האם ישראל תימנע מהעברת מידע מודיעיני רגיש לארה"ב?

עושה רושם שלקראת הגעתו של הנשיא דונלד טראמפ לביקור בישראל בשבוע הבא [22 במאי], כל מה שיכול להשתבש ביחסים בין הבית הלבן ללשכת ראש הממשלה בירושלים, אכן משתבש. אם עד לא מזמן שמרו הצדדים את הכביסה המלוכלכת בתוך הבית, הרי שביומיים האחרונים יותר ויותר קלקולים יוצאים לאור והופכים לקטטה פומבית.

לוח הזמנים הצפוף של הביקור הנשיאותי, הסירוב לאפשר לנתניהו ללוות את טראמפ לביקור בכותל המערבי, ההתחמקויות האמריקאיות באשר למעמדו של הכותל המערבי והריבונות הישראלית עליו, כל אלה תפסו את הכותרות הראשיות בישראל בימים האחרונים, והתפוגגו מהן בבת אחת כשדווח, ביום שלישי בערב [16 במאי], שמקור המידע המודיעיני שהנשיא העביר לשר החוץ הרוסי סרגיי לברוב הייתה ישראל.

מאז הפרסום ב"וושינגטון פוסט" ביום שני (כי טראמפ העביר מידע מודיעיני לרוסיה), נעשה מאמץ בין ירושלים לוושינגטון למזער את הנזק ולתאם עמדות. לשני הצדדים היה ברור שמדובר בפצצת מימן תקשורתית, ושבסופו של דבר הטענה כי טראמפ מסר מידע מודיעיני ישראלי רגיש מאוד לרוסיה, שהיא בעלת בריתה של איראן במזרח התיכון, תדלוף לתקשורת. היא אכן דלפה ל"ניו יורק טיימס" ול"אנ.בי.סי", ומיד אחריה הגיעה ל"טיימס" הודעה של השגריר הישראלי רון דרמר, לפיה ישראל וארה"ב ימשיכו להחזיק בקשר הדוק בכל הנוגע למלחמה בטרור, וכי "לישראל יש ביטחון מלא ביחסי שיתוף המודיעין עם ארה"ב".

עד כתיבת המאמר הזה, לא התייחסה ישראל באופן רשמי לאפשרות שהנשיא טראמפ הסגיר לרוסים מודיעין מתוצרתה. יחד עם זאת, ההודעה של השגריר דרמר מקררת את החזית החיצונית שנפתחה בין המדינות. אבל סביר להניח שהאש העיקרית משתוללת בתוך המערכת פנימה, ובעיקר בתוך זרועות המודיעין הישראליות.

עוד בטרם דווח כי הנשיא טראמפ מסר את המידע הרגיש ללברוב, היו בין בכירי מערך המודיעין של ישראל כאלה שסברו שצריך לחשוב פעמיים לפני שמעבירים מודיעין רגיש לארה"ב, לאור החשדות לפיהם הנשיא טראמפ או אנשיו מחוברים בקשר כזה או אחר לרוסיה. ישראל רגישה מאוד למודיעין שהיא משיגה, ובעיקר למודיעין שהושג בעמל רב, כלומר מבוסס על מקורות רגישים. במערכת המודיעין הישראלית כבר נכוו מספר פעמים בעבר לאחר שמקורות "נשרפו" בגלל שימוש יתר במודיעין או חוסר זהירות בהפצתו.

אם אכן נשיא ארה"ב מקורב לממשל הרוסי, המקורב מאוד לממשל האיראני ולמשטר אסד, הבעיה הופכת לצרה אסטרטגית של ממש. עד לפני יממה, האפשרות הזו הייתה קיימת איפשהו במגירה פנימית של תרחישי קיצון. בבת אחת, כך על פי הדיווחים, זה פשוט קרה: הנשיא האמריקאי מסר לשר החוץ הרוסי פרטים מוכמנים, רגישים ביותר, על תכניות פיגוע של דאע"ש. הפרטים הללו גרמו לאמריקאים, כך על פי פרסומים זרים, לאסור על העלאת מחשבים ניידים לטיסות לארה"ב משורה ארוכה של מדינות במזרח התיכון. ניתן להעריך כי בישראל מתפללים שהנשיא טראמפ לא רמז ללברוב על זהות או אופי המקורות מהם הגיע המודיעין הזה.

