שרת המשפטים איילת שקד היא פוליטיקאית פקחית, מיומנת ובעלת הבנה בתקשורת. לכן היא ידעה לנצל לטובתה את הנאצות שכתבו עליה בפייסבוק שני מרצים מהאוניברסיטה העברית בירושלים, במחאה על חוק העמותות שיזמה. כך היא הפכה ממוקד של ביקורת חריפה לקורבן של תקיפה ציבורית אלימה.
אופן המחאה של שני המרצים נגד שקד והחוק שלה מעיד על בעיה קשה בשיקול הדעת שלהם, והשפה שהם השתמשו בה בלתי נסבלת. מרצה למדע המדינה אינו יכול להרשות לעצמו לכנות את שרת המשפטים "חלאה ניאו-נאצית", כפי שעשה הד"ר עופר כסיף, שהאשים את שקד באחריות "לפשיזציה של ישראל". הוא עשה זאת כששיתף פוסט אחר, של הפרופ' עמירם גולדבלום מבית הספר לרוקחות באוניברסיטה הירושלמית, שבו נכתב כי ידייה של שקד "מלאו דם". גולדבלום הזכיר בפוסט שאיש העסקים היהודי-בלגי סרג' מולר, שלדבריו [לכאורה] "מכר נשק לרוצחים בסיירה לאון ולקרטל הסמים בקולומביה", היה בין התורמים לקמפיין הפריימריז של שקד בבית היהודי.