האם הסינים יצילו את התיירות בישראל?

במשרד בירושלים יושב אורי טאוב ו״מטפל בחצי אנושות״, כפי שהוא מגדיר זאת בשיחה עם אל-מוניטור. טאוב הוא מנהל דסק אסיה והמדינות הבלתי מיוצגות (מדינות שאין בהן נציגות ישראלית) במשרד התיירות, מה שאומר שבתחום האחריות שלו נופלת משימת שיווקה של ישראל כיעד תיירותי למדינות כמו הודו (1.25 מיליארד לקוחות פוטנציאליים) או סין (1.36 מיליארד לקוחות פוטנציאליים).

סין נחשבת לגביע הקדוש של התיירות הבינלאומית, ולא רק בישראל. מעמד הביניים בה צומח ומתחזק כלכלית, ומאמץ הרגלי תיירות מערביים. ״מכמה מיליונים בודדים, מספר התיירים הסינים בעולם עלה לכ-120 מיליון ב-2015״, אומר טאוב. ישראל, כמובן, רוצה נתח מהמספר הזה ומנסה מזה שנים להגדילו. אגב, שר התיירות הנוכחי יריב לוין טען ב-2015 כי "לא נעשה כמעט כלום״ בנושא [בשנים לפני מינויו לשר].

כך או אחרת, בכל הנוגע לסין טאוב כבר לא לבד. אחרי מאמצים רבים שוגר בתחילת השנה [2016] נספח תיירות דיפלומטי ראשון לסין. ״נדרשת שם נוכחות של דמות מקצועית, אדם שיש לו מעמד והוא מפגין כבוד. זה עוד לא בהיקף שיש בצפון אמריקה, אבל זו התחלה״, אומר טאוב. לדבריו, מינוי הנספח הוא חלק מהמאמצים הרבים שמשקיעה ישראל בשוק הסיני, בנוסף לעידוד מדריכי טיולים ללמוד סינית, עידוד בתי מלון להציע ארוחת בוקר סינית, הצבת שילוט בשפה הסינית באתרים מרכזיים וכן הסרת חסמים לתיירות הסינית בישראל כמו הענקת ויזה לעשר שנים במקום לחודשים ספורים והשקת קו טיסות ישירות מבייג׳ינג לתל אביב של החברה הסינית "היינאן איירליינס"; טאוב סבור כי מתן ויזה אוטומטי "ישפר את המצב".

לפי טאוב, אחרי הפנמת נזקי "צוק איתן" תקציב השיווק הכללי של משרד התיירות גדל ביותר ממאה מיליון שקלים והגיע ל-300 מיליון שקלים. 15 מיליון שקלים מתוכם מיועדים לתיירות מסין, אחרי שבשנים קודמות התקציב לשוק הסיני עמד על 2-1 מיליון שקלים בלבד. ״התיירות הסינית מהווה כ-1.5% מהתיירות לישראל ומקבלת כ-5% מהתקציב״, מחשב טאוב.

במשרד התיירות מקווים להביא לישראל מאה אלף תיירים סינים בשנת 2018 שיסייעו בחילוץ ענף התיירות מהדשדוש שלו. היעד הזה מייצג צמיחה בקצב נמוך יחסית, בעוד שב-2015 גדל מספר התיירים הסינים המגיעים לישראל ב-45%, כך לפי טאוב. אם התיירות מסין תמשיך לצמוח בקצב שהפגינה ב-2015 בשלוש השנים הקרובות, ב-2018 יגיעו לכאן כמעט 150 אלף סינים.

לפי טאוב, הצמיחה בתיירות הסינית בשנת 2015 נחשבת סנסציונית והיא מאזנת במעט שנה תיירותית כללית איומה – תוצאה של מבצע ״צוק איתן״ ופרוץ גל הטרור בסוף אותה שנה (שנמשך עד היום). הסינים, כך מתברר, מתרגשים פחות מאחרים מהמצב הביטחוני. שכניהם היפנים, למשל, ״הם סופר רגישים למצב הביטחוני כאן״, לדברי טאוב.

