מה עומד מאחורי המלחמה המתחממת בין ליברמן לבנט
שר הביטחון אימץ קו אסטרטגי ברור: להציג את עצמו כימין מתון ואחראי, ואת יריביו מהבית היהודי והליכוד כקיצוניים הזויים או פופוליסטים חסרי אחריות. כך ניתן לפרש את עמדותיו בפרשת אלאור אזריה, בחוק ההסדרה ובהצעות לסיפוח מעלה אדומים.
ישיבת סיעת ישראל ביתנו בכנסת שהתקיימה ביום שני (9 בינואר), יממה לאחר פיגוע הדריסה הקטלני בשכונת ארמון הנציב בירושלים, התנהלה בסימן הקו האסטרטגי המהודק שמוביל בשבועות האחרונים יו"ר המפלגה, שר הביטחון אביגדור ליברמן, אשר נועד למצב אותו כמנהיג הימין המתון בישראל.
דברי ליברמן, שבימים רגילים היו מוצגים כעימות חריף מול מתמודד נוסף על הנהגת הימין, יו"ר הבית היהודי נפתלי בנט, אמנם נבלעו בסערת חקירות ראש הממשלה בנימין נתניהו, אך הם שופכים אור על המאבקים המתפתחים בתוך הימין הישראלי. כבר כעת ברור, שהמאבקים האלה יהיו אחד הדברים המעניינים בבחירות הבאות.
ישיבות הסיעה שמנהל ליברמן בדרך כלל פתוחות לתקשורת. בתחילתן הוא נושא הצהרה מפורטת על עמדותיו בסוגיות הבוערות, ואז מאפשר לעיתונאים לשאול שאלות. הפעם, קשה היה להתעלם מהקו שהנחה אותו בכל אחד מהנושאים שהעלה: ליברמן הוא המבוגר האחראי, הקול השפוי של הימין, מנהיג ממלכתי שלוקח בחשבון את מכלול השיקולים האסטרטגיים של מדינת ישראל. במילים אחרות, מהדורת 2017 של אביגדור ליברמן רחוקה מאוד מהפופוליזם שאפיין אותו במערכת הבחירות האחרונה, כשהוביל קמפיין פרוע ומשולח רסן נגד ערביי ישראל.
