דילוג לתוכן העיקרי

הצו נגד העברת השגרירות לירושלים הוא הצעד הנכון ביותר של טראמפ

לעומת נושאים אחרים, דווקא בגזרה הישראלית-פלסטינית הנשיא האמריקאי מפגין אחריות ושיקול דעת. העברת השגרירות בשלב זה היתה פוגעת ברשות הפלסטינית ומשחקת לידי מתנגדי השלום
U.S. President Donald Trump and first lady Melania Trump (L) participate in a wreath-laying with Israel's Prime Minister Benjamin Netanyahu (R) at the Yad Vashem holocaust memorial in Jerusalem May 23, 2017. REUTERS/Jonathan Ernst - RTX3794Q

החלטתו של נשיא ארה״ב דונלד טראמפ (1 ביוני) לחתום על הצו להשעיית העברתה של שגרירות ארה"ב לירושלים, הייתה די צפויה. ואף על פי כן, כשהחותם הוא אחד הפוליטיקאים הכי לא צפויים בעולם, במחנה השלום הישראלי והפלסטיני צריך לנשום לרווחה. גם אזרחיה המודאגים של ארצות הברית יכולים למצוא מעט נחמה בהחלטה האחראית של נשיאם. אולי זהו סימן לכך שהוא מתחיל להבין כי ״דברים נראים אחרת מהחדר הסגלגל״, כפי שאמר בשנת 1974 הנשיא הרפובליקאי ג'רלד פורד, כשנשאל מדוע הוא אינו מקיים את הבטחתו במערכת הבחירות להעביר את השגרירות לירושלים.

פורד הסביר אז שמהלך כזה עלול לחבל בניסיונות להשיג שלום צודק ובר־קיימא בין ישראל לשכנותיה. כעבור עשר שנים (1984) התנוססה חתימתו של פורד על גבי מכתב, שבו דחק בקונגרס לבלום יוזמת חקיקה של הסנטור הניו יורקי, דניאל פטריק מוינהן, לגבי העברת השגרירות לירושלים. על המכתב היו חתומים גם הנשיאים לשעבר קרטר וניקסון, ומזכירי המדינה לשעבר, דין ראסק, סיירוס ואנס ואדמונד מאסקי. הם ציינו כי העברת השגרירות לירושלים תפגע ביחסי ארצות הברית עם מדינות ערב ואף תזיק לאינטרסים החיוניים של ישראל.

כל המאמצים שהשדולה הישראלית איפא"ק והימין הישראלי עשו מאז כדי להפר את הסטטוס קוו בעיר עלו בתוהו. טראמפ הוא הנשיא הרביעי שחותם על הצו להשעיית החוק. הדבר הנדרש מדי שישה חודשים מאז שהקונגרס העביר את החוק ב-1995, בניגוד לרצונם של הנשיא ביל קלינטון וראש הממשלה יצחק רבין. אבל ראש הממשלה בנימין נתניהו כנראה מבין טוב יותר מכל הנשיאים ושרי החוץ האמריקאים מה טוב לישראל ואפילו לארצות הברית. יתרה מכך, נתניהו וחבריו בצמרת הימין הישראלי יכולים ללמד את הנהגת העולם גם מה טוב ליחסים בין ישראל לשכנים הערבים.

לראייה, שעה קלה אחרי שטראמפ חתם על הצו, הודיע נתניהו כי "קיום שגרירויות מחוץ לבירה מרחיק את השלום". שר החינוך נפתלי בנט יודע כי "עיכוב העברת השגרירות דווקא מקשה על הסיכוי לשלום אמת". מדוע הצו שמאלץ את השגריר החדש דיוויד פרידמן להסתפק בנוף ימה של תל אביב, הנשקף מחלון לשכתו, פוגע בשלום? הנה ההסבר של נתניהו: "הוא תורם להחייאת האשליה הפלסטינית, שלעם היהודי ולמדינתו אין קשר לירושלים". בנט, מנהיג מפלגת המתנחלים הבית היהודי, מודאג אף הוא מפגיעתו של הצו בשלום שהוא עורג אליו יומם ולילה. לדבריו, רק הכרה מלאה בירושלים מאוחדת בריבונות ישראל תשים סוף לאשליות של הפלסטינים לגבי חלוקת ירושלים, "ותסלול אפשרות לשלום אמת עם שכנינו".

