הגרעין האיראני: שוב האופוזיציה נגררת

מאמר התגובה הניצי של יו"ר יש עתיד ח"כ יאיר לפיד למאמרו של שר החוץ האיראני ז'וואד זריף, שפורסם בשבוע שעבר [11 באוקטובר] בירחון האמריקאי המוערך "אטלנטיק" – תורגם לעברית והופץ בשתי הגרסאות בחשבונות הפייסבוק והטוויטר שלו.

ללפיד יש קשרים טובים עם הירחון, ואין זו הופעתו הראשונה בו ככותב מאמרים או כמרואיין. הפעם, סיפר לפיד בפתיחת מאמרו, פנו אליו עורכי אטלנטיק כדי שיכתוב מאמר תגובה לזריף.

מעבר ליוקרה האישית הנלווית מבחינת יו"ר יש עתיד לפרסום מסוג כזה בזירה הבינלאומית, הוא מבין את חשיבותו עבור הציבור הישראלי אותו הוא מנסה לשכנע כי הוא ראוי לשאת באחריות על ענייני המדיניות והביטחון כראש ממשלה.

לפיד טוען במאמר כי דברי זריף רצופים שקרים, סילופים וחצאי אמיתות, שנועדו "להפוך את איראן למעצמה גרעינית אזורית, והדרך להגיע לשם היא לגרום למערב לחשוב שזה לא קורה".

לפיד כותב עוד, כי "למרבה הצער, הסכם הגרעין שנחתם איתם בקיץ 2015 גורם להם להאמין שהם צודקים. מאז נחתם ההסכם הם הרחיבו באופן משמעותי את מערך הטילים הבליסטיים שלהם, החלו לבנות בסיסי קבע בסוריה...והם ממשיכים לפתח את תוכנית הגרעין שלהם – כל זאת הם עושים בתנאים נוחים בהרבה יותר...".

לפיד מדגיש בהמשך המאמר כי הוא אינו מסכים עם ראש הממשלה בנימין נתניהו כמעט בשום דבר, "אבל הגדרתו את הנשיא האיראני רוחאני כ'זאב בעור של כבש' היא מדויקת להפליא".

עמדתו וטיעוניו של לפיד הם כמובן לגיטימיים, אך קשה להתעלם מכך שהם דומים להפליא לרטוריקה של ראש הממשלה.

יומיים לאחר פרסום המאמר, נשא הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ את נאומו התוקפני כלפי איראן [13 באוקטובר], שהתקבל באהדה גדולה על ידי בכירי המערכת הפוליטית בישראל ובהם לפיד. הנאום, שנראה היה כלקוח מתוך דף המסרים של נתניהו, נשמע לאוזן הישראלית ובצדק כמו חיבוק חם וחברי. אף שטראמפ לא פירט אלו אמצעים יינקטו נגד איראן ולא הודיע על ביטול ההסכם בין איראן למעצמות – היה להצהרותיו אפקט משכר עבור אוזניים ישראליות.

נתניהו, למשל, בסרטון שהוכן מבעוד מועד בשפה האנגלית והופץ בעמוד הפייסבוק שלו מיד לאחר הנאום, כינה את החלטת טראמפ "אמיצה" ואמר כי הוא "יצר הזדמנות לתקן את ההסכם הרע הזה, להחליש את התוקפנות של איראן ולהתעמת עם תמיכתה בטרור...".

שר הביטחון אביגדור ליברמן בראיון לערוץ 2 כינה גם הוא את הנאום "אמיץ", ויו"ר המחנה הציוני אבי גבאי בירך על החלטת טראמפ ואמר "אני מקווה שהוא לא יסתפק רק בנאומים".

נתניהו, כראש החץ של המאבק בגרעין האיראני ובהסכם הגרעין, לא יכול היה לקוות לרוח גבית חזקה יותר מצד יריביו במערכת הפוליטית – גבאי ולפיד, הרואים בעצמם יורשיו.

