בנט הפך את משרד החינוך לזירת היאבקות פוליטית

בחודשים האחרונים קשה לעמוד בקצב הפרסומים על שינויים במערכת החינוך. זה החל בהחלטתו של שר החינוך נפתלי בנט מיוני האחרון להוציא מסל התרבות לתלמידים את ההצגה "הזמן המקביל" של תיאטרון אל-מידאן, מכיוון שהיא מבוססת על סיפורו של מחבל פלסטיני. זאת, למרות שוועדה של אנשי מקצוע בחרה בה לסל וקבעה שהיא אינה מעודדת טרור. בהמשך נפסל ספרה של דורית רביניאן, "גדר חיה", ללימודי ספרות מוגברים בנימוק שהוא "מעודד התבוללות", והוקפאו תקציבים לגופים שמעבירים בבתי ספר תכנים של יהדות פלורליסטית. כמו כן, נעשו שינויים ברשימת המושגים באזרחות שנדרש כל תלמיד לדעת, באופן שלטענת מורים לאזרחות מעניק עדיפות ברורה למושגים שמייצגים את יהדותה של המדינה על פני אלה שמדגישים את היותה דמוקרטית.

בשבוע שעבר (17 בפברואר) פורסמו טענות של גורמים במשרד החינוך כי השר בנט מגבש ועדה חדשה למקצוע האזרחות, שרוב נציגיה יהיו בעלי עמדות ימניות.  זאת בהמשך לסערה הציבורית מתחילת השנה סביב שכתובו המגמתי של ספר הלימוד באזרחות לבגרות. אמנם הספר מצוי בתהליך שכתוב כבר כמה שנים, אך ככל ששרי החינוך מתחלפים עולים הטונים של הוויכוח סביבו.

אור קשתי, כתב ופרשן לענייני חינוך ב"הארץ", מאבחן כי למרות שכל שרי החינוך האחרונים ניסו להנחיל את תפיסותיהם הפוליטיות, התקופה האחרונה אינטנסיבית במיוחד. "גם בתקופה של לימור לבנת וגדעון סער האלמנט הדתי היה בולט, אבל לא בצורה כל כך כפויה. יש כאן שר שמדגיש את ההיבט הלאומי והלאומני והוא ממש מיסיונרי", אומר קשתי לאל-מוניטור.

לעומתו, הפרופסור לחינוך יורם הרפז אינו מתרגש כל כך. "שר החינוך בן-ציון דינור, כבר ב-1951, פעל לפיתוח זהות יהודית, וזה נמשך אצל שרי החינוך שאחריו. השמאל היה אז יציב אז לא התרגשו מזה, מה ששונה היום זה הקונטקסט. הימין מאוד חזק, ורואים תהליכי הדתה בהמון תחומים, אז יש פאניקה של מי שאינו תומך בתפיסות האלה". לאחרונים, יש להרפז מסר מרגיע: "ההשפעה של בית הספר על עיצוב הילדים היא כל כך מינורית, אולי חמישה אחוזים. כל השאר הרבה יותר משמעותי: הבית, המשפחה, הסביבה, הטלוויזיה ופעילויות הפנאי".

זאב דגני, מנהל בית הספר התיכון גימנסיה הרצליה בתל אביב, אומר לאל-מוניטור כי: "אני לא מרגיש בשטח ביטוי אקטיבי לאמירות הפוליטיות שיוצאות מצמרת המשרד, אולם אני שומע בתקשורת על מגמה להפריד בין ימין לבין שאיננו ימין, ובין דתיים לחילוניים. אנשי חינוך שזה משרת את תפיסותיהם יכולים לקבל מזה לגיטימציה".

למרות הדיון הציבורי הסוער שהתנהל לנוכח כל אחת מההחלטות שתוארו כאן, קולם של רוב אנשי החינוך, מנהלים, מורים ואפילו הורים כמעט שלא נשמע, מאף צד של המפה הפוליטית. פרשת "גדר חיה" אמנם שלחה ציבור גדול לחנויות הספרים לרכישת מחאה, ומנהלי בתי ספר אחדים הודיעו בהתרסה שרכשו עותקים לספריית בית הספר. אבל אם התעורר במערכת עצמה דיון בעניין, הוא נותר בחדרי המורים.

"ההתקרנפות לא פוסחת על מערכת החינוך, אני לא שומע מנהלים ולא שומע מורים", מותח דגני ביקורת. הוא מאמין שבמערכת ישנם אנשים שמתנגדים לצעדיו של שר החינוך, אף שאינם נותנים לכך ביטוי. לדבריו, אפשר להבין זאת. ''אנשים שמעצבנים את המערכת מפוטרים", הוא אומר. גם הפקידות הבכירה במשרד החינוך אינה מתבטאת בנושאים שבמחלוקת. לדברי גורם בכיר בצמרת המשרד שסירב להזדהות בשמו, מקצת העובדים תומכים בקו שמתווה בנט, ואלה שמתנגדים לו חוששים להביע את עמדתם. "עם זאת", הוא מדגיש, "אין אווירה של טרור במסדרונות המשרד".

נדמה שדברים אלה נובעים בין השאר מכמה פרשות של עליהום על דמויות חינוכיות, במיוחד בתחום האזרחות, שצילקו את תודעת הציבור. כך, לדוגמה, ב-2014 פוטר המורה אדם ורטה מרשת "אורט" לאחר שתלמידה התרעמה על "תכנים שמאלניים" שהעביר, והתנהלה נגדו מחאה רחבת ממדים בפייסבוק. המפקח על מקצוע האזרחות לשעבר, אדר כהן, פוטר  שנתיים קודם לכן [2012] לאחר מחלוקת פוליטית, וכמוהו גם יו"ר המזכירות הפדגוגית [יולי 2015], הד"ר ניר מיכאלי, שפוטר שמונה חודשים בלבד לאחר שהממשלה אישרה את מינויו. בנוסף, למרות הצלחתה בתפקיד,  הודחה בנובמבר האחרון סגנית יו"ר המועצה להשכלה גבוהה (המל"ג), הפרופ' חגית מסר-ירון. היו"ר הוא שר החינוך המכהן, בנט. הדחה כזו אינה מסמכותו של השר, ועל כן הוא ביקש ממנה להתפטר. השר לא פרסם את נימוקיו, והחליף אותה בד"ר רבקה ודמני-שאומן. המינוי הוביל לעצומה של מאות אנשי אקדמיה, ובראשם בכירים באוניברסיטאות מובילות, שטענו נגד ההדחה הכוחנית כלשונם, והמינוי שלטענתם אינו מקצועי מספיק. השבוע [21 בפברואר] אף התפטרו שישה חברי מועצה במחאה על התנהלותו של בנט.

מערכת החינוך עסוקה בסדרה של סערות ציבוריות, למרות שיש לה אתגרים מקצועיים משמעותיים מאוד להתמודד עמם. בכל הנוגע למספר הילדים בכיתה ולמדד ההשקעה בתלמיד, ישראל ממוקמת בין האחרונות שבמדינות המפותחות. הישגי התלמידים במבחני מדידה לאומיים ובינלאומיים נמוכים מאוד. פערי החינוך וההישגים בין הפריפריה למרכז רק מעמיקים והולכים, אך התגמול על טיפול בכל אלה יגיע - אם בכלל - הרבה אחרי שהשר כבר יעזוב את המשרד. לעומת זאת, הישגים פוליטיים מניבים רווח אלקטורלי מיידי, מה שעשוי להסביר את סדר היום של משרד החינוך בחודש האחרונים