מדוע ישראל צריכה עוד צוללת?

נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין, ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון משה (בוגי) יעלון ניצבו ביום שלישי [12 בינואר], על המזח בבסיס חיל הים הישראלי בחיפה, והביטו בהתרגשות לעבר הים. גוף כהה גדול החליק שם, בשיט חרישי, אל תוך הנמל. זוהי הצוללת אח"י (אניית חיל הים) רהב, אחת הצוללות המתוחכמות והחדישות בעולם, שהגיעה לחיפה בהפלגה ישירה מנמל קיל שבגרמניה. באיזה מדינה נוספת מגיעים שלושת האישים החשובים ביותר בהנהגה להשתתף בקבלת פנים לצוללת? כנראה שרק בישראל. שלושתם התחרו זה בזה בסופרלטיבים על עוצמתה, הרתעתה ויכולתה של ישראל להכות באויביה בחוזקה גם הרחק מגבולותיה, בנאומיהם הנלהבים בטקס קבלת הפנים החגיגי.

לשלישיית הצמרת הייתה סיבה טובה להשתתף במסיבת ההשקה של הצוללת, חמישית מסוגה שבידי ישראל: על פי פרסומים זרים, הצוללת הזו, כמו אחיותיה, מסוגלת לשאת ולשגר טילי שיוט ארוכי טווח בעלי ראש קרבי גרעיני. גורמי ביון זרים מעריכים כי צי הצוללות הישראליות מהסוג הזה, שימנה בשנת 2019 שש צוללות, מהווה את "פוליסת ביטוח החיים" של ישראל, ואמור להרתיע כל גורם זר שמשתעשע ברעיון לשגר לעבר המדינה היהודית נשק להשמדה המונית מסוג כלשהו.

ההערכה בקרב ארגוני ביון במערב, שכבר פורסמה פעמים רבות, היא כי צי הצוללות המודרני של ישראל מספק לה יכולת נרחבת ל"מכה שנייה" במקרה שתותקף בנשק גרעיני, מכה קטלנית שיכולה להנחית הרס רב עד כדי השמדה של ערים רבות באיראן.

פרסומים זרים במערב מעריכים כי מספרן הרב של הצוללות הישראליות מאפשר למדינה להחזיק בכל רגע נתון לפחות שתי צוללות בים, חסינות מפגיעה ומוכנות לכל תרחיש ופקודה.

על פניו, הצי הזה גדול בהרבה על מידותיה של מדינה בסדר הגודל של ישראל: הצי הזה שווה נכון להיום שני מיליארד וחצי יורו (חצי מיליארד יורו לצוללת), ונושא שובל אדיר של הוצאות תפעול, אחזקה ולוגיסטיקה. מה שמכריע את הכף הן הבעיות הקיומיות של המדינה היהודית, סכנת הגרעין האיראני והצורך בהרתעה כוללת משמעותית בלבו של המזרח התיכון הפרוע והבוער.

בתזמון מושלם, ממש עם הגעתה של הצוללת הישראלית לנמל הבית שלה, אמורה איראן, אויבתה הגדולה של ישראל, להיחלץ מהטבעת החונקת של סנקציות בינלאומיות משתקות. על פי הערכות של גורמים ישראלים, האיראנים יחתמו בקרוב על עסקת נשק ענקית עם רוסיה, במטרה לשדרג ולחדש את היכולות הקונבנציונליות של צבא איראן, שנשחק והתיישן מאוד בשנים האחרונות.

על פי הידיעות שפורסמו בתקשורת הישראלית השבוע, האיראנים מתכוונים להקדיש למעלה מ-20 מיליארד דולר לרכישת מערכות נשק, מטוסי קרב, טנקים וטילי נ"ט מתוצרת רוסית. יישומו של הסכם הגרעין בין איראן למעצמות מוריד מסדר היום את סוגיית הגרעין האיראני לעשור הקרוב, אבל מעלה למרכז האג'נדה את מרוץ החימוש הקונבנציונלי שיואץ מעכשיו במזרח התיכון, כשבמרכזו ישראל מול איראן, ובהשתתפות פעילה של המדינות הסוניות המודאגות שצופות בנעשה מסביב: סעודיה, מצרים, נסיכויות המפרץ ואולי גם ירדן.

