טראמפ, אל תמהר לחקות את התיוג הגזעי של ערבים בישראל

המועמד הרפובליקאי המוביל, דונלד טראמפ, צדק כשאמר שבוע לאחר הטבח באורלנדו, כי ישראל היא אחת המדינות שמתייגות מוסלמים (פרופיילינג) כאמצעי למאבק בטרור. באחרונה הזדמן לי להתנסות אישית בהליך סלקציה בין אזרחים יהודים לערבים.

בדרך חזרה מביקור רמדאן ברמאללה, בשעת לילה מאוחרת, נעצרה המונית שבה נסעתי באחד המחסומים לבדיקה שגרתית. בפעמים הרבות שבהן עברתי במקום ברכבי, המאבטח בירך אותי לשלום ושלח אותי לדרכי. הפעם, די היה במבט קצר בפניו של הנהג והצצה בתעודת הזהות שלו כדי לשלוח אותנו למסלול המיועד לבדיקה מיוחדת. התעודה הייתה אמנם כחולה כשלי, כלומר, ישראלית. אבל, השם, אבוי השם, עאבד, הסגיר את הנהג. כך גם הכתובת - שכונה ערבית בירושלים. נראה כי אנשי הביטחון לא שמעו את הודעת ראש הממשלה מתחילת החודש שהעיר מאוחדת.

בזמן שהמתנו לסיום הבדיקה, לאחר שהעברנו את חפצינו במכשיר השיקוף, הצטרפו אלינו אשה ושני צעירים, שנראו כבנייה. הם היו בדרכם הביתה, לעיר רמלה, השוכנת בלב לבה של ישראל. "מה אתה מתרגש?", זרק לעברי אחד הבחורים, "עכשיו זה כלום. תבוא לכאן בצהריים ותראה איזה תור משתרך כאן".

מאבטח שהשיחה גונבה לאוזניו משך בכתפיו. "מה לעשות?", אמר בשמינית התנצלות, "אלה ההוראות שלנו".

שר התחבורה והמודיעין, ישראל כץ, לא חושב שצריך להתנצל על הסינון שעושים יהודים לבני אדם על רקע גזעי. הוא אפילו גאה בכך. "השב"כ פועל בהתבסס על הערכות הנוגעות לקהילות מסוימות", אמר השר לכתבי חוץ בתגובה לדבריו של טראמפ. "כל מי שחושב שאפשר להתעלם מהצורך לאתר ולמנוע איומים לטובת האוכלוסייה כולה, כולל הערבית, פשוט טועה". 

האמנם הסינון משרת את המאבק בטרור, או שמא ההשפלה והאפליה זורעים שנאה וניכור, שמצמיחים זעם ואלימות? האם, כדברי טראמפ, ישראל יכולה לשמש דוגמה להצלחתה של שיטת הסינון הגזעי, ואולי המיליונר השמרן דומה לרופא שרושם לפציינט שלו תרופה הגורמת להחמרת מחלתו?

תשובה אחת אפשר למצוא בדו"ח ועדת החקירה הממלכתית לבירור התנגשויות בין כוחות הביטחון לבין אזרחים ישראלים באוקטובר 2000. "השפלה בעת בידוק ביטחוני, שאין בינה לבין צרכים אמיתיים ולא כלום, וכך גם יחס מעליב במגעיהם של אזרחים ערבים עם ישראלים מן השורה", התריעה הוועדה בראשות שופט בית המשפט העליון לשעבר תיאודור אור, "עלולים לגרום למשקעים של עלבון צורב אשר לא בנקל יימחו".

תשובה שניה תמצאו אצל פרופסור ברנרד הארכורט מאוניברסיטת שיקגו, שפירסם ב-2006 ספר בנושא הסינון הגזעי. בספרו טוען הארכורט כי לא מצא שום עדות אמפירית לכך שהתועלת שבו רבה מתרומתו לפיגועי טרור.

