החלטת הקוורטט (ארה"ב, האיחוד האירופי, האו"ם ורוסיה) מהחודש שעבר (12 בפברואר) לנסח דו''ח משותף בנושא המזרח התיכון שימנה את המכשולים לפתרון שתי המדינות, כולל המלצות להתנעת תהליך השלום, עשויה בהחלט להוות נקודת מפנה בדיפלומטיה של הקהילה הבינלאומית בכל מה שקשור לפתרון הזה. האזור מתרחק בהדרגה מהעידן שבו לארה"ב הייתה הגמוניה כמתווך היחיד שפועל לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני.
השינוי הזה מקובל גם על ממשל אובמה, בעקבות כישלון מאמציו של מזכיר המדינה ג'ון קרי באביב 2014, וכן בשל נטייתו של הנשיא אובמה עצמו לדיפלומטיה קולקטיבית (ויעידו על כך ההסכם עם איראן והמשא ומתן על פתרון בסוריה). גם העולם הערבי מקבל זאת בברכה. למרות יחסיו המתוחים של הנשיא אובמה עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, אותן מדינות ערב שפועלות למען הכרה בפלסטין ממשיכות להתייחס בחשדנות לעמדה האמריקאית המסורתית, שנתפסת כפרו-ישראלית. כניסתם לזירה של האיחוד האירופי, של רוסיה ושל האו"ם נתפסת בעולם הערבי כגורם מאזן וממתן בכל משא ומתן עתידי.
