תושבים באום אל פאחם: הפיגוע הוא תוצאה של הסתה

שלושת המחבלים שיצאו מאום אל פאחם לבצע פיגוע בהר הבית [14 ביולי] אינם הטרוריסטים הראשונים מקרב ערביי ישראל. רק בשנתיים האחרונות, על רקע המתיחות סביב הר הבית, ביצעו שני ישראלים פיגועים גדולים: ב-1 בינואר 2016 ביצע נשאת מלחם, תושב ערערה, פיגוע בתל אביב שבו נהרגו שני ישראלים ונפצעו שבעה (ובעת מנוסתו הוא רצח אדם נוסף). אביו של נשאת טען כי בנו היה מעורער בנפשו.

את מניעיו של המחבל מוהנד ח'ליל אל עוקבי, בדווי תושב חורה בנגב, שביצע פיגוע ירי בבאר שבע באוקטובר 2015, נימק אז אחד מקרובי משפחתו בשיגעון רגעי. בפיגוע נהרגו לוחם צה"ל ועובד זר מאריתראה, בו בוצע לינץ' על ידי עוברי אורח שסברו כי הוא המחבל.

להבדיל, את הפיגוע האחרון בהר הבית ביצעה חולייה של שלושה מחבלים חמושים בנשק חם, שיצאו לפגע אחרי תכנון מדוקדק. לגביהם, איש מתושבי אום אל פאחם לא טען אחרי הפיגוע כי הם פעלו מתוך דחף רגעי או אינם אחראים למעשיהם. השלושה: מוחמד ג'בארין (29), מוחמד חאמד ג'בארין (19) ומוחמד אחמד מפדל ג'בארין (19), בני אחת המשפחות הגדולות בעיר, יצאו לבצע פיגוע מתוך קנאות דתית הנובעת מהסתה השוטפת את העיר הערבית הגדולה במשולש. למנהיג הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית, ראאד סאלח, מעורבות ישירה בהסתה הזו.

תושבים מאום אל פאחם, שאינם נמנים על תומכיו של סאלח, חששו אחרי הפיגוע לדבר עם אל-מוניטור. "יש פה אווירה של טרור כלפי מי שמשמיע ביקורת נגד התנועה האסלאמית", אומר א', תושב העיר, אב לחמישה ילדים. לדבריו, העיר הפכה דתית מאוד אחרי שסאלח נבחר לראשות העיר ב-1989, כשהצליח אז לגבור על האשם מחמיד איש חד"ש. עד אז רבים מתושבי העיר הערבית נחשבו לתומכי חד"ש, על מסריה הסוציאליסטים והקומוניסטים. נפילת ברית המועצות [1991] האיצה את החלפת מסרי הקומוניזם במסרי האסלאם הדתי.

בעקבות חתימת הסכם אוסלו [1993] התפצלה התנועה האסלאמית לשני פלגים: הפלג הדרומי תמך בהסכמי השלום עם הפלסטינים, ואילו הפלג הצפוני של ראאד סאלח ראה את עצמו כחלק בלתי נפרד מתנועת האחים המוסלמים ומתנועת חמאס, שהתנגדה באלימות להסכמים שנחתמו בין ישראל לאש"ף.

בתקופה בה שימש סאלח ראש עיר (עד 2001), נסגרו בעיר רוב מוסדות התרבות שפעלו בה - אחרי שנחשדו על ידי העירייה כמפיצי מסרים אנטי דתיים. אחד המוסדות שנסגרו בצו העירייה היה "תיאטרון דיוואן אלג'ון" שהקים שחקן התיאטרון גסאן עבאס. עד לסגירתו, ספגו באי התיאטרון - שהעלה הצגות של מחזאים אשר מתחו ביקורת על מנהיגות העולם הערבי כולו ועל השינויים בתפיסת האסלאם - איומים וחרמות.

עם השנים הפך הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית לגוף החזק באום אל פאחם. כל תושביה, לרבות אלו שמגדירים את עצמם כחילונים, נאלצים לחיות באווירה דתית שכופה הנהגת העיר.

ב-20 השנים האחרונות הוקמו באום אל פאחם מסגדים רבים. באחד מהם, מסגד אל פארוק בשכונת ג'בארין, התפללו שלושת המחבלים, כולם בני משפחת ג'ברין. שם כנראה הם ספגו את מסרי הג'יהאד של הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית ואת קריאותיו של סאלח מנהיגה להגן על מסגד אל אקצא. ראאד סאלח ופעילי הפלג הצפוני הם אלה שארגנו את קבוצות המוראביטון והמוראביטאת - גברים ונשים "שומרי מסגד אל אקצא,'' שצועקים "אללה ואכבר" בכל פעם שמבחינים ביהודים עולים להר. פעילותו זו של סאלח יצרה תחרות פוליטית דתית בינו לבין שומרי המסגד האמיתיים, אנשי הווקף, המתמנים לתפקיד ע"י הירדנים.

בעיר אום אל פאחם מתגוררות ארבע חמולות גדולות. כל חמולה כזו מרוכזת פחות או יותר בשכונה מסוימת. חמולת ג'בארין מונה כ-20 אלף נפש, ואחד מבניה (אבל לא בן המשפחה הקרובה למבצעי הפיגוע) הוא ח"כ יוסף ג'בארין מחד"ש. אל-מוניטור ביקש לשוחח עמו אך נענה בדחיות והתחמקויות. ח"כ ג'בארין הסכים לבסוף רק להעביר בכתב את תגובתו לפיגוע, וטען כי "הציבור הערבי בישראל אימץ מאז קום המדינה את דרך המאבק הפוליטי המבוססת על שיטות מאבק אזרחיות ולא אלימות. אנחנו מתנגדים לכל שימוש בנשק ולנקיטה באלימות במאבק שלנו".

ח'אלד פעור, תושב אום אל-פאחם, הסכים דווקא לדבר גלויות עם אל-מוניטור. "אני לא חושש לדבר", הוא הסביר, "כי אני רוצה להדגיש לכל ישראלי שהשלושה הללו, על מסרי השנאה שספגו, גרמו לעיר נזק בל יתואר. תושבים רבים בעיר מתביישים וכואבים".

לדבריו, מאז הוצא הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית אל מחוץ לחוק [נובמבר 2015] לא נראית במסגדים פעילות גלויה שלו, "אך לא מן הנמנע שזה מתרחש בשקט. עובדה ששלושת בני משפחת ג'בארין הפכו לקיצוניים באופן שתושבי העיר, כולל אנשים דתיים, לא העלו על דעתם שזה יכול להתרחש. לא יכולנו לראות שום סימן המעיד על כך שדבר כזה יכול להתרחש. זו לא הדת שגדלנו עליה, אלה דברים אחרים, זרים, שלא הכרנו ושלא ידענו אפילו שהם קיימים".

לדבריו, על מסגד אל אקצא מתנהל אמנם מאבק דתי "מצד מתנחלים יהודים, אבל עליו (על המאבק) דוהרים פוליטיקאים קיצוניים משני הצדדים וזו התוצאה הטראגית".

"יש אווירת נכאים בעיר", מסכם פעור את השיחה עמו, "במשך שנים רבות, בעיקר מאז אירועי אוקטובר (2015), ניסינו אנו תושבי העיר לשנות את התדמית השלילית שדבקה בה וקיווינו שיבוא יום והיהודים שהיו מגיעים לעיר כדי לעשות קניות ולסייר בה, יחזרו. הכל נהרס בין יום ובאופן אכזרי".