הלילה הזה כולנו מסובים
רוב מוחלט של הישראלים מכל העדות חוגגים בכל שנה את ליל הסדר בחיק משפחתם וקוראים באותן הגדות סטנדרטיות. חלקם אפילו משמרים מסורות ייחודיות ישנות. "פסח תמיד תאם לפולחן המשפחה של התרבות המערבית התעשייתית״, מסביר ד"ר חזקי שוהם את מרכזיותו של החג.
לצופה מבחוץ זה ייראה משונה, על גבול אי השפיות: במהלך ליל הסדר (בפרק "אילו הוציאנו ממצרים") נוטל כל אחד מהסועדים בצל ירוק, ומצליף עמו בגב שכנו לשולחן. זהו רק אחד מהמנהגים יוצאי הדופן של חג הפסח. המסורת הזאת מגיעה מיהדות פרס, אבל גם קהילות יהודיות אחרות משמרות מסורות חג מיוחדות: ביהדות ג׳רבא (דרום תוניסיה) למשל קוראים את ״הא לחמא עניא״ כשאב המשפחה מסובב את קערת הסדר מעל ראשי הסועדים כולל הילדים הקטנים, גם אלה שכבר נרדמו. ולמרות האמירה הידועה ״שפוך חמתך על הגויים״, הם קוראים את ההגדה גם בעברית וגם בערבית.
בקהילות יהודיות אחרות, כשקוראים את החלק של ״עשר המכות״, יוצאים כולם לרחוב עם נרות דולקים וצועקים את שמות המכות בציבור.
למרות ההבדלים המהותיים בין קהילה לקהילה והמסורות המשונות שחלקן עדיין נשמרות, החוקר ד״ר חזקי שוהם ממכון הרטמן לחינוך ומחקר יהודי בירושלים מסביר שרוב הישראלים בימינו נצמדים למה שהוא מכנה ״הגדות משוכפלות״. כוונתו היא להגדות סטנדרטיות נטולות ייחוד, שמודפסות בעשרות ואף מאות אלפי עותקים לקראת החג ומופצות על ידי גורמים מסחריים, ארגונים שונים וכדומה.
״התחושה היא שברוב המשפחות הישראליות, ולא משנה מאיזה עדה, הסדר נראה אותו הדבר, עם ׳הוראות בימוי׳ מינימליות ואפילו אותן בדיחות קרש", הוא אומר. "רוב המשפחות כבר לא באמת משמרות את מסורות הפולקלור הייחודיות, למעט האוכל. זה מה שתמוה אנתרופולוגית: רוב הציבור לוקח את ההגדות המשוכפלות בלי להתחכם, רוצה לסיים מהר עם ההגדה – ולאכול. ועדיין כולם עושים את זה״.