פרופ' דוד האריס, שנחשב לאחד המומחים המובילים בעולם בנושא הסינון הגזעי, קובע כי השימוש בפרופיל הגזע אינו יכול לסייע לשמירה על הסדר הציבורי, להקטנת ממדי הפשע והסחר בסמים או למניעת פיגועי טרור. לדבריו, גזע והשתייכות אתנית הם מאפיינים חלשים מאוד לניבוי התנהגות ורמת הסיכון הנשקפת מאדם. האריס מתבסס בין היתר על סטטיסטיקה, שלפיה השימוש בפרופיל הגזע במסגרת המלחמה בסמים ובפשע בארה"ב, אשר קורבנותיה היו האזרחים השחורים וההיספאנים, לא תרם להקטנת ממדי הפשע והסחר בסמים, אלא לניכור חברתי של בני ובנות קבוצות מיעוט אלה. לדבריו, אותה מסקנה תקפה לגבי פרופיילינג גזעי בשדות התעופה, שקורבנותיו הם ערבים ומוסלמים.

הממצאים הללו נכללו בעתירה שהגישה האגודה לזכויות האזרח ב-2007 לבג"ץ, בדרישה שהרשויות יחדלו מלהשתמש בלאום הערבי כקריטריון בעת ביצוע הבדיקות הביטחוניות בשדות התעופה. בעתירה תיארה האגודה כיצד נוסעים ערבים בשדות התעופה נתקלים ביחס שונה ומשפיל, המתבטא בבדיקה מיוחדת וקפדנית, אשר חורגת בהרבה מהבדיקות הביטחוניות הרגילות שאותן עוברים הנוסעים היהודים. האגודה דרשה שהיקף הבדיקות הביטחוניות ורמתן ייקבעו לגבי כל האזרחים, יהודים וערבים כאחד, על פי קריטריונים שווים וענייניים.

תשובה נוספת ניתן לאתר בהחלטת ביניים שקיבלו ב-2012 שופטי בג"ץ. השופטים כתבו כי "ספק בעינינו אם שימוש בפרופיל סיכון המושתת על מאפיינים גורפים וכוללניים, ואשר נסמך על השתייכות הנוסע לקבוצת אוכלוסייה מסוימת כמאפיין בלעדי – הוא לגיטימי...  אכן, הגם שאין לאדם זכות קנויה לכך שלא יעבור בידוק בטחוני בשדה התעופה, זכותו שבידוק שכזה יוחל עליו באופן שוויוני בהיותו מבוסס על קריטריונים שווים ואחידים״.

בפסק הדין שניתן במארס 2015 (לא פחות משמונה שנים אחרי הגשת העתירה) קבע בג''ץ כי בשל השיפורים שהוכנסו בתהליך הבידוק כתוצאה מהדיון בעתירה, יש למחוק אותה, "וזאת מבלי להכריע בסוגיה העקרונית של ההבחנה בין אזרחים בתהליך הבידוק".

באגודה מאשרים שבשנים האחרונות הוכנסו שינויים מסוימים בבידוק בנתב"ג, אך נוסעים ערבים ממשיכים להתמודד עם יחס משפיל, פגיעה בציוד ועיכובים שמגיעים אף לכדי החמצת הטיסה. זאת ועוד, הצגת האזרח הערבי כמי שמותר לעכבו, לבדקו ולערוך חיפוש על גופו ובכליו בכל עת ובכל מצב, תורמת להגדלת העוינות כלפי האזרחים הערבים ואף מעודדת את מעשי האלימות והגזענות מצד הציבור היהודי כלפיהם.

אם המדינה מתייחסת לאזרחים הערבים כחשודים באשר הם, ואם לה מותר לנהוג בהם בגזענות, מדוע אסור לאזרח מן השורה לסמנם, לתייגם, להדירם ולהתעמר בהם? הכל, כמובן, בשם הביטחון.