הפת"ח בחר סגן לאבו מאזן והצית מחדש קרבות ירושה ברשות

האם בחירתו של מחמוד אל-עלול לסגנו של אבו מאזן בתנועת פת"ח היא מפתיעה? תלוי את מי שואלים.

רבים מתושבי הגדה ועזה, שעקבו בסקרנות אחר הבחירות הפנימיות בתנועת הפת"ח רק כדי לקבל רמז מי עתיד לרשת יום אחד את היו"ר בן ה-82, ודאי הופתעו מ"הצנחתו לתפקיד" של אל-עלול. הוא נחשב אלמוני יחסית, ומזה שנים ארוכות לא מילא תפקידים בכירים ברשות.

מי שלא הופתעו הם ותיקי הפת"ח, שלמדו במהלך השנים – חלקם על בשרם, שאבו מאזן יעשה הכל וישתמש בכל האמצעים כדי להרחיק ממנו את כל מי שעלול להטיל עליו ועל מנהיגותו צל מאיים.

אל-עלול – מושל שכם לשעבר [משנת 1995] והחל מ-2009 חבר הוועד המרכזי של תנועת הפת"ח וראש התנזים בגדה (הזרוע הצבאית של הפת"ח) – הוא נץ בדעותיו. לאחר חטיפתם של שלושת הנערים בגוש עציון [יוני 2014], טען אל-עלול כי מדובר במשחק ישראלי שאורגן על ידה כדי להכשיל את ממשלת האחדות עם חמאס ברשות הפלסטינית. חברים בפת"ח אמרו לאל-מוניטור כי תמוהה בחירתו של נץ לתפקיד הסגן בתקופה בה היו"ר מתאמץ להעניק לרשות הפלסטינית ולתנועת הפת"ח תדמית של גופים מתונים ופרגמטיים.

לאל-עלול, על אף תפקידו כראש התנזים, אין גייסות תומכים. ודאי לא כמו יריבו ג'יבריל רג'וב, שבשנות פעילותו ברשות הצליח לגייס תומכים שיהיו מוכנים ללכת אחריו באש ובמים. המופתעים והלא מופתעים מבחירתו מודים שאין לאל-עלול את הכריזמה שתסייע לו לסלול את הדרך למנהיגות התנועה, אבל בשלב הזה זה בדיוק יתרונו. הוא אינו מאיים על אבו מאזן וגם לא הראה במהלך שנות פעילותו שאיפות מנהיגות שעלולות להדיר שינה מעיניו של היושב ראש.

לעומת אל-עלול, רג'וב נבחר רק למזכ"ל התנועה. אף שאינו מודה על כך באופן פומבי, מקורביו אומרים לאל-מוניטור כי הוא יודע שאבו מאזן נאבק בכל כוחו כדי למנוע את בחירתו לסגן מחשש שיצבור כוח נוסף לקראת הקרב על "הירושה". אמנם בחירת סגן לאבו מאזן אינה מבטיחה לנבחר את תפקיד היו"ר בעתיד, אבל היא בלי ספק מעניקה לסגן הנבחר מעמד בכיר בתנועת הפת"ח המנוונת, שדם חדש לא זרם בעורקיה מזה שנים רבות.

אבל יש גם מי שמברכים על בחירתו של אל-עלול לתפקיד השני בחשיבותו בתנועת הפת"ח. למשל אנשיו של מוחמד דחלאן, אשר מודים שדחיקתו של רג'וב, יריבו, גרמה להם סיפוק רב. הם יודעים כי התעקשותו של אבו מאזן להרחיק מעמדות שליטה אנשים בעלי כריזמה, יכולת ואמביציה, משרתת את חזרתו של דחלאן לזירה הפוליטית הפלסטינית כדמות ייחודית שתבלוט מעל כולם. זה בדיוק מה שהפך את "אבו פאדי" (כינויו של דחלאן) ליריב מר לאבו מאזן, שצויר על ידו כאויב העם.

מקור פלסטיני בגדה המקורב לג'מעת אבו פאדי (כך מכונים תומכי דחלאן), אומר לאל-מוניטור כי אבו מאזן פעל בסתירה לשיטותיו וירה לעצמו כדור ברגל. "כל העת הוא פועל נגד דחלאן, מתנגד בכול תוקף לכל מאמצי הפיוס שהפעיל נשיא מצרים א- סיסי מחשש ש(דחלאן) יצבור כוח ויסלקו מהתפקיד, ובה בעת מחליש גם את האנשים העלולים להיות כוח התנגדות לדחלאן", אומר המקור.

רג'וב המאוכזב היה בעבר חברו הקרוב של דחלאן. שניהם פעלו לצדו של יאסר ערפאת בתוניס ויחד הגיעו לשטחים לאחר הסכמי אוסלו [1993] לעמוד בראש הביטחון המסכל בעזה ובגדה. לאחר שכוחות צה"ל הרסו את מפקדת הביטחון המסכל בביתוניא במהלך האינתיפאדה השנייה, האשים רג'וב את דחלאן ששיתף פעולה עם הישראלים נגדו. החברים הטובים הפכו ליריבים מרים, וכל אחד מהם ממשיך לראות את עצמו כמועמד המועדף לעמוד בראש הרשות הפלסטינית ופועל בדרכו למימוש המטרה.

אין זה אומר שבבוא היום לא יעשו השניים, דחלאן ורג'וב, קואליציה משותפת במטרה להפיל את אבו מאזן או לחלק את ירושתו אם יפרוש מרצון. "בפוליטיקה הכל אפשרי", אומר לאל-מוניטור מקור המקורב לדחלאן, ונותן כדוגמה את הפיוס המפתיע בין דחלאן למנהיגי חמאס בעזה שראו בו במשך שנים אויב שצריך לחסל. כזכור, במהלך הפיכת חמאס בעזה [2007] נחשב דחלאן בן מוות, ופעילי עז-א-דין אל-קסאם השחיתו את החווילה שלו בעזה. היום דחלאן הוא האיש שגישר בין חמאס לנשיא מצרים א-סיסי במטרה להביא להקלת הסגר על הרצועה ופתיחת דו-שיח בין הצדדים.

בינתיים כוחו של אבו מאזן בתוך תנועת הפת"ח עדיין רב. בוועידת התנועה שהתקיימה בחודש נובמבר [2016] בבית לחם דאג היו"ר לסלק פעילים שהיו חשודים בעיניו כתומכיו של דחלאן, או "לא נאמנים" לתפיסתו. בחירתו של אל-עלול לסגן ודחיקתו של רג'וב מהווים הוכחה לכוחו, אך בכך הוא יצר במו ידיו כוח התנגדות ישן-חדש ובעל פוטנציאל. קואליציית רג'וב-דחלאן לא עומדת על הפרק בשלב זה, אבל בכיר בתנועת הפת"ח אומר לאל-מוניטור כי הדבר הגרוע ביותר מבחינתו של אבו מאזן הוא מצב בו שני האנשים החזקים בפת"ח - אבו ראמי (רג'וב) ואבו פאדי (דחלאן) - רואים בו דיקטטור ומכשול לעתיד.