דילוג לתוכן העיקרי

איך ישראל יכולה למנוע עוד הרוגים בעזה?

במקום להשמיץ את דו״ח המבקר על צוק איתן ולעשות לו דה-לגיטימציה, ההנהגה בישראל צריכה להפנים את המסקנה החשובה שעולה ממנו: המצור הארוך על רצועת עזה והייאוש של תושביה אינם ערובה לביטחון, אלא לעוד סבב של אלימות.
RTR434TG.jpg

דו"ח מבקר המדינה שהכין השופט בדימוס יוסף שפירא על התנהלות מבצע צוק איתן בעזה בקיץ 2014 עוד לא פורסם ברבים, אבל הטיוטה הראשונית, שהגיעה לידי 40 בכירים בדרגים הפוליטי והביטחוני, כבר מחוללת סערה. תגובת מקורביו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שתקפו באופן בוטה ולא ענייני את הדו״ח ואת המבקר, רק חיזקה את התחושה הבעייתית סביב מבצע צוק איתן, שגם ככה לא נתפס בדעת הקהל הישראלית כהצלחה צבאית גדולה. כעת מגיעה טיוטת הדו״ח ומעלה האשמות שלפיהן בכירי הצבא והדרג המדיני פעלו ברשלנות ובחוסר אחריות מקוממים.

במאמרו באל-מוניטור תיאר עמיתי בן כספית את "מלחמות הגנרלים" הצפויות בצמרת המדינה לאחר פרסום הדו"ח הסופי. אבל הנקודה המשמעותית ביותר בדו"ח המבקר היא הערכתו של השופט שפירא כי עוד לפני המחדלים בניהול המבצע וקבלת ההחלטות השגויה, ניתן היה למנוע את המלחמה הזאת בעזה. אם הדרג המדיני הישראלי לא היה שבוי בקונספציות ארכאיות ובחוסר הבנה בסיסי של משמעות הסגר על עזה והסכנות שטמונות בו, חייהם של רבים היו כנראה ניצלים.

בכירים ישראלים אשר קיבלו לידיהם את הטיוטה, שאותה הגדירו כחמורה יותר ממסקנות ועדת וינוגרד שחקרה את מחדלי מלחמת לבנון בקיץ 2006, מעידים כי אחד הפרקים בדו"ח עוסק במה ישראל יכולה הייתה לעשות כדי למנוע את העימות.

בימים שלפני פרוץ המערכה הצבאית הייתה בירושלים שביעות רצון ברורה מהעובדה שלסגר ההרמטי על רצועת עזה הצטרפה גם מצרים, ושמשטרו החדש של עבד אל פתאח א-סיסי ניהל מלחמת חורמה במנהרות שחמאס חפר ברפיח. בצמרת המדינית והצבאית לא הבינו אז עובדה פשוטה אחת: לחץ נוסף על סיר הלחץ העזתי יביא לפיצוץ - כפי שאכן קרה. אמנם מבצע צוק איתן היה שיאה של הסלמה שהחלה עם חטיפתם ורציחתם של שלושת הנערים בגוש עציון ביוני 2014, אך שורש הבעיה שהובילה את חמאס לעימות היה הסגר והרצון להסירו בכל מחיר. ובחמאס, כשאומרים ״בכל מחיר״ מתכוונים גם להרס מוחלט של חלקים נרחבים ברצועת עזה ושל חיי תושביה.

זו הפעם הראשונה מאז שראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט הטיל את הסגר על עזה ביוני 2007, שבה גורם רשמי בישראל עושה את הדבר המתבקש וקושר ישירות בינו לבין ירי הרקטות לעבר ישראל. מי שמניח שניתן ללחוץ על עזה בלי להרפות שוגה באשליות, או שאינו מבין את טבע האדם.

אמנם חמאס פיתח את רקטת הקסאם לפני הסגר על הרצועה, כדי שתהיה לו אפשרות להרתיע את ישראל או לתקוף אותה מבלי להתעמת עם כוחות צה״ל על הקרקע, אך המצור יצר איום על שלטונו ואילץ את הארגון להתחיל במירוץ חימוש. המירוץ הזה הפך את הרצועה לחבית חומר נפץ. בישראל לא הבינו בזמן אמת שסגר ממושך פירושו לגזור על תושבי הדרום חיים בצל איום הרקטות של חמאס.

