חדשות טובות מאיראן

כחודש ימים לפני הבחירות באיראן [18 בינואר] אמר הרמטכ"ל הישראלי, רב אלוף גדי אייזנקוט, בשיחה סגורה, כי "העיניים נשואות ליום הבחירות באיראן. זהו יום שיאפשר לנו לנסות להבין לאיזה כיוון הולכת איראן, מהם זרמי המעמקים בחברה האיראנית, השפעתם של מי תהיה דומיננטית יותר בשנים הקרובות, הרפורמיסטים או האסלאמיסטים".

אייזנקוט הגדיר במדויק את המצב: המודיעין הישראלי, על כל זרועותיו ושלוחותיו, מתח את עצמו עד קצה גבול היכולת כדי לנסות לזהות, להבין ולנתח את מה שיקרה באיראן ב-26 בפברואר, יום הבחירות לפרלמנט ול"מועצת המומחים".

לא שמישהו בישראל קיווה למהפך פוליטי. "אין תסריט כזה", מודה גורם ביטחוני ישראלי בכיר, "אף אחד לא משלה את עצמו שמשטר האייתוללות פשוט ייפול יום אחד. גם ניצני המרד שנראו ב-2009 לא עוררו תקוות יתר במערב, כי המשטר האיראני נשען עדיין על עוצמה אדירה והוא לא מהסס להפעיל אותה לשימור שרידותו". אז מה, אם כך, מרתק כל כך במתרחש באיראן?

הרמטכ"ל אייזנקוט מגדיר את המצב הפנימי באיראן כ"קרב איתנים בין שתי גישות": זו הקיצונית, בראשה עומדים המנהיג העליון חמינאי והגנרל קאסם סולימאני מ"כוחות אל-קודס", לבין הגישה המתונה, הפרגמטית והפתוחה של הנשיא רוחאני ואנשיו. המאבק הזה, על פי גורמי מודיעין בישראל ובעולם, יקבע את דמותה של איראן בעשורים הבאים.

אם פניה של איראן ישתנו, זה לא חייב להיות, אומרים במערכת הביטחון הישראלית, באמצעות מהפכה. "גם אם ההגאים של הספינה ייטו באופן מינימלי לצד מסוים, לאורך קילומטרים רבים מדובר בשינוי מסלול", אומר גורם מודיעיני ישראלי בכיר, "כבר עכשיו אנחנו מזהים שינויים מעניינים מאוד בהתנהגות האיראנית, ברטוריקה, בדברים מסוימים שמתרחשים ומפתיעים את כל המשקיפים במערב".

דוגמה קלאסית לדברים הללו היא העובדה שהאיראנים משכו את כוחות "משמרות המהפכה" שלחמו בסוריה לצד כוחותיו של אסד וחיזבאללה, והחזירו אותם לאיראן. פרסומים ראשונים בעניין הזה הופיעו לפני כמה חודשים, אך הם לא היו נחרצים. טהרן הכחישה. גורמים צבאיים בכירים אישרו בזמנו לאל-מוניטור כי "לפחות מחצית מלוחמי משמרות המהפכה שלחמו בסוריה, חזרו לגבולות איראן". ביום ראשון השבוע [28 בפברואר], יומיים לאחר הבחירות, בישר הפרשן לענייני ערבים המוערך של ערוץ 2 בטלוויזיה הישראלית, אהוד יערי, כי כוחות אל-קודס של משמרות המהפכה השלימו את נסיגתם מסוריה, ואין בעצם כרגע לוחמים של משמרות המהפכה שנלחמים לצדו של אסד בסוריה. בישראל לא שוללים מצב בו הניצחון היחסי של הרפורמיסטים והמהלומה שספגו הקיצונים בבחירות חיזקו את מחנהו של הנשיא חסן רוחאני, וסייעו להשלמת הנסיגה של הלוחמים האיראנים מסוריה.

"כך או אחרת", אומר גורם צבאי ישראלי בכיר, "מדובר בדרמה פנימית של ממש. אנחנו מופתעים לגלות רגישות גבוהה לחיי אדם אצל הנשיא רוחאני ואנשיו. העובדה שכוחות אל-קודס ספגו כבר קרוב ל-200 הרוגים בסוריה, ולפחות 400 פצועים, לא מתקבלת באיראן בטבעיות. אלה לא הימים של המלחמה נגד עיראק, בהם העם האיראני השלים עם אבדות קשות בקצב יומיומי. השלטון קשוב לרחשי לב העם, השיקולים הופכים להיות פרגמטיים, במדדים מערביים, כולל רגישות לחיי אדם. אלה חדשות טובות".

