ברשות שוקלים להכריז על מדינה ביום השנה ה-50 לכיבוש

ב-6 ביוני 2017 ימלאו חמישים שנה למלחמת ששת הימים, שבה כבשה ישראל את הגדה המערבית, את רצועת עזה, את חצי האי סיני ואת רמת הגולן. ישראל ראתה בה מלחמת הגנה בעקבות איומים חוזרים ונשנים מצד הנהגת מצרים, ובראשה הנשיא גמאל עבד אל-נאצר, להשמיד את ישראל בסיוען של שאר מדינות ערב. צבאות ערב הובסו תוך שישה ימים. אבל מה שהתחיל כמלחמת הצלה, וכברכה למדינת ישראל, הפך עם הזמן לנטל כבד ולקללה - בשל השליטה בחייהם של 2-3 מיליון פלסטינים. עבור הפלסטינים, התאריך הזה הוא סמל לטרגדיה שנייה, אחרי עצמאות ישראל ב-1948.

בחמישים שנות הכיבוש קם הארגון לשחרור פלסטין (אש"ף), פרץ מאבק מזוין ונעשו מאמצים להגיע לשלום, אך לשווא. כעבור חמישים שנה, הגדה המערבית עדיין כבושה, ורשות פלסטינית מוחלשת אחראית על רוב תחומי החיים האזרחיים בגדה.

כיום מתחולל דיון סוער בתוך הנהגת הרשות הפלסטינית בשאלה מהי הדרך הטובה ביותר שתוביל לכינונה של מדינה עצמאית, ובכך לסיום הכיבוש הישראלי. נדמה שהמסלול הדיפלומטי, שהעניק אופק של תקווה בימי תהליך אוסלו, הגיע למבוי סתום. הנשיא הפלסטיני אבו מאזן עדיין מחויב לפתרון דיפלומטי בתיווכה של הקהילה הבינלאומית, וכן למניעת אלימות תוך שיתוף פעולה ביטחוני עם ישראל. אבל נראה שאבו מאזן מבודד היום יותר מתמיד, גם בתוך ההנהגה הפלסטינית. רבים ממנהיגי הפלסטינים, גם בתוך תנועת הפתח, נוטים להעדיף אינתיפאדה חמושה. ובכל זאת, אבו מאזן (עדיין) תולה תקוות בקוורטט וביוזמה הצרפתית למשא ומתן שיוביל לפתרון של שתי מדינות על בסיס קווי 67', בתמיכת הקהילה הבינלאומית.

במשרדי הממשלה בראמללה ניתן לחוש היום באווירה של ייאוש. אף אחד שם כבר לא מאמין באמת שתהיה בקרוב תזוזה כלשהי לכינונה של מדינה פלסטינית, בוודאי לא בשנת בחירות בארה"ב. בכיר באש"ף המקורב לנשיא אבו מאזן אמר לאל-מוניטור בעילום שם שהזמן הולך ואוזל. הוא התייחס ליובל החמישים למלחמת ששת הימים, ואמר שכל ראשי אש"ף מאוחדים בדעה שהתאריך הזה הוא תאריך היעד האחרון והסופי לקבלת עצמאות. וכך, בשיחות לא רשמיות בנושא, הוחלט שאם לא תחול בקרוב התקדמות קונקרטית ומשמעותית לסיום הכיבוש הישראלי, הנהגת אש"ף תכריז ב-6 ביוני 2017 על יסודה של מדינת פלסטין העצמאית בין קווי 67' אשר בירתה מזרח ירושלים. ותפנה לאו"ם כדי לקבל הכרה. לדברי אותו בכיר, עד אז תפעל ההנהגה כדי להשיג לתרחיש הזה רוב ברור באומות המאוחדות, כולל מועצת הביטחון. אך למרות כל זה, יש באש"ף בכירים רבים שמוכנים להכריז על מדינה גם בלי לקבל גושפנקה ממועצת הביטחון, ולאחר ההכרזה גם נכונים לפתוח במה שהם מכנים "אינתיפאדת העצמאות".

הייאוש הפלסטיני הנוכחי הוא חסר-תקדים, ומהווה פונקציה של המשך הבנייה בהתנחלויות שמעודדת ישראל ללא מעצורים. הפלסטינים מאמינים שעם כל יום שחולף, הולך ומתרחק אט-אט חלום המדינה העצמאית, בשל הגידול המתמשך במספרם של הישראלים שמתגוררים ממזרח לקו הירוק. כמו כן, יש בלבם אכזבה קשה כלפי העולם הערבי. הפלסטינים חשים שהמשטרים הערביים פועלים מתוך אינטרסים של שימור עצמי ושל רצון להישרדות, ועל כן הם מתמקדים במלחמה בפונדמנטליזם, ומתעלמים במידה רבה מהמאבק הפלסטיני. נדמה שגם הקהילה הבינלאומית אכזבה את הפלסטינים, שכן מעייניה נתונים לסוריה, לאיראן ולמשבר המהגרים. הפלסטינים לא תולים תקווה גם בנשיא אובמה, בוודאי לא בשנתו האחרונה בתפקיד; הם אינם מאמינים שהוא יפעל בצורה נחרצת, ועוקבים אחר מערכת הבחירות בארה"ב בביקורתיות רבה ובחשש גדול. על פי אותו מקור בכיר, ברמאללה כמעט לא רואים הבדל בין הרפובליקאים לדמוקרטים. דונלד טראמפ ושאר המועמדים בימין נראים להם עוינים למטרתם לא פחות מראש הממשלה בנימין נתניהו. בהילרי קלינטון רואה ההנהגה הפלסטינית מישהי שתמהר לאמץ כמעט כל עמדה ישראלית, תוך כדי תמיכה בפתרון שתי המדינות כמס שפתיים בלבד.

הפלסטינים, שהשליכו את יהבם במאבקם לעצמאות על העולם הערבי ועל תמיכת הקהילה הבינלאומית, חשים היום מבודדים מאוד. ובתוך ההקשר הזה, נראה שגמלה החלטה בלבם לנוע לקראת הכרזה חד-צדדית על מדינה עצמאית ביוני 2017, ולהיאבק בישראל כדי להגשים את מטרתם.

בכיר המקורב לראש הממשלה נתניהו נשאל אף הוא על כוונת הפלסטינים להכריז על עצמאות ביוני 2017, אך התייחס לכך בביטול כאל איום מרומז לקהילה הבינלאומית.

לאחר שיחות עם בכירי ההנהגה הפלסטינית, לא נותר לנו אלא לחוש שקיימת אצלם נחישות גדולה מתמיד לפעול לבדם, הן בערוץ הדיפלומטי והן באמצעות אלימות - אולי כי חמישים שנות כיבוש נראות להם די והותר.