ובכל זאת, העלייה המרשימה בתיירות הסינית מסתירה נתון קשיח של כ-47,000 תיירים סינים בלבד  [2015] – טיפונת זעירה המהווה כ-0.04% מהתיירות הסינית כולה. המספר הזה מורכב מתיירים עסקיים, תיירות צליינית (של סינים נוצרים) ותיירות פנאי רגילה.

המגמה בחודשים הראשונים של 2016 מעידה על עלייה מתונה במספר התיירים הסיניים  שביקרו בישראל – 13,600 סינים הגיעו לכאן בחודשים ינואר-מרץ, גידול של כ-21% בלבד לעומת התקופה המקבילה אשתקד, "המהווה את שיא התיירות הסינית וכוללת את ראש השנה הסיני", מסביר לאל-מוניטור אודי גימון, בעלי אתר התיירות ״ימה וקדמה״ המתמחה בהדרכת תיירות סינית.

״צריך לחשוב על 'תייר משוקלל'", מדגיש טאוב ומסביר, "כלומר לא רק מספר התיירים שמגיעים (לישראל) אלא פוטנציאל הגידול והכסף שהם מוציאים כאן. התייר הסיני הוא אחד המכניסים ביותר בעולם וידוע כמי שמוציא הרבה מאוד כסף״, מסביר טאוב.

אבל לא כולם אופטימיים. נועז בר ניר, נשיא התאחדות המלונות בישראל, סבור ש״הישועה לא תבוא מהתייר הסיני״ והוא ממליץ להמשיך להתמקד בלחם והחמאה של התיירות לישראל – היהודים והנוצרים. גימון מסכים איתו: ״לא צריך לבנות עליהם (על הסינים) כישועה״, הוא אומר, ״זה פלח שוק נאה אבל הוא לא יחליף את התיירות הצפון אמריקאית או האירופית. לא מספיק להגיד 'מאה אלף' (תיירים סינים). צריך תוכנית חומש אמיתית״.

גימון מתכוון לכך שהתיירות הסינית דורשת השקעה עצומה "בגלל הדרישות של התייר הסיני". לדבריו, דרישות אלה כבר ידועות לאנשי התיירות בישראל: התייר הסיני רוצה מדריך מקומי דובר סינית, שילוט בסינית, אוכל סיני ואפילו, כך גילו המלונאים, הוא רגיל לקבל מסרק בחדרו ולא להביאו מהבית.

"רוב הסינים מתיירים לארצות קרובות״, ממשיך גימון לצנן את ההתלהבות, ״תיירות הפנאי הסינית שמגיעה לארה״ב, לדרום אמריקה ולאירופה לא עומדת על 120 מיליון. בנוסף, ישראל יקרה וזה מרתיע. ואפילו יגיעו מחר 200 אלף סינים לישראל – איפה בדיוק הם יישנו? אין מספיק חדרים בישראל״.

גימון מציע להתמקד בשני דברים: גיוס סטודנטים ללימודי אסיה למקצוע התיירות, ״לא רק כמדריכים בסינית, אם כי אכן חסרים כאלה, אלא גם כסוכנים, כפקידים וכקונסיירז׳ים". חשוב מכך, לדבריו, הוא תכנון תוכנית הטיול. "תיירי הפנאי הסינים מקבלים בערך את אותו מסלול שמקבל התייר הסיני הנוצרי – נצרת, סובב כנרת ואינספור כנסיות בירושלים. זה פספוס הפוטנציאל של ישראל בעיני הסיני״.

מה אם כן רוצים הסינים לראות? ״קיבוצים", טוען גימון, "הסינים באים ממדינה קומוניסטית והם מאושרים לראות את המודל השיתופי עובד, לפחות על הנייר. הם רוצים לראות גיאוגרפיה היסטורית – הר בנטל, למשל. שם הם יכולים לחוות את הסיפורים כשסוריה מול עיניהם. וגם הרבה יותר טבע: אגמון החולה עם העגורים, עין גדי, הבניאס. אל המקומות האלה לא מביאים אותם מספיק״.

​