הציבור הישראלי ברובו אינו בקיא במשמעויות הסכם הגרעין, בהשלכות ביטולו על בלימת הגרעין האיראני והאלטרנטיבות לו. איראן היא הדמון, והגרעין האיראני נתפס כאיום קיומי מיידי על אזרחי ישראל, הרבה בזכות הרטוריקה של נתניהו.

אך האם אין בסיפור הזה גוונים אחרים? במה שונה תפיסתם המדינית-ביטחונית של לפיד וגבאי מנתניהו? אם הם אינם מציגים חשיבה עצמאית, האין עדיף המקור על פניהם? זאת בעיקר כאשר בכירי מערכות הביטחון האמריקאית והישראלית אינם תומכים בביטול ההסכם.

גם הפעם את העמדה האלטרנטיבית, המאתגרת את תפיסת נתניהו והרטוריקה שלו, הציגו דמויות מחוץ למערכת הפוליטית – בראשן ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק. ברק אמנם היה שותפו הקרוב של נתניהו למהלכים לבלימת הגרעין האיראני בשנים 2012-2009 כשר ביטחון בממשלתו, אך מאז הוא מציג עמדות שונות. אפשר כמובן להתווכח איתו או לטעון נגדו כי הוא אינו ענייני, אך דבריו לפחות מאתגרים את עמדת נתניהו וטראמפ; בעיקר כשהם נשמעים מפי אדם שנחשב לאוטוריטה ביטחונית.

בראיון לניו יורק טיימס בשבוע שעבר [11 באוקטובר] הזהיר ברק: "ביטול ההסכם יגרום לאיראן להגיע מהר יותר לעבר הפצצה...איראן רחוקה מלהיות איום קיומי על ישראל, אך יש לה את הפוטנציאל להוות איום שכזה בעתיד. אם ארה"ב תבטל את הסכם הגרעין מאבקה בצפון קוריאה עלול להיפגע...".

גם האלוף במיל' עמוס ידלין, מועמד המחנה הציוני בבחירות האחרונות [2015] לתפקיד שר הביטחון, שכיהן כראש אמ"ן ועסק מקרוב באיום האיראני בשנים 2006-2010, הציג חשיבה אחרת. בסדרת ציוצים בחשבון הטוויטר שלו הבהיר ידלין כמה עובדות שלא שמענו מנתניהו או לפיד.

ידלין ציין כי חשוב להקשיב לממסדים הביטחוניים והמדיניים, שלא משוכנעים שביטול ההסכם הוא אסטרטגיה מועדפת, והבהיר כי "תיקון ההסכם היום הוא פנטזיה, כי ההסכם אינו בין ארה"ב לישראל. הוא בין איראן לשש המעצמות. יציאת ארה"ב מההסכם הוא אופציה מועדפת, בתנאי שקיימת אסטרטגיה סדורה וחלופות ריאליות שירחיקו את איראן מהגרעין. גם אם ארה"ב יוצאת מההסכם הוא לא מתבטל אוטומטית, המעצמות האחרות עלולות לשמרו...".

לסיכום הדגיש ידלין, כי "סוף מעשה במחשבה תחילה. עלינו לשאול את עצמנו האם זה האינטרס הישראלי והאמריקאי שהאיראנים, שהורחקו מהפצצה – יוכלו לשעוט מחדש לעברה".

בשנים האחרונות, באירועים בעלי חשיבות אסטרטגית מסוג זה, שוב ושוב בולטת הרפיסות המנהיגותית בתחומים הביטחוניים והמדיניים של השמאל-מרכז. מנהיגיו אינם מסוגלים להציג אלטרנטיבה רעיונית המגלמת אומץ לב ציבורי בנושאי הליבה, בראשם איראן והסכסוך עם הפלסטינים. נראה כי בכל הנושאים הללו הם מעדיפים לקרוץ לציבור במרכז-ימין, תוך יישור קו עם סדר היום של נתניהו.