרחבים של הגג ושל הפסיפסים העתיקים."

אל-האדי הוסיף וציין שהבזיליקה המקורית, אתר מורשת העולם של אונסק"ו, וגם הכנסייה העתיקה בעולם שנמצאת עדיין בשימוש יומי, "נבנתה כבר במאה הרביעית לספירה בידי הקיסר הרומי קונסטנטינוס הראשון, מעל המערה שעל פי המסורת מריה הקדושה ילדה בה את ישו. בימי-הביניים המוקדמים נכללו במבנה המקורי עוד כמה וכמה מבני דת. כתוצאה מכך, את כנסיית המולד של היום מנהלים יחדיו הכנסייה האורתודוקסית, משמורת ארץ הקודש [של המסדר הפרנציסקני] והכנסייה הארמנית. היא נחשבת אחת הכנסיות החשובות ביותר בעולם הנוצרי, ושנייה בחשיבותה אחרי כנסיית הקבר".

למרבה הצער, אחת הכנסיות החשובות ביותר בטורקיה נקלעה לזמנים קשים יותר. מהמוט בוזראסלן דיווח השבוע שכנסיית גיאורגיוס הקדוש, כנסייה ארמנית בת מאות השנים בדיארבקיר, ששופצה ב-2012 אחרי שנים של הזנחה, ניקוזה קשות וחוללה מאז 2015 כתוצאה מהלחימה בין כוחות הביטחון של טורקיה לאנשי מפלגת הפועלים של כורדיסטן, וסובלת כיום מוונדליזם ומהשחתה. בוזראסלן הוסיף וציין שגאפור טורקאי, מפרנסי הכנסייה, "מתקשה לעכל את העובדה שוונדלים יכלו להיכנס ככה סתם עם הפטישים שלהם ולחולל נזק לבית התפילה, שעה שפרנסי הכנסייה עצמם נאלצים לבקש רשות כדי לבקר בה".

תבוסתו של דאעש בעיראק ובסוריה היא בשורה טובה ומבורכת, המאפשרת לעקורי המלחמה לשוב לבתיהם ולבנות מחדש את עריהם, את עיירותיהם ואת כפריהם. כפי שדיווח באוקטובר עומאר סטאר, בעיראק חיים כ-450 אלף נוצרים בעלי נטיות פוליטיות כאלה ואחרות. לדבריו, "שאיפתם של הנוצרים בעיראק לחיות בביטחון ותוך שמירה על זכויות האזרח שלהם גוברת על שאיפתם לעצמאות פוליטית ומנהלית. זאת בשל הרדיפה שהייתה מנת חלקם מצד כוחות מזוינים ומליציות, שלא לדבר על ניצול פוליטי מצד מפלגות שונות בעיראק, שמשתמשות בקלף המיעוטים ומייחסות לו חשיבות רבה לצורך השתלטות על אדמות ולהשגת אהדה ותמיכה בינלאומית".

לסיום הטור, יהיה זה אך הולם לחזור לחאלב, שבה נערכו חגיגות והוצבו עצי חג מולד, ואזרחים בני דתות שונות ניצלו את החג כדי להביע תקווה לסיום המלחמה ולשיבה לחיים נורמליים. בחודש שעבר, נפתחו מחדש חלקים מהשוק העתיק של העיר. תחייתה האטית של חאלב שברירית אמנם (רק השבוע התחוללה בה מתקפה של כוחות חמושים), אך מזכירה לנו את מה שכתבנו כמעט פני שנתיים, בעיצומה של המלחמה: "ניצחון של המשטר הסורי בחאלב עשוי להיות תחילתו של הסוף עבור הלך המחשבה העדתי שהיה זר כל כך לעיר לפני 2011. אין מקום ראוי יותר מזה לפתוח בו בתהליך החלמתה של סוריה. ניצחון של המשטר הסורי בחאלב יקשה על המערב לתרץ את תמיכתו באותם ארגוני ג'יהאד שמבקשים להמשיך במלחמה בשאר חלקי המדינה, נגד כל הסיכויים. אנשי דאעש ואל-קאעידה יעדיפו אולי במשך הזמן להעתיק את מקומם ללוב ולמדינות אחרות, שם יוכלו לחמוק מתקיפות בלתי-נלאות מצד הקואליציה שמובילה ארה"ב, וכן מצד כוחות המשטר שזוכים לתמיכת רוסיה ואיראן. ייתכן שזה קורה גם בעצם ימים אלה, ואם כך הדבר, זו בשורה טובה לכל מי שמאמינים בסוריה מאוחדת, חילונית ולא-עדתית, כפי שנוסח בהסכם וינה וכפי שמלמדת אותנו המסורת של חאלב".

בברכה שנשא השבוע לכבוד חג המולד, הציע האפיפיור פרנציסקוס תקווה למזרח התיכון, על בסיס כבוד הדדי וחמלה, וכך אמר: "לכל מי ששונה מאיתנו, אם תרבותית ואם דתית, אסור לנו להתייחס כאל אויבים, אלא לקדם את פניהם כעמיתים לדרך, מתוך שכנוע עמוק שבכל אחד מאיתנו יש גרעין של טוב... כי הדיאלוג כביטוי אמיתי לאנושיות שלנו, איננו אסטרטגיה שנועדה להשגת מטרות ספציפיות, אלא דרך שמובילה אל האמת, ובדרך הזו עלינו לצעוד בסבלנות, על מנת להפוך את התחרותי לשיתופי".