מדוע נתניהו חושש מאהוד ברק?
מערכת היחסים שלהם היא אחת המסובכות והמרתקות בפוליטיקה הישראלית, שתחילתה עוד בשנות ה-60' בסיירת מטכ"ל. נתניהו אף פעם לא היה רגוע בכל הנוגע לברק, מפקדו הנערץ לשעבר, שהפך כעת לאנטי-ביבי הבולט היחיד בסביבה וגם נראה כמי שנהנה מזה.
בראיונות שנתן ראש הממשלה בנימין נתניהו בסוף השבוע האחרון [24 בספטמבר] לערוצי הטלוויזיה בישראל, הייתה לו פליטת פה מביכה. כשנשאל מדוע החליט להתקשר למשפחתו של "החייל היורה מחברון" אלאור אזריה, למרות שמדובר בלוחם שעומד לדין באשמת הריגה, השווה נתניהו את השיחה הזו לשיחת טלפון למשפחה שכולה, שאיבדה את בנה החייל בקרב.
נתניהו חטף ביקורת ציבורית ניכרת על האמירה הזו, אבל התגובה הראשונה שפרסמה לשכתו, ביום ראשון בשעה שש וחצי בבוקר, לא הכילה התנצלות אלא הכחשה והתקפת נגד על המבקרים. אלא שאז הפנה מישהו את תשומת לבו של נתניהו לציוץ שצייץ כמה שעות קודם, ממקום שהותו בניו יורק, ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק: "מי שמשווה את אלאור אזריה לגיבורי ישראל וללוחמים נעדרים הוא אדם מבוהל ומבולבל שאיבד את שאריות שיפוטו או שחלילה החליט לנסות ולרסק את ערכי צה"ל. אסור לאפשר זאת. ראש ממשלה מכהן שלא יחזור בו מדבר ההבל המופקר הזה – יישא עמו לתמיד את אות הקלון של מי ששכח מה זה להיות לוחם בצה"ל".
זמן קצר מאוד אחר כך, קצת אחרי שמונה בבוקר, פרסם נתניהו הודעה חדשה, בטון אחר לגמרי: "אני מצטער אם דבריי הובנו שלא כהלכה. בשום אופן לא ביקשתי להשוות את סבלן של משפחות שכולות, סבל שאותו אני מכיר היטב, למצבם של הורים אחרים השרויים במצוקה. אין השוואה ולא יכולה להיות השוואה".
בסביבתו של ברק משוכנעים שנתניהו "התיישר" רק אחרי שקרא את הציוץ החד של מפקדו לשעבר, ושינה טקטיקה: במקום להכחיש או להתנער מאחריות, כדרכו, פשוט התנצל.
