זו לא ההסתה, זה הייאוש

בפתח ישיבת הממשלה השבועית [11 באוקטובר] הודיע ראש הממשלה בנימין נתניהו, כי דרש מהיועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין לפתוח בחקירה פלילית נגד חברת הכנסת חנין זועבי (הרשימה המשותפת) בטענה כי זו הסיתה לפגיעה באזרחים ישראלים. נתניהו אף הקריא דברים שאמרה זועבי לביטאון חמאס "אל ריסאללה" בשבוע שעבר: "על מאות אלפי מתפללים לעלות לאל אקצה כדי לעמוד מול מזימה ישראלית להתרת דמם של תושבי מזרח ירושלים. כיום יש פעילות של יחידים בלבד ונחוצה תמיכה עממית. אם יימשכו פיגועי היחידים, ללא תמיכה עממית, הם ידעכו בתוך כמה ימים, ולכן יציאת אלפים מבני העם תהפוך את האירועים הללו לאינתיפאדה אמיתית".

אגב, באותה ישיבת ממשלה סתר בכיר בשב"כ את טענות נתניהו ושרי ממשלה אחרים, שהטילו בימים הראשונים לגל הטרור את האחריות על אבו מאזן והאשימו אותו בהסתה. בסקירה הביטחונית שמסר לשרים קבע הבכיר בשב"כ כי יו"ר הרשות הפלסטינית דווקא פועל להרגעת הרוחות, וכי הורה למנגנוני הביטחון שלו לעצור את גל האלימות.

שלושה ימים לפני כן [8 באוקטובר] כינס ראש הממשלה מסיבת עיתונאים מיוחדת, ומנה אחד לאחד את האחראים, לדעתו, לגל הטרור השוטף את ישראל. נתניהו האשים בהסתה את חמאס,  הרשות הפלסטינית, כמה מדינות באזור וגם את התנועה האסלאמית בישראל.

בדף הפייסבוק הרשמי שלו הבטיח נתניהו לאזרחי ישראל כי הוא עושה הכל כדי להשיב את הביטחון. "אנחנו נפעל בכל הכלים נגד המסיתים מכל כיוון שהוא", הוא כתב. 

כולם, אפוא, אשמים במצב, למעט נתניהו עצמו.

גם אם כל הגורמים שמונה ראש הממשלה בכל הזדמנות אשמים בהסתה, ובין אם היא נעשית לצרכים פוליטיים או מדיניים, עדיין נותרנו עם שאלת השאלות: האם צעירים פלסטינים מהשטחים וצעירים מקרב הפלסטינים בישראל יוצאים לבצע פיגועי טרור רק בגלל הסתה?

אפשר גם לשאול, האם המתיחות סביב עליית יהודים להר הבית היא הגורם שדוחף צעירים ללא עבר ביטחוני לבצע פיגועי דקירה, כאשר ברור להם כי סיכוייהם להישאר בחיים נמוכים? ואיך הגענו למצב שבו ראש הרשות הפלסטינית פועל (כך על פי הערכת שב"כ ואמ"ן) למנוע התפרצותה של אינתיפאדה שלישית, אך מנגנוני הביטחון שלו אינם מצליחים לעצור את הצעירים הלא מאורגנים, היוצאים אחד בעקבות השני כדי להיות שאהיד?   

הפעם אף אחד אינו יכול לטעון שהצעירים והצעירות המפגעים עברו שטיפת מוח במסגדים של חמאס, ויצאו לבצע פיגוע במצוות אללה או בעקבות פתווה (צו הלכה) של אימאם זה או אחר. כלל לא בטוח שההסתה, אשר נתניהו רואה בה את הסיבה העיקרית לאירועים, והמתיחות סביב מסגד אל אקצה, אכן הובילו לביצוע פיגועי דקירה ביוזמה אישית.