אבל יש בישראל גם דעת מיעוט, לפיה הממסד הביטחוני והדרג המדיני, בהנהגתו של בנימין נתניהו, יעשו הכל כדי להחיות את "האיום האיראני" ולשמור עליו בראש סדר היום. נתניהו פורח כשישראל מוקפת איומים מהסוג האיראני, וירידת הגרעין האיראני מסדר היום העולמי והישראלי אמורה לעבוד לרעתו, במדינה בה סדר יום אזרחי יהיה תמיד בעדיפות משנית מול הבעיות הקיומיות. זו הסיבה, לדברי לא מעט מומחים ביטחוניים, שישראל מנסה עכשיו להמיר את האיום הגרעיני האיראני באיום קונבנציונלי מכיוון איראן, שממשיכה לחמש את חיזבאללה ולהפעיל חזיתות טרור נגד ישראל במקומות שונים בעולם.

הצוללת הישראלית החדשה היא מדגם "דולפין" ונבנתה במיוחד לצרכיו של חיל הים הישראלי. היא ארוכה בעשרה מטרים מצוללות מקבילות, לצורך מערכת משוכללת של תאי דלק שמאפשרים לה לתפקד באמצעות מנוע דיזל-חשמל משולב, שאינו זקוק לשאיבת חמצן מעל פני הים. הדבר מאפשר לצוללת מהסוג הזה שהייה ארוכה הרבה יותר מתחת למים, בסמוך לחופים עוינים. ההערכה היא כי ישראל משתמשת בצי הצוללות שלה לפעולות של איסוף מודיעין ומבצעים במרחקים עצומים מחופי ישראל ובסמוך לחופים עוינים. הצוללות הישראליות יכולות לנוע בחשאיות מוחלטת, בחתימה נמוכה מאוד, והן הדבר הכי קרוב לצוללות גרעיניות שאפשר לבנות, ללא ליבת כור גרעיני.

רכישת הצוללות המאסיבית בידי ישראל לוותה בוויכוח ציבורי ומקצועי בתקשורת ובמערכת הביטחון הישראלית. מי שהוביל את היוזמה לרכוש את הצוללת השישית של חיל הים (שתגיע ב-2019) הוא שר הביטחון דאז, אהוד ברק. הוא ביצע את המהלך למרות שהרמטכ"ל גבי אשכנזי ומפקד חיל הים אליעזר מרום (צ'ייני) התנגדו לרכישה. להתנגדותם הצטרפה התנגדות של קבוצת רמטכ"לים קודמים וקצינים בכירים, אולם ברק גבר על ההתנגדויות ואישר את הרכישה בקבינט. בצה"ל העדיפו להשקיע את המיליארדים במערכות נשק אחרות, אבל באותן שנים בהן התקבלה ההחלטה [2012-2011] היה המאמץ הישראלי נגד הגרעין האיראני בשיאו והצמרת המדינית השקיעה בו משאבי עתק. נדמה שהשאיפה להדגיש ולהבטיח את יכולת ההרתעה של ישראל גם מול איומים גרעיניים, היא שהטתה בסופו של דבר את הכף לטובת רכישת הצוללת השישית.

תפנית מפתיעה התחוללה לפני כמה שבועות, כשהתברר שהרמטכ"ל הנוכחי, רב אלוף גדי אייזנקוט, החליט להוציא מהשירות את הצוללת הוותיקה ביותר מהסדרה הזו, מיד כשתגיע הצוללת השישית בעוד כשלוש שנים. ישראל תסתפק בחמש צוללות מסוג "דולפין", ותוותר על הישנה ביותר. זהו שינוי בולט של סדר העדיפויות הביטחוני הישראלי, שעוד יעסיק את המטכ"ל והצמרת הביטחונית בעתיד.