דונלד טראמפ לא היה הנשיא האמריקאי הראשון שקידם את פניו של הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס (אבו מאזן) בבית הלבן. גם הפעם, כמו במפגשים עם ביל קלינטון כשאבו מאזן ישב לצדו של יאסר ערפאת, ובשיחות עם ג'ורג' בוש הבן וברק אובמה, דיברו על התהליך המדיני, על המאבק בטרור, על המצב הכלכלי הקשה בשטחים ועל ההזדמנות לקדם שלום אזורי. מוקדם לנבא אם ההצהרות של טראמפ על רצונו העז לסגור עסקה בין ישראל לפלסטינים יקרבו את הצדדים להסכם יותר מההכרזות הדומות של קודמיו, אשר הסתיימו במפח נפש במוקטעה. אבל יש כמה הבדלים מעוררי תקווה בין פגישתו של עבאס עם הנשיא ה-45 של ארה"ב לבין מפגשיו עם שלושת הקודמים.
ההבדל הראשון הוא עצם הזמנתו של הנשיא הפלסטיני לבית הלבן בשלב מוקדם כל כך של כהונת נשיא ארה"ב. מנהיג בלי מדינה, נשיא שאינו שולט אפילו בכל הטריטוריה שלו, מקדים מנהיגי מדינות גדולות וחשובות שעומדים בתור להצטלם במחיצתו של טראמפ. זה הציב את עבאס בשורה אחת עם ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, סגן יורש העצר הסעודי, הנסיך מוחמד בן סלמאן בן עבד אל-עזיז, נשיא מצרים, עבד אל-פתאח א-סיסי ומלך ירדן עבדאללה השני. כל זה קרה כבר בחצי השנה הראשונה של כהונתו הראשונה של טראמפ.