הלילה הזה כולנו מסובים

לצופה מבחוץ זה ייראה משונה, על גבול אי השפיות: במהלך ליל הסדר (בפרק "אילו הוציאנו ממצרים") נוטל כל אחד מהסועדים בצל ירוק, ומצליף עמו בגב שכנו לשולחן. זהו רק אחד מהמנהגים יוצאי הדופן של חג הפסח. המסורת הזאת מגיעה מיהדות פרס, אבל גם קהילות יהודיות אחרות משמרות מסורות חג מיוחדות: ביהדות ג׳רבא (דרום תוניסיה) למשל קוראים את ״הא לחמא עניא״ כשאב המשפחה מסובב את קערת הסדר מעל ראשי הסועדים כולל הילדים הקטנים, גם אלה שכבר נרדמו. ולמרות האמירה הידועה ״שפוך חמתך על הגויים״, הם קוראים את ההגדה גם בעברית וגם בערבית.

בקהילות יהודיות אחרות, כשקוראים את החלק של ״עשר המכות״, יוצאים כולם לרחוב עם נרות דולקים וצועקים את שמות המכות בציבור.

למרות ההבדלים המהותיים בין קהילה לקהילה והמסורות המשונות שחלקן עדיין נשמרות, החוקר ד״ר חזקי שוהם ממכון הרטמן לחינוך ומחקר יהודי בירושלים מסביר שרוב הישראלים בימינו נצמדים למה שהוא מכנה ״הגדות משוכפלות״. כוונתו היא להגדות סטנדרטיות נטולות ייחוד, שמודפסות בעשרות ואף מאות אלפי עותקים לקראת החג ומופצות על ידי גורמים מסחריים, ארגונים שונים וכדומה.

״התחושה היא שברוב המשפחות הישראליות, ולא משנה מאיזה עדה, הסדר נראה אותו הדבר, עם ׳הוראות בימוי׳ מינימליות ואפילו אותן בדיחות קרש", הוא אומר. "רוב המשפחות כבר לא באמת משמרות את מסורות הפולקלור הייחודיות, למעט האוכל. זה מה שתמוה אנתרופולוגית: רוב הציבור לוקח את ההגדות המשוכפלות בלי להתחכם, רוצה לסיים מהר עם ההגדה – ולאכול. ועדיין כולם עושים את זה״.

מעמדו הרם של חג הפסח בקרב הישראלים קשור במידה רבה להאחדה הזו. בספרו ״נעשה לנו חג – חגים ותרבות אזרחית בישראל״ טוען ד"ר שוהם כי ״ההגדה של פסח מוסיפה ונכתבת מחדש גם בדורנו, כאשר הטקסט והטקס מגיבים מחדש לאירועים היסטוריים כמו השואה והקמת מדינת ישראל וגם לביקורת ציונית–סוציאליסטית, ליברלית, פמיניסטית ועוד״.

עם זאת, לדבריו, החברה הישראלית העכשווית דווקא מתרחקת מהמגמה הזו. אם בעבר הישראלים ניסו לנסח מחדש את הסדר כמו הגדות הקיבוצים או ״סדר נשים״, היום הניסיונות האלה שייכים לשוליים, וגם אז לרוב יתקיימו במועד אחר ממועד הסדר. את הסדר הישראלי חוגגים כמעט כולם בקרב המשפחה.

זו כנראה הסיבה המרכזית לפופולריות חסרת התקדים של סדר פסח בישראל: בסקר דתיות ומסורת האחרון של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מ-2009, התברר כי 88% מהישראלים המגדירים את עצמם חילוניים או מסורתיים משתתפים בסדר פסח – נתון גבוה יותר משל כל מנהג יהודי אחר, לרבות הדלקת נרות שבת או צום יום כיפור.

בסקר מאוחר יותר שערך אתר Ynet בשנת 2012 ציינו 94% מהנשאלים כי הם יערכו סדר פסח. ״זו ארוחה משפחתית, והישראלים אוהבים ארוחות משפחתיות״, מסבירה יעל, בת 35 מצפון הארץ. ״יש אוכל כמו שהישראלים אוהבים ואת המשפחה המורחבת. אני מתה על הסדר, השנה למשל יש איחוד עם בת דודה שלי שחזרה מחו״ל. זה ממש משמח אותי״.

יעל קולעת לדעת רבים. ד״ר שוהם מסביר ש״טקסי משפחה אצל היהודים הם תמיד חשובים ביותר. (בעניין הזה) פסח דומה לחג ההודיה וכריסטמס כשכל המשפחה נפגשת. למרות המתחים והקיטורים (בתוך המשפחה) זה חלק מהפולקלור. פסח תמיד תאם לפולחן המשפחה של התרבות המערבית התעשייתית״.

בספרו הוא מרחיב וטוען כי ״ליל הסדר הוא טקס חִברות כפול של הפרט לשתי משפחות: המשפחה המורחבת הקונקרטית, והמשפחה המורחבת המדומיינת הגדולה – כל היהודים בעולם״. כאן נכנס לדבריו תפקידו של הפולקלור של העדות השונות: ״כמשפחה מורחבת היהודים ניחנים במאפיינים דומים למשפחה המורחבת והקונקרטית של כל אחד מאתנו: הם מקיימים טקסים 'מוזרים'; יש ביניהם יחסים פנימיים מסוכסכים לצד רגעי התרוממות רוח, אחווה וגאווה; יש להם מסורת קצת פטריארכלית מדי; וכמובן הם מתאחדים לנוכח הצקות מצד אחרים״.

בדבריו, ד"ר שוהם מכוון בין היתר למאפיין ידוע של חג הפסח (ושל ארוחות חג בכלל): התשוקה להשתתף בארוחה משפחתית גדולה לצד תחושת המיאוס של רבים מהמשתתפים מאינטראקציה עם בני משפחתם. זו באה לידי ביטוי ביצירות תרבות ישראליות רבות, שהבולטות שבהן הן הסרט ״לילסדה״ [1995] והמחזה ״חמץ״ שבמרכזם הדינמיקה המשפחתית הקשה סביב סדר פסח.

למרכזיותו של חג הפסח יש סיבה נוספת: "התאמתו לטיפוס האידיאלי של החג התעשייתי", כפי שד"ר שוהם מכנה זאת. ״פסח שומר על ארבע האוריינטציות: המשפחה, הילדים, הצריכה והאתניות״, הוא אומר. האוריינטציה האחרונה באה לידי ביטוי בהקפדה מסוימת על כמה טקסים מסורתיים, ובראשם ההימנעות מאכילת חמץ בפומבי וקריאת ההגדה.

לגבי האוריינטציה של הצריכה, זו למשל באה לידי ביטוי גרוטסקי ב״הגדה צעקנית" שצורפה בעבר לשבועון הבידור הישראלי "פנאי פלוס״, כך שלצד המרור והכרפס ו"אחד מי יודע" הופיעו מודעות פרסומת לשמלות כלה, שטיחים, פלאפון במבצע, רהיטים, גני אירועים, נרות אמנותיים, מזרנים, ספא, מרכז לניתוחים קוסמטיים, שעוני יוקרה וציוד למטבח.

״אחת התכונות שמסייעת לחגים לשרוד בעידן התעשייתי היא התאמה לתרבות הצריכה", מסכם ד"ר שוהם. "בפסח יש מסורת של אכילת מצות ושל ניקיון, והאינטרסים המסחריים גם שם. זה לא שיש רק מסחור ציני, אבל הוא חלק מזה״.