אפרים סנה על ביטול הסנקציות נגד איראן: "יום שחור לאנושות"

במשך יותר משני עשורים עוקב אפרים סנה, השר לשעבר ממפלגת העבודה, בדאגה אחר פרוייקט הגרעין האיראני. כחבר ועדת החוץ והבטחון בשנת 1992, הוא הסב את תשומת ליבו של ראש הממשלה, יצחק רבין, לשאפתנות האיראנית לפתח פצצה גרעינית. מאז, בכל תפקידיו, גם כסגן שר הבטחון לא הרפה מהנושא והתעמק בו. בראיון לאל-מוניטור, ביום הסרת הסנקציות על איראן [17 בינואר], הוא מתאר תמונה קודרת של משמעות "הנצחון האיראני" על שלום העולם, ומגדיר זאת כיום שחור לאנושות בכלל, לא רק לישראל.

אל-מוניטור: הסנקציות הכלכליות על איראן הוסרו רק לאחר שנמצא כי היא מילאה את חלקה בהסכם, מדוע אתה עדיין מוטרד?

סנה: כי כשמכניסים את אחד המשטרים האפלים והחשוכים ביותר עלי אדמות אל משפחת העמים, ופורסים בפניו שטיח אדום – זהו יום שחור לאנושות. המשמעות היא שיש אובדן דרך מוסרי של הקהילה הבינלאומית, של הדמוקרטיות החשובות ביותר, שלא היה להן אומץ להתעמת מול המשטר הזה והן העדיפו לעשות איתו פשרה שמספקת את רוב תאוותו.

מה שלא כולם מבינים זה שעבור האיראנים הגרעין אינו מטרה, אלא אחד האמצעים להפוך לכוח גלובלי. ברגע שהאיראנים השיגו את מבוקשם והסנקציות הוסרו, הם פשוט ימתינו עם הגרעין. השגתו מבחינתם רק מתעכבת בדרך למטרה האסטרטגית שלהם.

אחרי הסרת הסנקציות, חוץ מכניסה למשפחת העמים, איראן תהייה עשירה יותר, ויהיה לה הרבה יותר כסף לחימוש מודרני ולמימון ההתפשטות האזורית שלה. כך יהיה לה קל יותר לבנות מנופי לחץ על המדינות המערביות. כך לדוגמה היום, מיד לאחר הסרת הסנקציות הם הודיעו שיקנו יותר ממאה מטוסים מחברת "איירבוס" האירופית. במצב כזה, אני לא רואה את השותפות האירופיות באיירבוס פועלות נגד איראן, אם היא תפר את ההסכם.

ולצד כל אלה, הדבר החמור הנוסף מאחורי העסקה הזאת הוא, שהיא מבשרת את הלגיטימיות של איראן כגורם הגמוני במזרח התיכון. זה לא רק שהם מסירים את הסנקציות ומוכנים לקנות מהם נפט ולתת למדינה הרעה הזאת להתפתח מבחינה כלכלית, אלא שאיראן הופכת למשפיעה בנושאים האסטרטגיים. כבר לפני שלושה חודשים האיראנים הוזמנו כשותפים שווים לשיחות בנושא סוריה. האיראנים משחקים בעורמה רבה גם בקלף של דאעש, ואומרים 'אנחנו נעזור לכם מולם' ונוח להאמין להם, אבל מה בדיוק ההבדל העקרוני ביניהם? זה אותו פאשיזם מוסלמי ברברי בוורסיה אחרת.

אל-מוניטור: מה דעתך על הבטחת אובמה ביום הסרת הסנקציות, לפיה לאיראן לא תהייה פצצה גרעינית?

סנה: כדי שהבטחתו תהיה רצינית, הוא גם צריך להבטיח שאם היא תפר את ההסכם הוא יפעל נגדה בכל הכוח, כולל בכוח צבאי. אינני בטוח שהוא נחוש לעשות זאת בשנה שנותרה לו כנשיא. מבחינה זו הוא עמד בדיבורו, הוא ישלים את הקדנציה שלו כשלאיראן אין פצצה גרעינית, אבל זו טעות לראות את הסכנה האיראנית רק בהיבט הגרעיני ולא בהיבט הכולל של התוקפנות שלה והחתירה שלה להיות גורם כוח עולמי.

צריך כמובן לזכור שהכוח המניע של ההסכם הזה הוא ממשל אובמה, כך שהצהרותיו מובנות. זו המורשת שלו. מה שהניע אותו בהסכם הגרעין היו שני דברים: רתיעתו מעימותים, למעשה מכל עימות, והדבר השני הוא התעלמותו מהכוונות האמיתיות של המשטר בטהרן: את האבחנה בין אמצעי למטרה הוא לא עשה. הוא שלל מהם באופן זמני את קידום תוכנית הגרעין, כלומר את האמצעי, אבל קידם אותם אל המטרה. לאירופאים היה קל ליישר קו עם אובמה, מכיוון שאירופה חוץ מרגעים מסויימים תמיד נרתעה מעימותים והיא גם שבויה באינטרסים הכלכליים של עצמה.

כל זה לא נבע חלילה מעויינות של אובמה כלפי ישראל, אלא מגישתו הבסיסית. הוא העדיף להיענות למצב הרוח הלאומי שנרתע מעימותים, כלומר העדיף את השיקול הפוליטי, ולכך מצטרפת תפיסה נאיבית של מהות משטר האייתולות בטהרן.

