בחדרי לידה, הציבור הישראלי לא רוצה גזענות

שירו של הכומר הפרוטסטנטי הגרמני, מרטין נימלר, "לא הרמתי את קולי" מצוטט לעתים קרובות לאחרונה על ידי אנשי ארגוני שמאל ותנועות לזכויות אדם. השיר אומץ על ידם כדי לתאר את שתיקתו של הרוב הדומם במלחמת התרבות המתרחשת בישראל. לאחר קמפיין "השתולים" הארסי של תנועת אם תרצו והאשמתם של פעילי ותומכי שוברים שתיקה ובצלם בבגידה, "לא הרמתי את קולי", שנכתב לפני יותר משבעים שנה, הפך לשיר מחאה עכשווי - המנון הנרדפים המוחים על שתיקת הרוב.

כך נפתח שירו של נימלר: "בגרמניה לקחו הנאצים תחילה את הקומוניסטים/ אני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי קומוניסט/  ואז הם לקחו את היהודים/  ואני לא הרמתי את קולי/ כי לא הייתי יהודי". נימלר, שלחם באומץ לב בשלטון הנאצי בגרמניה, מונה בשיר את כל המגזרים באוכלוסייה ששתקו: פרוטסטנטים, קתולים ואיגודי עובדים שחשבו שלהם זה לא יקרה, וממשיך: "ואז הם לקחו אותי/אך באותה עת כבר לא נותר אף אחד שירים את קולו למעני". גם השבוע, המלים האלה צוטטו בהקשר של הסערה התורנית שהתחוללה בישראל.