בגדול, ההתפתחויות באיראן מוערכות על ידי המודיעין הישראלי כ"רצויות ומרעננות, בכיוון הנכון". "אף מומחה בצה"ל", אמר לאחרונה הרמטכ"ל אייזנקוט בשיחות סגורות, "לא חושב שהאיראנים נטשו את החזון הגרעיני, אבל המאמץ המשולב של מערכה חשאית וסנקציות בינלאומיות הביאו אותם לחתום על ההסכם עם המעצמות ולממש אותו באדיקות רבה. מה שנוצר זה חלון של עשר עד חמש עשרה שנים בו חל שינוי אסטרטגי, ובפעם הראשונה תכנית הגרעין של איראן מפסיקה להתקדם ומגולגלת לאחור, לנקודת קיפאון. החלון הזה מהווה הזדמנות גדולה, לא רק למערב ולישראל אלא לעם האיראני כולו".

ביום שישי האחרון [26 בפברואר], ניתנה לעם האיראני זכות הדיבור והוא אמר את דברו. נכון, רוב המועמדים הרפורמיסטים בכלל נפסלו על ידי השלטונות, אלה שנבחרו משויכים לזרם הרפורמי רק באופן יחסי, כפי שמשתקף ממאמרו המצוין של הומאן מאג'ד באל-מוניטור, ועדיין הכיוון ברור.

"עכשיו זה כבר רשמי", אומר גורם מודיעיני ישראלי בכיר, "העם האיראני לא נמצא על אותה משבצת עם האייתוללות או עם המהפכה האסלאמית. האיראנים רוצים לחיות, רוצים לגדל את ילדיהם בכבוד, הם רוצים פרנסה, פתיחות לעולם, תרבות וחופש". השאלה היא, איך העם האיראני יממש את כל הרצונות הללו. את זה, אומרים בצה"ל, נראה בעשור הקרוב. האם זה יהיה "עשור השינוי" הגדול באיראן, או שמא תחול תפנית אסטרטגית הפוכה, מפתיעה, שתגולל את הכל בחזרה לנקודת ההתחלה.

בצה"ל יש גם פסימיסטים. אחד מהם, קצין בכיר מאוד ששוחח לאחרונה עם אל-מוניטור, אומר: "לישראל אין היסטוריה טובה עם אימפריות שבאות ממזרח. לאורך כל הדורות נגרמו לנו צרות גדולות בתחום הזה. לאיראן יש הון אנושי עוצמתי בהרבה מכל מה שיש בעולם הערבי, הסכם הגרעין מזרים לטובתה מאות מיליארדים שיאפשרו לאייאתוללות לבנות את האימפריה הפרסית החדשה. היריב האיראני אינו בשום סדר גודל של מה שהתמודדנו איתו עד היום, ולא רק בהקשר לגרעין. יש שם הון אנושי, הציביליזציה הפרסית הרבה יותר מפותחת מהעולם הערבי, יש שם למעלה מ-70 מיליון אזרחים, משאבי טבע אדירים, נפט, גז ועוד. המשטר האיראני חזק ואיתן, משמרות המהפכה הם עסק אדיר עם יכולות כלכליות עצומות והשפעה פוליטית עזה. הבסיג' (כוח צבאי איראני שכפוף למשמרות המהפכה) לא ייעלם מחר בבוקר. הם צרובי אידיאולוגיה של לחימה במשך עשרות שנים נגד המערב וכל מה שהוא מסמל. לא בטוח שכל התחזיות האופטימיות יתממשו. לא בטוח שהם יחזירו חיוך לעולם המערבי, שחייך אליהם השנה. מה שנותר לנו זה להמשיך לצפות ולעקוב".

גם בישראל, כפי שניתן להבין מהמאמר הזה, יש שתי גישות: האופטימיסטים והפסימיים. כרגע, ביום שאחרי הבחירות באיראן, ידם של האופטימיסטים על העליונה, וגם זה שינוי מרענן.