נניח שטראמפ היה מסכים עמם ומשתכנע שהעברת השגרירות לירושלים היא התרופה היעילה ביותר נגד השיתוק המדיני. האם אז נתניהו היה מסכים לנהל משא ומתן על הריבונות במזרח העיר, כמתחייב מהחלטות האו"ם ומעמדותיהן של כל חברותיו? ועל איזה "שלום אמת" בנט היה מדבר עם הערבים, אם המפלגה שלו לא מכירה בזכותו של העם הפלסטיני למדינה עצמאית? האם היה מציע להם להסתפק בתוכנית שלו לספח לישראל 60 אחוזים מהגדה המערבית (שטח C)?

נתניהו ובנט יודעים היטב כי שלום אמת בלי חלוקה של ירושלים הוא שלום שקרי. הם מבינים בוודאי שהעברת השגרירות לירושלים הייתה פוגעת במעמדו השברירי של מחמוד עבאס (אבו מאזן) ומשחקת לידי מתנגדי ההכרה בישראל ויוזמת השלום הערבית. מקור אמריקאי מהימן שביקש לשמור על עילום שם, אישר בסוף השבוע בשיחה עם אל-מוניטור שנתניהו הבהיר לטראמפ, כי חתימה על הצו תתקבל אצלו בהבנה. עם זאת, נתניהו לא הבטיח שיוותר על ההזדמנות להתקרבן בפני הציבור הישראלי על חשבונו של הנשיא האמריקאי, שזה מכבר הוא שר לו שירי הלל. הגדיל לעשות השר יריב לוין, ממקורביו של נתניהו בליכוד, שכדי לזכות בזנב כותרת הרהיב עוז להטיף מוסר לטראמפ. "זאת לא הדרך לעשות את אמריקה נהדרת", נזף שר התיירות בנשיא ארצות הברית.

התנהלותו של טראמפ במגוון נושאים - מהצעדים נגד מהגרים מוסלמים ועד הפרישה מהסכם פריז - לא תרמה להאדרתה של אמריקה. אבל דווקא בגזרה הישראלית-פלסטינית הוא מפגין אחריות ושיקול דעת. היטיב לנסח זאת יו"ר האופוזיציה, יצחק (בוז'י) הרצוג, שאמר בתגובה לחתימה על הצו, כי נשיא ארה״ב הבין שכדי לזכות בהכרה בינלאומית בירושלים כבירת ישראל, צריך להגיע להסדר מדיני אמיץ. ספק רב אם תקוותו של הרצוג, שאחרי 50 שנות כיבוש גם נתניהו יפנים את התובנה הזאת, תתקיים.

מנגד, תגובתו של ראש עיריית ירושלים, ניר ברקת, מלמדת שסוגיית השגרירות תוסיף ללוות אותנו גם בחדשים הקרובים, אם לא בשנים הבאות. ברקת הבטיח כי הוא ימשיך לפעול "כדי שזה (העברת השגרירות) יקרה בהקדם האפשרי". ואכן, בעוד שישה חודשים הנשיא יצטרך לבחון מחדש את מדיניותו לגבי העברת השגרירות לירושלים. ניפוחה של הסוגיה הסמלית הזאת והעלאתה למעמד של מד חום היחסים בין ארה"ב לישראל, הפכו אותה למכשיר בעל ערך רב בארגז הכלים של טראמפ. הוא יוכל להבטיח לנתניהו, שאם ישתכנע שישראל תפגין רצון אמיתי להתקדם להסדר, פרידמן יזמין חברת הובלות לבניין השגרירות בתל אביב. והרי נתניהו אמר שכל עיכוב בהעברת השגרירות לירושלים פוגע בשלום הנכסף שלו, כך שבמידה מסוימת, הכדור בידיים שלו.

More from Akiva Eldar

Recommended Articles