זה היה תיאטרון האבסורד ממש: דקות לאחר שאביגדור ליברמן הושבע לתפקידו ב-30 במאי, ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון הנכנס ליברמן שוחחו עם עיתונאים על הסכמתם לפתרון של שתי מדינות לשני עמים ועל ההכרה המשותפת באלמנטים החיוביים שקיימים ביוזמת השלום הערבית מ-2002. הם ציינו שהממשלה מוכנה ומזומנה לדון בהם. נתניהו מאמין כנראה שיצליח לשטות בכולם כל הזמן. למעשה, הוא גם הצליח, לפחות חלקית: התקשורת הופתעה, וכניסתו של ליברמן למשרד הביטחון עברה בעולם כולו בצורה חלקה למדי, מבלי שאף מדינה לא טרחה להסיר פומבית את המסיכה מעל פניו.
המטרה העיקרית של הצהרות אלה היתה לשכנע את ממשל האמריקאי לנקוט עמדה מאוזנת יותר בוועידת פאריז ב-3 ביוני, ולסכל את האפשרות של לוח זמנים מחייב למשא ומתן. אבל אין ספק שזו הייתה מסיכה. כי אין תהליך לפתרון של שתי מדינות ללא הקפאת ההתנחלויות ונכונות להסכים לקווי 67' ולחילופי שטחים הדדיים, כבסיס לשיחות. הפלסטינים ומדינות ערב לא יסכימו עוד להיכנס למשא ומתן לשם משא ומתן בלבד.
יותר מזה, שני מנהיגי הימין בחרו בקפידה ובכוונה תחילה במונח "שתי מדינות לשני עמים" - כדי להשיב אל קדמת הבמה את התנאי הישראלי שהפלסטינים יכירו בישראל כמדינת הלאום היהודי, ובידיעה ברורה שגם המתונים ביותר מבין המנהיגים הפלסטינים לעולם לא יסכימו למה שלא סוכם מראש (בעת חתימת הסכמי השלום) עם מצרים ועם ירדן למשל.
אשר ליוזמת השלום הערבית, הזוג המוזר החדש של הפוליטיקה הישראלית זיהה את המובן מאליו - שיש אלמנטים חיוביים ביוזמה. הם התכוונו בעיקר לשני סעיפים: לנורמליזציה ביחסים בין מדינות ערב לישראל, לאחר שיימצא פתרון לסכסוך, וכן נוסחה "מוסכמת וצודקת" שתפתור את סוגיית הפליטים הפלסטינים. על פי נוסח היוזמה, ישראל צריכה להסכים לפתרון סוגיית הפליטים – מה שמעניק בעצם לישראל את זכות הווטו על זכות השיבה הפלסטינית. אבל מה שלא הוזכר במסיבת העיתונאים שהתקיימה ב-30 במאי הוא שיוזמת השלום הערבית מתנה את מילויים של אותם אלמנטים חיוביים בכינונה של מדינת פלסטין על בסיס קווי 67' עם חילופי שטחים הדדיים ובירה פלסטינית במזרח ירושלים. אלו הם ללא ספק הסעיפים שנתניהו מבקש לשאת ולתת עליהם עד אין קץ [עד שיעלמו]. הניסוח חשוב מאין כמותו, והשטן נמצא בפרטים הקטנים. ישראל יכולה לשאת ולתת על בסיס יוזמת השלום הערבית, אבל אינה יכולה לשאת ולתת על יוזמת השלום הערבית - את זה יכולה לעשות רק הליגה הערבית.
בוועידת פאריז ב-3 ביוני אמר שר החוץ הסעודי עאדל אל-ג'ובייר שאי-אפשר לדלל את יוזמת השלום הערבית. נתניהו וליברמן מודעים היטב לעמדה זו. ומכאן שמסיבת העיתונאים ב-30 במאי הייתה בסך הכל העמדת פנים של שני המנהיגים, שכוונתם היא למנוע את כינונה של מדינה פלסטינית ולהגביר את הבנייה בהתנחלויות - אין להם שום כוונה לשבת למשא ומתן רציני לשלום. באיחוד האירופי האזינו להצהרות מצד ישראל בסקרנות מהולה בספקנות. אף אחד בבריסל ובבירות אירופה אינו מאמין שנתניהו, וליברמן לצדו, אכן מעוניינים בפתרון שתי המדינות.
בכיר בבריסל המקורב לפדריקה מוגריני, הנציגה העליונה של האיחוד האירופי לענייני חוץ וביטחון, סיפר לאל-מוניטור בעילום שם לאחר ועידת פאריז, כי דווקא היעדרותן של ישראל ושל הרשות הפלסטינית תרמה לתוצאה המוצלחת יחסית של ועידת השלום. לדעת אותו בכיר, ההישג העיקרי של הוועידה הוא הדגשת "החשיבות של יישום יוזמת השלום הערבית", במקביל ליישומן של ההחלטות הרלוונטיות שקיבלה מועצת הביטחון של האו"ם (בראש ובראשונה 242 ו-338). דבקותו של הממשל האמריקאי בנוסח הקיים חשוב מאוד למאמצים העתידיים, הוסיף וציין הבכיר באיחוד האירופי.
הניסוח הזה שונה מאוד מהתמיכה המסויגת בהיבטים מסוימים של יוזמת השלום הערבית, שעליה הצהירו נתניהו וליברמן, לאחר שדחו על הסף את סיכום ועידת פאריז. מצרים, סעודיה והרשות הפלסטינית תמכו כולן בניסוח הקיים. לדברי אותו בכיר באיחוד, ניסוח ההצהרה המשותפת בתום ועידת פאריז ישפיע כעת ללא ספק על תוכנו של דוח הקוורטט, שאמור להתפרסם בקרוב. הנציגה העליונה של האיחוד האירופי מאמינה כי ללא מאמץ דיפלומטי מרוכז ובינלאומי, במיוחד לאחר סיומה של ועידת פאריז, עלול המצב ברשות הפלסטינית להידרדר לכדי אלימות של ממש, ולאיים על יציבות משטרו של אבו מאזן.
הצעדים הבאים שנידונו בשולי הוועידה קשורים לאפשרות של החלטה עתידית שתתקבל במועצת הביטחון של האו"ם, לסיום האלימות, להקפאת ההתנחלויות ולגיבוש מתווה Terms of References למשא ומתן שיוביל לפתרון שתי המדינות, בהתאם להצהרת פאריז. בשלב זה, ארצות הברית מתנגדת לצעד שכזה. הצרפתים ימשיכו לפעול לכינוסה של ועידת שלום בינלאומית עד תום 2016, ומתכוונים להזמין אליה את שני הצדדים.
כל הצדדים מביטים כעת קדימה לתאריך היעד של 8 בנובמבר (הבחירות לנשיאות ארה"ב), ומקווים לבנות כעת את מצע המדיניות הנחוץ לממשל האמריקאי הבא.