דונלד טראמפ לא היה הנשיא האמריקאי הראשון שקידם את פניו של הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס (אבו מאזן) בבית הלבן. גם הפעם, כמו במפגשים עם ביל קלינטון כשאבו מאזן ישב לצדו של יאסר ערפאת, ובשיחות עם ג'ורג' בוש הבן וברק אובמה, דיברו על התהליך המדיני, על המאבק בטרור, על המצב הכלכלי הקשה בשטחים ועל ההזדמנות לקדם שלום אזורי. מוקדם לנבא אם ההצהרות של טראמפ על רצונו העז לסגור עסקה בין ישראל לפלסטינים יקרבו את הצדדים להסכם יותר מההכרזות הדומות של קודמיו, אשר הסתיימו במפח נפש במוקטעה. אבל יש כמה הבדלים מעוררי תקווה בין פגישתו של עבאס עם הנשיא ה-45 של ארה"ב לבין מפגשיו עם שלושת הקודמים.
ההבדל הראשון הוא עצם הזמנתו של הנשיא הפלסטיני לבית הלבן בשלב מוקדם כל כך של כהונת נשיא ארה"ב. מנהיג בלי מדינה, נשיא שאינו שולט אפילו בכל הטריטוריה שלו, מקדים מנהיגי מדינות גדולות וחשובות שעומדים בתור להצטלם במחיצתו של טראמפ. זה הציב את עבאס בשורה אחת עם ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, סגן יורש העצר הסעודי, הנסיך מוחמד בן סלמאן בן עבד אל-עזיז, נשיא מצרים, עבד אל-פתאח א-סיסי ומלך ירדן עבדאללה השני. כל זה קרה כבר בחצי השנה הראשונה של כהונתו הראשונה של טראמפ.
ההבדל המעודד השני נעוץ דווקא ביחסים המיוחדים של ראש ממשלת ישראל עם נשיא ארה"ב וחבר יועציו ותורמיו. יריבו הישראלי הגדול של עבאס זכה לכבוד מלכים בבית הלבן ויזכה להימנות עם המנהיגים הראשונים שיארחו את טראמפ. ולאור היחסים האלה, קשה יהיה לנתניהו לתקוף את טראמפ על נסיונו להפר את הסטטוס קוו החביב על ראש הממשלה ולהאשים אותו - כפי שנהג כלפי ברק חוסיין אובמה - בנטיות פרו אסלאמיות. במערכת הבחירות ומאז כניסתו לבית הלבן, טראמפ נחשף בעיקר לתורמים ויועצים שמצדדים בעמדותיו של הימין הישראלי והיהודי. עבאס קיבל השבוע הזדמנות להשמיע באוזני טראמפ את עמדותיו ללא מתווכים, וללטף את האגו של הנשיא.
ההבדל השלישי נעוץ באופיו המיוחד של טראמפ. קודמיו בבית הלבן שלחו את המומחים שלהם ללמוד את עמדות הצדדים, לנתח את הבעיות ולהמליץ על פתרונות. סופם שסיימו את כהונותיהם הארוכות עם פחות שלום ועם יותר מתנחלים בשטחי הגדה. טראמפ הוא איש עסקים שחותר "לסגור עסקה" שתהיה טובה לאמריקה ובעיקר תיטיב עם האגו שלו. הוא לא מתעניין בתלונות, ומשתעמם מבעיות של הזולת. אל תספרו לו על מכשולים, הסירו אותם!
אחרי שבפברואר פלט את ההצהרה המשונה שלא אכפת לו אם הצדדים יסכימו על פתרון של מדינה אחת או שתיים, יועציו של טראמפ שכנעו אותו שהעסקה היחידה בבזאר המזרח תיכוני היא חלוקת הארץ על בסיס גבולות 67׳ עם תיקוני גבול מוסכמים, כולל חלוקת ירושלים. זה בדיוק הפתרון שעבאס חותר אליו כבר שנים. לעומת זאת, עבור נתניהו אין בעיה קריטית יותר - הן מהבחינה האידאולוגית והן מהבחינה הקואליציונית - מאשר אפשרות אמיתית לנסיגה מהגדה המערבית ולוויתור על הריבונות בירושלים רבתי. כדי שלא להגיע לצומת המסוכן הזה הוא מניח מכשולים לאורך הדרך.
