דילוג לתוכן העיקרי

אש פוליטית: הדרג המדיני נגד צה"ל

הוויכוח על הוראות פתיחה באש מסמן מחלוקת עמוקה ועקרונית בין הדרג המדיני שמבקש לשבור ימינה בעקבות האלקטורט הישראלי, לבין הדרג הצבאי שמשוחרר מאימת הבוחר ומשוכנע כי המשך הקיפאון יוביל להסלמה ביטחונית בעזה ובגדה.
Israel's Chief of Staff Lieutenant General Gadi Eizenkot speaks at the annual Institute for National Security Studies (INSS) conference in Tel Aviv January 18, 2016. REUTERS/Baz Ratner - RTX22X9A

בשבוע שעבר [17 בפברואר] מצא עצמו הרמטכ"ל, רב אלוף גדי אייזנקוט, קצין מנוסה ורב מעללים, תחת אש פוליטית צולבת. זה קרה אחרי שהופיע בפני תלמידי תיכון בבת ים, ונשאל על הוראות פתיחה באש של חיילי צה"ל אל מול גל הטרור הפוקד את ישראל בחודשים האחרונים. רב אלוף אייזנקוט הסביר באריכות את הוראות הפתיחה באש, ואמר כי "הוראות הפתיחה באש ניתנות לכל כוח היוצא למשימה. צה"ל לא יכול לדבר בסיסמאות כמו 'הקם להורגך השכם להורגו' ... היו מקומות שיש נערה בת 13 שמחזיקה מספריים או סכין, ויש מתרס בינה לבין החיילים. לא הייתי רוצה שחייל יפתח באש וירוקן מחסנית על נערה כזו''. הרמטכ"ל הדגיש כי על פי הפקודות החיילים רשאים להשתמש בכוח על מנת להסיר את הסכנה.

בו ברגע נפתחה על רב אלוף אייזנקוט התקפה רבתי מהכיוון הימני של המפה הפוליטית. ראשון היה חבר הכנסת הימני-קיצוני בצלאל סמוטריץ' מהבית היהודי, אחריו הגיעה סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי, בעקבותיה פרסם הודעה שר התחבורה והמודיעין ישראל כץ, וגם השר לביטחון הפנים, איש הליכוד גלעד ארדן, התבטא בדרכים שהתפרשו כביקורת על הרמטכ"ל.

בישראל, רמטכ"לים נמצאים כמעט תמיד בקונצנזוס. פוליטיקאים נזהרים בדרך כלל מעימותים פומביים עם המפקד הנערץ של צה"ל. הפעם, משהו נסדק גם בפרדיגמה הזו. האלקטורט הישראלי נע בשנים האחרונות בהתמדה ימינה, המפה הפוליטית נעה ימינה מהר עוד יותר ומקדימה גם את הבוחרים. מי שנותרו במקומם במרכז הם צה"ל, קציניו הבכירים וראשי מערכת הביטחון. משוחררים מאימת הבוחר וממניעים פופוליסטיים, ממשיכים בכירי מערכת הביטחון הישראלית להיצמד לעובדות ולשמור על קור רוח. הפוליטיקאים זיהו את הלקונה הזו, ונזהרים פחות בכבודם של קציני צה"ל הבכירים. כפי שלמדנו השבוע, הם לא יהססו לחבוט בקצין מוערך ואפילו ברמטכ"ל, כדי לגזור קופונים באלקטורט הימני המתרחב.

בעקבות הסערה, פורסם השבוע [21 בפברואר] סקר בחדשות 10 בו הוברר כי בקרב היהודים, רוב מקרב הנשאלים סבור שדבריו של הרמטכ"ל היו שגויים.

הנושא עלה לסדר היום והדיון הציבורי בו נמשך ימים ארוכים. בחודשים האחרונים מסתערים עשרות צעירים וצעירות פלסטינים, חלק גדול מהם בגילאי העשרה, על אזרחים, חיילים ושוטרים ישראלים עם סכינים שלופות. 30 ישראלים (ונתין זר מאריתריאה ופלסטיני מחברון) כבר נהרגו בגל הטרור הזה, למעלה מ-200 מחבלים פלסטינים חוסלו במהלכו.

בצד הימני של המפה הפוליטית תומכים בתפיסה לפיה כל פלסטיני שמסתער עם סכין או נשק מסוג אחר על ישראלי, הוא בן מוות וצריך לעשות הכל כדי לחסל אותו. רק בדרך הזו ייבלם בסופו של דבר גל הטרור הנוכחי ותיווצר הרתעה. במרכז ובשמאל סבורים אחרת.