האירוע הזה מתרחש בתקופה בה שיתוף הפעולה המודיעיני בין ישראל לארה"ב הוא הקרוב והגדול ביותר בכל הזמנים. לרמה הזו הגיעו הצדדים עוד בתקופת הנשיא אובמה, למרות היחסים האישיים הרעים בין המנהיגים. עליית טראמפ אמורה הייתה רק לתמרץ ולחזק את תור הזהב הזה, אבל טראמפ הוכיח שאצלו אין שום דבר מובן מאליו.

"בשנים האחרונות האמריקאים נהנים מאוד מהחומר שאנו מעבירים להם", אמר לאל-מוניטור גורם מודיעיני ישראלי בכיר ביותר בשיחת רקע לפני מספר שבועות, "הם מקבלים על בסיס קבוע מודיעין יקר ערך, בזמן אמיתי, שמאפשר להם פעילות מדויקת באזור ותורם מאוד למאמץ נגד דאע"ש ולסיכול טרור ג'יהאדיסטי". ישראל, ואת זה יודעים כל שחקני המודיעין במערב, היא ספקית המודיעין האיכותי ביותר מזה זמן בכל הקשור למלחמה בסוריה ולפעילות האיראנית במזרח התיכון. השאלה היא, מה תעשה ישראל במודיעין הזה עכשיו. האם יהיה מי שיצניע ידיעות רגישות במיוחד ויימנע מלהעביר אותן לבעלת הברית הגדולה, ארה"ב?

את ההחלטה הזו מקבל בישראל רק אדם אחד: ראש הממשלה בנימין נתניהו, שהוא גם המפקד הישיר של המוסד הישראלי. אגף המודיעין של צה"ל נמצא תחת פיקודו של הרמטכ"ל, באחריותו של שר הביטחון, אבל ראש הממשלה הוא הפוסק האחרון בסוגיות מהסוג הזה. המשבר הזה מתרחש בעיצומה של התקופה הרגישה ביותר בין שני הממשלים, תקופה בה מנסה נתניהו להבין מה רוצה ממנו הנשיא טראמפ, מהי התכנית המדינית של טראמפ ולאיפה נעלמו כל ההצהרות הפרו-ישראליות של טראמפ מהקמפיין.

אין ספק שהנושא יעלה בשיחה בין שני המנהיגים, כנראה בארבע עיניים, במהלך הביקור בישראל. אין ספק שהנושא יעלה במגעים השוטפים והקרובים שבין ראשי הזרועות בארה"ב ובישראל, מגעים המתאפיינים בקירבה רבה ויחסי אמון חסרי תקדים. ראש המוסד יוסי כהן וראש אמ"ן האלוף הרצי הלוי בוודאי ישאלו את עצמם איך מטפלים בסוגיה רגישה מהסוג הזה: עמיתיהם האמריקאים נתונים תחת פיקודו של המפקד העליון, הלא הוא הנשיא, ואי אפשר יהיה לנסות לרמוז להם למנוע ממנו מידע רגיש במיוחד, או לפחות את זהותם של המקורות שסיפקו אותו.

ישראל תצטרך להחליט בין חשיבות הקירבה המודיעינית עם אמריקה, לבין שמירה על מקורות מידע אסטרטגיים ואינטרסים ביטחוניים חיוניים. במערכת היחסים החשובה שלה עם ארצות הברית של אמריקה, מוצאת ישראל את עצמה באופן מוזר וחסר תקדים, בעמדת המבוגר האחראי.