מדוע המניפסט של השרה שקד כל כך חשוב?

"מסילות אל המשילות" היא כותרת המאמר שפרסמה שרת המשפטים איילת שקד בכתב העת החדש "השילוח" [אוקטובר 2016], בו היא פורסת על פני 19 עמודים את האני מאמין שלה. מדובר במסמך חשוב ומעמיק מאוד, המבטא השקפת עולם סדורה ומנומקת שבבסיסה אלמנטים שמרניים וחזון לחיזוק המרכיב היהודי באופייה של מדינת ישראל.

כצפוי, עורר המניפסט של שקד, אשר הגדירה אותו כ"מניפסט תאצ'ריסטי", עניין וסערה פוליטית. בראש המזהירים מפני "חזון שקד" ניצבה שרת המשפטים לשעבר ח"כ ציפי לבני (המחנה הציוני), שהתראיינה והציגה טיעוני נגד המבטאים השקפת עולם מנומקת. לבני מבקשת להגן על האיזון הקדוש בין מרכיביה היהודיים והדמוקרטיים של מדינת ישראל

הוויכוח בין שרת המשפטים הנוכחית, האישה החזקה לא רק במפלגת הבית היהודי אלא בימין בכלל, לבין קודמתה בתפקיד, ממנהיגיו הבולטים של השמאל-מרכז הפוליטי, הוא מהחשובים שידענו בשנים האחרונות. לא רק משום שהוא מעמיד במוקד את אחת מסוגיות הליבה המרכזיות בצביונה של מדינת ישראל, אלא גם משום שהוא מעמיק ומנומק משני צדיו. בתקופה בה הצהרותיהם של הפוליטיקאים נמדדות על פי היכולת לעורר שיח מתלהם ברשתות החברתיות באמצעות הקצנה והשפלת האחר בסגנון שרת התרבות מירי רגב, ניתנת לציבור בישראל ההזדמנות ליהנות מוויכוח עמוק בין שתי תפיסות עולם.

השרה שקד ראויה לכל שבח על המאמר המעמיק שכתבה, שאמנם זכה בתקשורת המיינסטרימית לכותרות ברוח "החזון היהודי של שקד", אבל הוא חולש על היבטים רבים ומרכזיים נוספים בתפיסתה המשפטית, המדינית והאזרחית. שקד מוכיחה שלמרות שבית גידולה הוא הפוליטיקה החדשה השואבת את כוחה מהרשתות החברתיות, יש לה את היכולת להציג השקפת עולם מורכבת. אין זה מקרי שלא רבים מהפוליטיקאים קפצו והגיבו על המניפסט, מפני שגם הם הבינו בחושיהם שהמסר הפעם הוא קצת יותר מורכב. מעט מאוד מהם כנראה יתעמקו במסמך שהוא כה ארוך ובעל מאפיינים אקדמיים, עד שאינו נמדד בכותרת אחת.

שקד אינה חוששת להעמיד את עצמה מול האורקל של האקטיביזם המשפטי, נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרון ברק, ולהתווכח עמו. המאמר כאמור עוסק בכמה אספקטים, אך באופן טבעי המתח שבין מדינה יהודית לדמוקרטית הוא שתפס את מרבית תשומת הלב; משום שהוא נוגע לאופן שבו הגדירה מדינת ישראל את עצמה מרגע לידתה באמצעות מגילת העצמאות – שבאין חוקה משמשת כמצפן המוסרי, הערכי והאזרחי שלה. מאפייני המדינה "יהודית" ו"דמוקרטית" מוצגים בה כשווי ערך בהיררכיה.

שקד מבקשת לשנות סדרי עולם. לטענתה, "ישראל צריכה להיות מדינה יהודית יותר, כדי להיות דמוקרטית יותר". שקד אינה מרכינה ראש מול הליברליזם השיפוטי ומציגה מולו גישה משפטית שמרנית, המקדשת הפרדת רשויות מלאה. כוונתה היא בעיקר למניעת התערבות בג"ץ בחקיקה, צמצום החקיקה הפרטית והגברת הפיקוח של הכנסת על עבודת הממשלה.

"דווקא כאשר רוצים להעביר את ישראל תהליכי דמוקרטיזציה מתקדמים, חובתנו להעמיק במקביל את זהותה היהודית...", טוענת שקד במאמר. "הזהויות האלה בפירוש אינן סותרות האחת את רעותה. להפך: אני מאמינה שהן מחזקות זו את זו. אני מאמינה שנהיה למדינה דמוקרטית יותר ככל שנהיה מדינה יהודית יותר, ושנהיה למדינה יהודית יותר ככל שנהיה למדינה דמוקרטית יותר".

שקד גם כופרת בטיעון כי חייב להיות מאבק מתמיד בין המרכיב היהודי לדמוקרטי, וקוראת למהלכי חקיקה שיחזקו את מעמדה היהודי של המדינה, כי "מסלול נסיעתה של רכבת המשפט הישראלית חייב להביא בחשבון את יהדותה של המדינה. עלינו לעשות זאת באופן אמיתי: לא כסמל בלבד, אלא כעניין הגוזר משמעויות קונקרטיות".

בדברים אלה שקד מעמידה את עצמה כמנהיגת דרך וחזון הימין החדש, המאתגר את הדמוקרטיה הישראלית באופן מטריד.

לבני מזדעקת ובצדק רב. היא מזהה את הסכנה דווקא מכיוונה של שרת המשפטים הפעלתנית שבאה עם תפיסת עולם מגובשת. לטענת לבני, האמירה של שקד "ככל שנהיה למדינה יהודית יותר, כך נהיה למדינה דמוקרטית יותר", היא תזכורת מהדהדת לתהליך המסוכן האמיתי שמתרחש בישראל בשנים האחרונות – ריסוק ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.

לבני מבקשת להגן על התפיסה האומרת שאין עדיפות של מרכיב אחד על פני השני, יש גם וגם, וזהו החזון הציוני: "[מדינה] יהודית של שנאה, הושבת נשים מאחור ושל מוות לערבים – לא! יהודית שבה חוק השבות הוא הסעיף הראשון בחוקה – כן. יהודית שבה עולים חדשים לא יכולים להתחתן כאן – לא!", כך לבני. לתפיסתה, שוויון הוא ערך דמוקרטי בדיוק כמו שהוא ערך יהודי.

בעולם המושגים של לבני, הוויכוח הזה אינו יכול להתקיים בלי שמדברים גם על הפיל שבחדר, כלומר הסכסוך הישראלי-פלסטיני. כבר שנים שלבני טוענת שבלי פתרון מדיני יהיה זה בלתי אפשרי לשמור על צביונה היהודי והדמוקרטי של מדינת ישראל. "לכן צריך לוותר על חלק מהארץ כדי להיפרד מהפלסטינים, אחרת הם יצביעו לכנסת ויהפכו לרוב", כתבה השבוע בעמוד הפייסבוק שלה.

פוליטיקאית מנומקת נוספת שהגיבה על המניפסט של שקד היא ח"כ שלי יחימוביץ' (המחנה הציוני), שכינתה אותו "טקסט אידיאולוגי חשוב, עירום, גלוי וצלול. הוא ההפך המוחלט והחד מהשקפת עולמי". בפוסט ארוך טוענת יחימוביץ' כי שקד מזלזלת במדינה, בזה לה ומעוותת את החזון הציוני כדי להפוך את ישראל לדתית יותר. צודקת יחימוביץ' באומרה כי "זו יריבות אידיאולוגית קשה ומרה". לכן, הוויכוח הזה הוא מהחשובים שהתקיימו כאן בשנים האחרונות.