ובחרתם בחיים

לשם כתיבת הטור הזה חיפשתי את המונח העברי שמבטא כהלכה את המשמעות התרבותית-מוסרית של Impunity באנגלית, ובצרפתית Impunité. את המונח בספרדית - Impunidad - למדתי מפי קולגה ארגנטינאי, כשסיקרתי את הפיגוע הנורא במרכז הקהילתי היהודי בבואנוס איירס (1994). הוא סיפר שזה המונח שמיטיב לתאר את החברה בארצו וניבא שהמחבלים לא ייתפסו לעולם. הוא צדק. התרגום המילולי לעברית - "פטור מעונש"- מכיל בדוחק את תופעת האדישות עד סלחנות שכובשת את מקומה בחברה הישראלית.

אלפי מילים נכתבו ונאמרו השבוע על דו"ח מבקר המדינה לעניין מבצע "צוק איתן" ברצועת עזה. דמעותיהם של הורים שכולים זלגו על כתבות אשר סיפרו שקברניטי המדינה שלחו את ילדיהם אל מותם בהינף יד. תושבי עוטף עזה למדו ששרי הממשלה נמנמו בדיון על הסכנה שמחבלים יפרצו בכל רגע ממנהרות אל בתי תינוקות בקיבוצי האזור.

התקשורת געשה, האופוזיציה נהמה והממשלה התנערה. ראש הממשלה בנימין נתניהו ניער מעצמו את האחריות לכשלים החמורים, כמו היו פירורי אפר מסיגר שדבקו בחליפת הארמני שלו. הוא לא התבייש להאשים את מבקר המדינה יוסף שפירא (שהיה בחירתו של נתניהו לתפקיד) בפגיעה בחיילי צה"ל. ברוב ציניותו, ראש הממשלה, המואשם במחדל שהביא למותם של עשרות חיילים ישראלים ומאות ילדים פלסטינים, טפח לעצמו על השכם. הוא לא המתין לפרסום הדו"ח כדי לומר כי "בניגוד למבקר, אני מעניק גיבוי לחיילי צה"ל".

צופי הטלוויזיה זפזפו ל"אח הגדול", בתי הקפה המו מבלים וסוכני הנסיעות חיפשו מקומות אחרונים לחבילות נופש בחופשת הפסח. הישראלי המצוי למד לחיות בשלום עם מציאות של Impunity . עורך "הארץ" דיוויד לנדאו, עליו השלום, נהג לומר שאין פשע חמור יותר מהכיבוש. אשר על כן, אמר, על רשויות אכיפת החוק והתקשורת להניח לשלל הפרשיות הפליליות שדבקו באריאל שרון ובאהוד אולמרט, ולאפשר להם לקדם את תוכניותיהם לפנות שטחים. העיתונאי הבכיר וחד הלשון אמנון אברמוביץ׳ הציע ב-2005 "לאתרג" את שרון. כמו ששומרים על האתרוג בצמר גפן, על התקשורת להגן עליו ולא להפריע לו לבצע את ההתנתקות.

אם כך, אומר לעצמו מר ישראלי, לא נורא ששר הפנים שלו, אריה דרעי, הוא עבריין מורשע שישב בכלא על עבירות שעשה ביושבו באותו משרד. אפילו במגזר הערבי אומרים ששום שר פנים לא היטיב עם הרשויות המקומיות שלהם יותר ממנו. ראש עיריית בת ים, שלמה לחיאני, מוסיף ליהנות מאהדת התושבים, גם לאחר שהורשע ונידון למאסר. אומרים שאיש לא הפריח כמוהו את העיר, שנחשבה במשך שנים לסרח עודף של תל אביב. הרב יאשיהו פינטו ישב בכלא באשמת שוחד ויצא משם על כתפיהם של המון מעריציו.

כשאנשים שנשאו בתואר נשיא המדינה (משה קצב), ראש ממשלה (אהוד אולמרט), שר אוצר (אברהם הירשזון) או שר רווחה (שלמה בניזרי) המירו את החליפות במדי אסירים, צירופו של רב ראשי לשעבר (יונה מצגר) למניין מתקבל בפיהוק. אין פלא שתמונה של איש ציבור ידוע נכנס בשערי הכלא או תחנת משטרה הולכת ונדחקת לשולי מהדורות החדשות. מאז תחילת העשור נחקרו במשטרה לפחות שני תריסר ראשי רשויות בנוגע לחשדות שונים, ולפחות עשרה מהם הורשעו.

בין המורשעים ראשי ערים לשעבר, שביצעו את העבירות בתפקידם, כגון אורי לופליאנסקי מירושלים, צבי בר מרמת גן, יצחק רוכברגר מרמת השרון, ישראל סדן מחדרה, בני רגב מלוד, יהושע פוֹרֶר מרחובות, שמעון גפסו מנצרת עילית, ועודד המאירי מצפת. מדד השקיפות העולמי שפורסם בינואר דירג את המגזר הציבורי בישראל במקום ה-28 מבין כלל המדינות, ובשליש האחרון (מקום 22 מתוך 34) במדינות ה-OECD.

"כולם גונבים", אמר לי השבוע נהג מונית, "אז מה אם ביבי קיבל כמה קופסאות סיגרים? אפילו בנט אמר שבגלל סיגרים לא מפילים ראש ממשלה". מכאן קצרה הדרך לתובנה השכיחה, "כולם מפשלים" והסיפא הקבועה - "יש לך מישהו שישמור עלינו יותר טוב מביבי?" מהמקום הזה מגיעים למנטרה של נתניהו - "החיים עצמם חשובים יותר מיוקר המחייה". זהו המענה (שלו) לבעיית העוני והצדק החברתי, זוהי התשובה לתלונות על יוקר המחייה ופה מצוי ההסבר לקריסת שירותי הבריאות.

אפשר לקבל את הגישה על פיה ביטחון המדינה קודם לניקיון כפיים ואפילו לאופייה היהודי ולערכי הדמוקרטיה. אבל רגע, הדו"ח על מבצע צוק איתן מצביע על חוסר שיקול דעת בנושא ביטחוני מובהק. המבקר קובע שראש הממשלה סירב לדון אפילו בחלופות לאופציה הצבאית, שהיו יכולות לחסוך בחיי אדם. עכשיו נתניהו בורח מאחריותו למחדל הנוגע לחיים עצמם. כיכרות הערים, הריקות ממפגינים שדורשים את פיטוריו, מלמדות עד כמה קטלני חיידק ה-Impunity. הוא קטלני שבעתיים כאשר המערכת החיסונית, הכוללת את צמרת המשטרה, הפרקליטות וכלי תקשורת מרכזיים, שבויים בידי נושא המחלה.