בכמה הזדמנויות הופעל כוח מוגזם לבלימתם של הצעירים הפלסטינים: שתי נערות עם מספריים שתקפו ישראלים בירושלים נורו במספר רב של יריות מטווח קצר [נובמבר 2015]. הרושם בשטח היה שניתן היה להשתלט עליהן בקלות ללא הפעלת כוח. צעירה ערביה-ישראלית שהתייצבה עם סכין מול חבורת שוטרים בעפולה, נורתה אף היא מטווח קצר [אוקטובר 2015]. גם במקרה ההוא ניתן היה לסיים את זה אחרת.

יחד עם זאת, קשה לבוא בטענות לאנשי הביטחון והאזרחים הישראלים, שצריכים להפעיל שיקול דעת ברגעים קשים של מתח וחרדה. אחרי 32 נרצחים, אף אחד לא מוכן לקחת את הסיכון ולנסות להתמודד עם הסכינאים מתוך ריסון. בצה"ל ובשב"כ יודעים כי תמונות של ירי מטווח קצר בצעירים הפלסטינים מלבות את הטרור, כל לוויית הרוג כזה מייצרת שלושה-ארבעה חקיינים שמבצעים פיגוע לזכרו, ומעדיפים לסיים את האירועים בכמה שפחות ירי ונפגעים. דעת הקהל הישראלית לא לגמרי מתיישרת עם התפיסה הזו. "הבא להרגך, השכם להרגו", פרשנותם של חז"ל למקרא, שהפך לסוג של ציווי מוסרי, נתפס על ידי הישראלים כסוג של עיקרון-על הגובר אף על הוראות הפתיחה באש הרשמיות של צה"ל.

הוויכוח על הוראות הפתיחה באש מסמן מחלוקת עמוקה ועקרונית הנפערת בחודשים האחרונים בין הדרג המדיני בישראל לבין הדרג הצבאי. יוזמתו של שר האוצר כחלון שפורטה כאן במאמר קודם, מנסה לגשר בין הבדלי התפיסות הללו. ממשלתו של נתניהו היא ממשלה ימנית, אולי הקיצונית ביותר שהוקמה בישראל מאז ומעולם. הגורם המתון יחסית היחיד בה הוא ש"ס, שנתפסה עד לאחרונה כמפלגת ימין לכל דבר. מנהיג ש"ס, אריה דרעי, הוא הפוליטיקאי המפוכח, המתון והפרגמטי ביותר בקבינט. הוא זה שמאפשר לראש הממשלה נתניהו ולשר הביטחון יעלון לעמוד בפני הלחץ הכבד של שרי הימין, שדוחק בהם כל הזמן לפעול ביד חזקה בהרבה נגד הטרור. שרים כמו גלעד ארדן, ישראל כץ, זאב אלקין, יריב לוין, וכמובן נפתלי בנט ואיילת שקד, שואפים לשבור ימינה ולנקוט פעולות שמערכת הביטחון וצה"ל שוללים על הסף. הצבא, ובעיקר מתאם הפעולות בשטחים האלוף יואב (פולי) מרדכי והרמטכ"ל גדי אייזנקוט, בגיבוי שר הביטחון, מעדיפים להבליג כמה שיותר.

בצמרת צה"ל מאותתים ללא הרף לדרג המדיני כי המשך קיפאון יוביל להסלמה שתהיה קשה לבלימה. "יש בגדה עשרות אלפי חמושים במנגנוני הביטחון ובתנזים", אמר לאחרונה גורם ביטחוני בכיר לאל-מוניטור, "כל עוד הם מחוץ לאלימות, ניתן להכיל את האירועים". החשש בצה"ל הוא שהיעדר אופק מדיני או תכנית יגררו בסופו של דבר את החמושים הפלסטינים אל תוך מעגל האלימות, והאינתיפאדה השלישית תתחיל להיראות כמו השנייה. 

הלחץ הפוליטי על לובשי המדים הולך וגובר בהתמדה. עד כה, הצליח הדרג המדיני העליון (ראש הממשלה ושר הביטחון) להימנע מעימות ישיר עם הרמטכ"ל או מי מקציניו, אם כי נתניהו העניק גיבוי לרמטכ"ל כשפרצה "סערת המספריים" רק אחרי ארבעה ימים ארוכים. אם המצב הנוכחי יימשך וסופו של גל הטרור לא ייראה באופק, תסתיים גם האידיליה היחסית שבין הצבא למקבלי ההחלטות בישראל.

More from Ben Caspit

Recommended Articles