הסערה סביב סירובו של חבר הכנסת זוהיר בהלול מהמחנה הציוני לכנות את דוקר החייל מחברון בתואר "מחבל", מהווה שיעור נוסף על המציאות המורכבת שבה חיה החברה הערבית. סכסוך הדמים בין בני עמם הפלסטיני לבין בני מדינתם היהודית, כולא את הערבים אזרחי ישראל בין פטיש הסולידריות והאהדה, לבין סדן ההכחשה וההדחקה. ביוני 2014 העזה חברת הכנסת חנין זועבי מהרשימה המשותפת לטעון כי רוצחי שני המתנחלים הצעירים סמוך לחברון אינם טרוריסטים. זעקות השבר של נבחרי הציבור זעזעו אז את אמות הסיפים של הכנסת.
בהלול מחה על כך שבעיני הישראלים "כל מי שנאבק למען חירותו ולמען עצמאותו הוא מחבל". זועבי הביעה את הסולידריות שלה במילים בוטות יותר. היא אמרה שבני עמה הכבושים יוסיפו להשתמש באלימות "עד שאזרחי ישראל והחברה תתפכח קצת ותרגיש את הסבל של האחר". דברים דומים שבים ונאמרים זה עשרות שנים מפי אנשי ציבור ישראלים-פלסטינים.