אירועי אל אקצה וההסתה, כן, ההסתה, רק הוסיפו שמן למדורה. זו הוצתה ודלקה על אש קטנה מרגע שהתפוצצו השיחות בין הישראלים לפלסטינים בחודש אפריל 2014.

בזמנו, כזכור, שני הצדדים, נתניהו ואבו מאזן, אולצו על ידי מזכיר המדינה האמריקאי ג'ון קרי להקים צוותי משא ומתן במטרה להגיע לפתרון מדיני על פי עיקרון שתי מדינות לשני העמים. כדי שלא להקפיא את הבנייה בהתנחלויות – תנאי לכניסתו של אבו מאזן לשיחות, בחר אז נתניהו לשחרר 127 אסירים עם דם על הידיים, חלקם מקרב ערביי ישראל, בארבע פעימות. אבל לחץ הימין הכריע אותו.

גל מחאה שיזמה תנועה "ישראל שלי'', שחבריה יצאו להפגין לקראת הפעימה הרביעית, הובילו את נתניהו וממשלתו לבטל את שחרורם של 27 האסירים האחרונים. השיחות, הלכה למעשה, עלו על שרטון והופסקו.

חוסר התקווה, הייאוש, העדר אופק מדיני, המצב הכלכלי – הם האחראים למצב הנוכחי. הם אלה שמניעים צעירים – שלא היו מעורבים בפעילות טרור בעבר ושאינם משתייכים לארגון טרור כלשהו – לצאת למסע הרג עם סכין שלופה בידיעה שכנראה לא יחזרו ממנו בחיים.

מערכת הביטחון הישראלית בנתה בעבר פרופיל של המחבל המתאבד הפוטנציאלי כדי למצוא מענה לגל פיגועי המתאבדים ששטף את ישראל באינתיפאדה השנייה [2005-2000]. גם אם יצליחו מומחי הביטחון לבנות פרופיל של הדוקר הפלסטיני – מחבל מזן חדש, ספק רב אם יקבעו כי המניע העיקרי לפעולתו הוא גל ההסתה שעליו מצביע נתניהו.

אמנם, התנועה האסלאמית בראשות ראיד סאלח פעלה בכל דרך ובכל היישובים הערבים בישראל כדי להזעיק את אלה המאמינים שמסגד אל אקצה בסכנה. אבל האוטובוסים שארגנה התנועה וגיוס נשות המוראביטון כדי להגן כביכול על הר הבית מפני "רגליהם המטונפות של היהודים" – לא הם שהביאו את גל הטרור הנוכחי על ישראל.

אף חברת הכנסת זועבי, שיש לה יותר אויבים מתומכים בקרב ערביי ישראל, לא היא שהציתה את הבערה. 

האשמה בהסתה היא גם לא תנועת חמאס. חמאס יושבת על הגדר כי ברור למנהיגיה, שאינתיפאדה אלימה עלולה לעצור את אספקת חומרי הגלם והמזון שישראל מעבירה יום יום במעברים - אספקה שמאפשרת לתנועה להמשיך ולשלוט בעזה.

גם על אבו מאזן, הטרף הקל אשר נתניהו וחברי ממשלתו נוטים בדרך כלל להאשים בפעילות טרור – כבר לא ניתן להצביע כאשם במצב.

אז את מי נותר להאשים? את מי שהביא את הייאוש והתסכול על הפלסטינים.

בכול ההערכות והתרחישים של מערכת הביטחון לגבי חשש מאינתיפאדה שלישית (הערכות שהחלה מרגע פיצוץ שיחות השלום עם הפלסטינים), אך אחד לא צפה גל נרחב של טרור פרטני. כולם הזהירו מחמאס או מהג'יהאד האסלאמי; החשש הגדול מכל היה מאפשרות שהתנזים של הפת"ח ישוב למעגל האלימות. אבל אף אחד לא צפה אינתיפאדה של יחידים צעירים, ללא עבר ביטחוני, אשר ידביקו זה את זה ברצון להיות שאהידים.