בביקורו בבית הלבן הציג נתניהו שני תנאים להסדר שלום עם הפלסטינים: הכרה במדינה יהודית והפסקת ההסתה נגד ישראל. לצערו, אמר, הפלסטינים דוחים את שני העקרונות האלה. "הם מכחישים לא רק את העבר שלנו", טען ראש הממשלה באוזני טראמפ, "אלא גם את ההווה". כפי שציינתי כאן לפני כחודש, בעיית ההכרה בישראל כמדינה יהודית כבר מצאה את פתרונה כשמדינות הליגה הערבית והרשות הפלסטינית סמכו ידיהן על עקרונות ההסדר שהציג מזכיר המדינה ג'ון קרי בנאום הפרידה שנשא בסוף 2016. העיקרון השני שהציג אז קרי היה הגשמת חזון החלטת האו"ם 181 בדבר הקמת מדינה יהודית לצד מדינה ערבית.
גם לתלונה של נתניהו על ההסתה נמצא פתרון. למעשה, הפתרון הזה הומצא על ידי נתניהו עצמו כבר ב-1998, כשקלינטון נענה לדרישתו להקים ועדה ישראלית-פלסטינית-אמריקאית לביעור ההסתה משני הצדדים. עבאס סיפר בוודאי לנשיא, כפי שהוא עושה בכל הזדמנות, על התנגדותו העיקשת של נתניהו להצעה הפלסטינית לחדש את פעילות הוועדה.
בעוד עבאס מסיר את כל התנאים לפגישה עם נתניהו, ראש הממשלה ממציא מכשולים חדשים. בראיון שפורסם בעיתון היפני ״אסהי שימבון״ ב-19 באפריל הבהיר עבאס כי ייענה להזמנה של טראמפ להיפגש עם נתניהו בלא שהזכיר את התנאים הפלסטינים המוקדמים: הקפאת ההתנחלויות ושחרור האסירים הפלסטינים. בערך אותה שעה נתניהו שלף את הדרישה שעבאס יפעל לביטול החוק, המחייב את הרשות הפלסטינית לדאוג לפרנסתן של משפחות מחבלים שנהרגו בפיגועים או מרצים עונשי מאסר בישראל.
בניסיון לקלקל לעבאס את הפגישה הראשונה עם טראמפ ניצל נתניהו את טקס האזכרה הממלכתי לחללי פעולות האיבה ב-1 במאי. "הנשיא עבאס, שהולך השבוע לפגישה עם הנשיא טראמפ", פנה נתניהו למנהיג הפלסטיני, "איך אתה יכול לדבר על שלום עם ישראל ובד בבד אתה מממן רוצחים ששופכים את דמם של ישראלים חפים מפשע על כל צעד ושעל?" יש להניח שטראמפ לא שמח לשמוע שנתניהו מאשים אותו בהתרועעות עם תומכם של טרוריסטים מוסלמים. ואם הנשיא האמריקאי יעמוד על כך שעבאס יבטל את חוק התמיכה במשפחות מחבלים (מבחינתם של הפלסטינים הם לוחמי חירות), נתניהו עשוי להתבקש לשלם על כך במטבע יקר של הקפאת התנחלויות. ספק אם בקואליציה הנוכחית שלו זהו מחיר שהוא יכול לשלם.
במשחק סכום האפס על לבו של טראמפ, שמתנהל בין עבאס שמבקש לשבור את הקיפאון המדיני לבין נתניהו שמעדיף לשמור עליו, ידו של המנהיג הפלסטיני הייתה השבוע על העליונה. עד הסיבוב הבא.