כשיפורסם דו"ח המבקר הסופי, בכירים בצבא ובדרג המדיני ינסו מין הסתם להפיל את האחריות למחדלים זה על זה. אבל אחרי חילופי המהלומות הציבוריות, חובה יהיה לקחת את הדו"ח עב הקרס של המבקר ולהתייחס ברצינות למחשבה המחודשת שיש בו על תפיסת הביטחון השגויה של ישראל; התפיסה שלפיה ניתן לכלוא את תושבי הרצועה, לשלוט על אספקת חומרי מזון וחומרי גלם, לדרדר את כלכלתה, וליהנות משקט ביטחוני. זו הייתה הנחת היסוד של אולמרט כשהחליט על הסגר. הוא סבר  שלחץ כלכלי יפיל את חמאס ויחזיר לרצועה את אבו מאזן והרשות הפלסטינית שגורשו ממנה בהפיכה אלימה ביוני 2007.

תשע שנים חלפו מאז. הסגר נמשך, וכוחו של חמאס רק התעצם. במבצע צוק איתן הצליח הארגון הפלסטיני להחזיק מעמד יותר מחמישים ימים מול צבא מיומן ומצויד בהרבה ממנו. בקיץ 2014 הצליח חמאס לשבש את שגרתם של מיליוני תושבים בישראל, מעוטף עזה בדרום ועד פאתי חיפה בצפון, ולאיים על חייהם באמצעות רקטות ארוכות טווח. המשק הישראלי נפגע קשה. עסקים קטנים רבים קרסו ולעסקים אחרים נדרשו חודשים רבים של התאוששות.

בנוסף לנורות האדומות שמדליק הדו״ח ביחס להיערכות הצבאית למבצע ולניהולו בפיקוד הצבאי ובממשלה, ישראל חייבת להתייחס כעת לשאלות האלה: האם הסגר על עזה שיפר את מצבה הביטחוני [של ישראל] או דרדר אותו? מהן השפעותיו לגבי מעמדה הבינלאומי? האם ניתן להניח שהקלות כלכליות משמעותיות על תושבי הרצועה היו מצילות חיים של רבים משני עברי גדר המערכת, ומונעות מבוכה מצה״ל? המבקר יוסף שפירא, כך על פי גורמים שעיינו בדו"ח , אינו משיב ישירות לסוגיות הללו. אולם עצם העלאתן באופן ברור וחד כל כך מרמזות על הכיוון שאליו הוא חותר.

ספק אם בעקבות פרסום הדו"ח יאלצו אישים בכירים במערכת הצבאית או המדינית לקבל אחריות למחדלים ולהתפטר מתפקידם. הרמטכ"ל לשעבר בני גנץ, שעליו נמתחת בטיוטה הביקורת הכי משמעותית, סיים את תפקידו. ואילו ראש הממשלה נתניהו, המבוקר העיקרי השני, כבר פועל במרץ להמעיט בערכו של הדו״ח ולעשות לו דה-לגיטימציה.

אף על פי שמסתמן כי בישראל מסרבים לקבל את הקשר בין המצוקה והייאוש בעזה לאיומים הביטחוניים שהיא יוצרת על אזרחיה, חובה על צמרת ההנהגה להתייחס ברצינות לדו״ח הזה בניסיון למנוע את המלחמה הבאה ברצועה. חמאס, בייאושו שלו ובייאושם של תושבי הרצועה שכרעו תחת מצוקת הסגר, ניתב את כל משאביו להילחם בישראל בכל אמצעי שעמד לרשותו כדי לסיים את המצור. נתניהו, גנץ, ובכירי המערכות הביטחונית והמדינית לא הבינו זאת - או שהבינו והעדיפו להתעלם - אבל מבקר המדינה מבין זאת כעת והוא לא מתכוון להתעלם.

ערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל [11 במאי], השופט יוסף שפירא מניח לפתחם של מקבלי ההחלטות מדריך חשוב שיכול לחסוך הרוגים רבים בעתיד. מצור, עוני, לחץ וייאוש הם מתכון מסוכן לביטחונה של ישראל. כדאי מאוד לאמץ את המסקנות האלה במקום להילחם בהן.

More from Shlomi Eldar

Recommended Articles