רק בשבוע שעבר קיבלנו תזכורת לכך שגם לאחר ההסכם ורגע לפני הסרת הסנקציות שנאתם לאמריקה לא פחתה. הם לא החמיצו הזדמנות להשפיל את אמריקה בפרהסיה כששבו את המלחים האמריקאים. הסיבה לכך היא הבוז שהם רוחשים למערכת הערכים של אמריקה, ואת זה שום הקלה בסנקציות לא תשנה.

אל-מוניטור: האם נקודת מבטך הפסימית, לא גובלת בפרנואידיות? יש הסכם, פרוייקט הגרעין האיראני נעצר ויש פיקוח על מתקני הגרעין – נראה שישראל יכולה להיות דווקא רגועה. יש אפילו בכירים ישראלים בתחום הבטחון כמו האלוף יצחק בן ישראל שרואים יתרונות בהסכם הגרעין.

סנה: מי שירו עליו אלפי טילים בעשור האחרון, וכולם מתוצרת איראן, לא יכול להיות פראנואיד. הטילים שחיזבאללה ירה על ישראל, שחמאס ירה עלינו מעזה, הם באו מאיראן ומי שהפעיל אותם הייתה איראן. שיהיה ברור, האוייב העיקרי של ישראל הוא איראן. המנהיג הרוחני העליון חמינאי אף כתב ספר שפורסם רק לפני חודשים מעטים, שבו הוא מסביר כיצד ישראל תושמד, לאחר שהיא תכותר באיזורי שיגור טילים, כך שזו לא פארנויה. זה אומר שישראל צריכה להיערך לכך בהתאם מבחינה צבאית, להכין את מערכת ההגנה שרביט קסמים, להצטייד במערכות הגנה נגד טילים וכמובן לבנות יכולות פעולה נגד חיזבאללה ואיראן. ההתפתחות האחרונה של הסרת הסנקציות מחזקת את איראן ומה שמחזק את האיראנים מסכן את מדינת ישראל. אני לא בטוח שלא נזדקק בעתיד לאופציית התקיפה הצבאית. נכון, איראן התרחקה מהפצצה, חותמי ההסכם טוענים שאיראן התרחקה בעשר או חמש עשרה שנים, זה תלוי אם הם לא ירמו. בפועל, הם רק דוחים את תוכנית הגרעין, הם לא מבטלים אותה. לכן נושא הפיקוח המודיעיני הוא מאוד חשוב. שיתוף פעולה כזה בין ישראל לארה"ב הוא חיוני ועדיין אפשרי, כך אפשר יהיה לגלות אם האיראנים מפרים את ההסכם.

אל-מוניטור: לשיטתך, ישראל יצאה כשידה על התחתונה בהסכם הגרעין. האם הייתה לה יכולת השפעה בכלל?

סנה: גישתו ופחדיו של נתניהו מוצדקים. הפעולות שהוא נקט היו שגויות. הקרע שהוא קרע עם ממשל אובמה פגע באינטרס הישראלי. ממשלה ישראלית אחרת יכלה אולי למנוע את האסון הזה, או לפחות להשיג שיפורים חשובים בנוסח [ההסכם], אילו היה לה דיאלוג קונסטרוקטיבי ואינטימי עם ממשל ארה"ב. אבל נתניהו העדיף לפעול על פי האינטרסים של המפלגה הרפובליקנית, ולא על פי האינטרסים של בטחון ישראל.

מתחילת הקדנציה הראשונה של אובמה, קראתי לעיסקה בה ממשלת ישראל תתרכך בנושא הפלסטיני תמורת התקשחות אמריקאית בנושא האיראני. אני אמרתי את זה לפני שבע שנים, אפילו קראו לזה 'איתמר תמורת נתנז'. ביבי לא היה מוכן לשמוע על הרעיון הזה. אם היינו פועלים במסלול הזה, אובמה היה רושם הישג במדיניות החוץ וכל התמונה הייתה משתנה. עבר הרבה זמן עד שהסנקציות נעשו נשכניות, ובינתיים האיראנים התקדמו: בנו עוד צנטריפוגות והעשירו עוד אורניום. הם ניצלו את ההשהייה כל הזמן.

אל-מוניטור: אז מי אשם?

סנה: אני לא מעוניין להאשים. אני רק טוען שמדיניות ישראלית אחרת יכולה הייתה מבעוד מועד למנוע את ההתפתחות הרעה הזאת. אם נתניהו לא היה מזדהה באופן חד צדדי עם יריבי אובמה בזירה הפנימית והיה נוקט מדיניות אחרת בנושא הפלסטיני, הוא יכול היה לדרוש בתמורה מדיניות אמריקנית קשוחה יותר.

אל-מוניטור: אתה לא מוטרד גם מהיכולת הגרעינית הפקיסטנית, עוד מדינה איסלמית קצונית?

סנה: לפקיסטן אין יומרה להפוך לכוח עולמי, ולהשתלט על האיזור. פקיסטן לא רוצה לכפות את הפירוש הקיצוני של האיסלם על מדינות אחרות והיא לא מעוניינת להשמיד את מדינת ישראל. גם להודו יש פצצה גרעינית וגם לסין יש - הדאגה היא שפצצה גרעינית נופלת לידיו של משטר חסר אחריות. אני עוקב אחרי איראן מאז שנת 1992 ושנים רבות הייתי היחיד שהתריע מפני הסכנה.