חוק סימון העמותות: המתקפה על שקד מנעה דיון מהותי

שרת המשפטים איילת שקד היא פוליטיקאית פקחית, מיומנת ובעלת הבנה בתקשורת. לכן היא ידעה לנצל לטובתה את הנאצות שכתבו עליה בפייסבוק שני מרצים מהאוניברסיטה העברית בירושלים, במחאה על חוק העמותות שיזמה. כך היא הפכה ממוקד של ביקורת חריפה לקורבן של תקיפה ציבורית אלימה.

אופן המחאה של שני המרצים נגד שקד והחוק שלה מעיד על בעיה קשה בשיקול הדעת שלהם, והשפה שהם השתמשו בה בלתי נסבלת. מרצה למדע המדינה אינו יכול להרשות לעצמו לכנות את שרת המשפטים "חלאה ניאו-נאצית", כפי שעשה הד"ר עופר כסיף, שהאשים את שקד באחריות "לפשיזציה של ישראל". הוא עשה זאת כששיתף פוסט אחר, של הפרופ' עמירם גולדבלום מבית הספר לרוקחות באוניברסיטה הירושלמית, שבו נכתב כי ידייה של שקד "מלאו דם". גולדבלום הזכיר בפוסט שאיש העסקים היהודי-בלגי סרג' מולר, שלדבריו [לכאורה] "מכר נשק לרוצחים בסיירה לאון ולקרטל הסמים בקולומביה", היה בין התורמים לקמפיין הפריימריז של שקד בבית היהודי.

ועדת שרים לענייני חקיקה אישרה בתחילת השבוע (27 בדצמבר) את הצעת החוק, שמחייבת נציגי עמותות הנשענות על מימון זר לענוד תג מיוחד בכנסת המציין זאת. בעמותות האלה טוענים כי מטרת החוק היא להקשות על פעולתן. על פי ההצעה של שקד, עמותות שלמעלה ממחצית מתקציבן מגיע מחוץ לישראל יחויבו לכתוב זאת בפרסומים ובדו''חות שהן עורכות, המיועדים לציבור או זמינים לו. בנוסף, בכל פנייה לנבחר ציבור ובכל דיון שבו נערך פרוטוקול, יצטרכו נציגי הארגון לציין שהם מקבלים מימון ממדינה זרה. עמותות שלא יעמדו באחד התנאים הללו ייקנסו בסכום של 29 אלף שקל. בין הארגונים שעשויים להינזק מהחוק נמצאים שוברים שתיקה ובצלם , שעוסקים בבקרה ולעיתים מבטאים ביקורת, אם על הצד הישראלי ועם על רמת שמירת זכויות האדם של הפלסטינים.

אפשר להבין את תסכולם של שני המרצים נוכח ההתקדמות בהליכי החקיקה של אחד החוקים הציניים ביותר שידעה הכנסת, חוק שנודף ממנו ריח עז של רדיפה פוליטית נגד מי שמאיים על שלטון הימין או מבקר אותו. זו אינה הפעם הראשונה שבה שקד מנסה להעביר חוק מסוג זה. היא עשתה זאת פעמיים קודם לכן כחברת כנסת בבית היהודי, וכעת כשרת משפטים היא הצליחה סוף-סוף לסמן וי על חוק שיזכה אותה ודאי בנקודות זכות בקרב מצביעיה (בכפוף להצבעות בכנסת).

הטעות של שני המרצים הייתה בכך שהם שיחקו לידיה של שקד. במקום למחות בדרכים מקובלות וראויות, הם נגררו לשיח נמוך ופרובוקטיבי. שקד מיהרה להתלונן נגדם במשטרה בגין הסתה, ואמרה כי  "נחצה בבוטות הקו העדין בין חופש הביטוי לחופש השיסוי וזוהם השיח הציבורי". יו"ר הבית היהודי ומקורבה של שקד, שר החינוך נפתלי בנט, התקשר לפרופ' מנחם בן ששון, נשיא האוניברסיטה העברית, ודרש ממנו להגיב בחומרה, מכיוון שלדבריו "מדובר בהסתה החמורה ביותר נגד שר משפטים מאז קום המדינה".

גם ראשי סיעות האופוזיציה יצחק הרצוג ויאיר לפיד הביעו זעזוע מהדברים, וכך קרה שבתוך יממה מאישור ההצעה בוועדת השרים, הדיון זז מהחוק והתמקד בסגנון הביקורת נגדו. המחאה שביקשו שני המרצים לעורר כשלה, והשיח כולו הוסט לטענות על הסתה נגד שקד. במקום ששרת המשפטים תצטרך להתמודד עם שאלות כבדות משקל נגד החוק המקארתיסטי שיזמה, היא תפסה את תפקיד המטיפה נגד ההסתה.

במקום השם שנתנה שקד ליוזמה שלה, "חוק השקיפות", צריך לכנות את ההצעה הזאת "חוק הצביעות". שרת המשפטים הסבירה בראיונות שהעניקה ובעמוד הפייסבוק שלה שהחוק "לא מסמן אנשים ולא מסמן ארגונים. הוא מסמן את האינטרס הזר של מדינות שונות בעולם, המבקשות להפעיל כאן עמותות ושבשמו הן מזרימות אליהן מאות מליוני שקלים", אולם קשה למצוא נימוקים ראויים מול הטענה כי מטרתו האמיתית היא לפגוע בארגוני בקרה וארגוני זכויות האדם, שנהוג בטעות לחשוב על עבודתם כחשובה רק לאנשי שמאל. הוראת החוק לזיהוי מיוחד של נציגי העמותות האלה בכנסת מעלה שאלה קשה. היות וממילא כל נציג עמותה המבקר כיום בכנסת נדרש לענוד תג זיהוי, התחושה היא ששקד מבקשת להצמיד להן אות קין.

שקד גם התייחסה לביקורת של שגריר האיחוד האירופי בישראל, שטען כי החוק פוגע בדמוקרטיה. "אני רוצה להרגיע את השגריר", אמרה שרת המשפטים מהבית היהודי, "ולהבטיח לו שהצעת החוק כלל אינה פוגעת בחופש הביטוי. דווקא התערבותן של מדינות זרות במדיניותה של מדינה אחרת הן הן סכנה אמיתית לדמוקרטיה. לא ייתכן שהאיחוד האירופי תורם לעמותות הפועלות בשמה של מדינת ישראל, כאשר למעשה הן משמשות כלי בידיהן של מדינות זרות ליישום המדיניות שלהן".

גם הטיעון הזה של שקד הוא בעייתי. מדינות זרות תורמות למדינת ישראל לא מעט, דוגמה שהוזכרה רבות בהקשר זה היא הצוללות שחיל הים מקבל מגרמניה. מדוע תרומה זו היא מוסרית ודמוקרטית בעיני שקד? הרי גם כאן מדובר במימון משמעותי ממדינה זרה. ומה לגבי תורמים פרטיים ממדינות זרות? האם הם אינם יכולים להשתמש בגופים או בפוליטיקאים ישראלים כדי לשרת אינטרסים פרטיים שלהם, שלאו דווקא מתיישבים עם אלה של המדינה?

בניגוד לדבריה של שקד, החוק שלה לא יתרום לחוסנה של מדינת ישראל אלא יוסיף פגיעה נוספת במעמדה הבינלאומי הקשה גם ככה. חבל ששני המרצים הבכירים מהאוניברסיטה העברית הזיקו כל כך לדיון החשוב שרצו להעלות לסדר היום.