דילוג לתוכן העיקרי

השליפות של נתניהו: כך נלחם ראש הממשלה בטרור

מאחורי היוזמות האחרונות והבעייתיות של נתניהו, כמו הקמת בית משפט לענייני ביטחון או שלילת תעודות זהות מפלסטינים תושבי מזרח ירושלים – אין באמת תוכנית מדוקדקת או רצון לממש. אלו רק נועדו לשמור על מעמדו כ"מר ביטחון".
Israel's Prime Minister Benjamin Netanyahu (2nd R) attends the weekly cabinet meeting at his office in Jerusalem October 18, 2015. REUTERS/Ronen Zvulun - RTS4XKV

בישיבת הממשלה השבועית שהתקיימה ב-18 באוקטובר בצל גל טרור פלסטיני הממאן לעצור, הפריח בנימין נתניהו רעיון לחלל האוויר – להקים בית משפט לענייני ביטחון שיעסוק בעבירות טרור. את הרעיון שמע נתניהו שבוע קודם באחת מההתייעצויות הרבות עם בכירי מערכת הביטחון, כנראה מאת בכירים בשב"כ, כאשר ביקש מהם להציג בפניו מהלכים ודרכים להתמודד עם מה שנראה אז כמו אובדן שליטה ישראלי מול טרור עממי. ככל הידוע, מאז לא התקיים דיון המשך ביוזמה הבעייתית הזו.

רעיון "בית משפט לענייני ביטחון" הועלה על ידי ראש הממשלה, יום אחד לאחר שבתוכנית "פגוש את העיתונות" של ערוץ 2 פורסם סקר מטריד מבחינתו. לפי הסקר, 29% מהציבור סבורים שיריבו המר, שר החוץ לשעבר בשתי ממשלותיו, אביגדור ליברמן, הוא האיש המתאים לטפל בגל הטרור הנוכחי, לעומת 17% בלבד הסבורים שנתניהו הוא האיש המתאים. מבחינת נתניהו מדובר במגמה מדאיגה, כיוון שסקר דומה שנערך שבוע קודם לכן כבר הראה שיו"ר ישראל ביתנו מועדף על פניו בטיפול בנושאי טרור. אלו הם נתונים לא פשוטים ל"מר ביטחון", שעשה את החישוב הפשוט והנכון – הוא מאבד מכוחו בימין לטובת ליברמן. זה חייב אותו לצאת לקרב בלימה.

לכן, כשנתניהו שלף למחרת את עניין "בית המשפט לענייני ביטחון", הוא עשה זאת כדי להפיס את דעת הקהל מימין וכדי להוכיח לו, כי הוא יצירתי ולא רואה בעיניים כאשר מדובר במאבק בטרור.

השליפה של נתניהו באותה ישיבת ממשלה לא תפסה כותרות, אבל הוא לא ויתר והשתמש בה שוב השבוע [26 באוקטובר], בדיון בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת לציון שני עשורים לרצח רבין [י''ב בחשוון ה'תשנ''ו]. כשניסו חברי הכנסת להבין למה הוא מתכוון והאם מדובר בהקמתה של ערכאה משפטית חדשה, נתניהו העדיף שלא לפרט. מן ההקשר בו נאמרו הדברים ונוכח גל הטרור, הנוכחים העריכו כי נתניהו מתכוון לכך ששבית המשפט החדש יעסוק בסוגיות הקשורות לעניינים ביטחוניים, מעצרים מנהליים, שלילת תושבות ואזרחות למחבלים, הריסת בתים וביצוע עבירות טרור.

הסיבה שנתניהו לא פירט היא שמדובר ברעיון אחד מיני רבים שהועלו בפניו. רעיון בוסר ובעייתי בכל פרמטר. יש בו התרסה כלפי בית המשפט העליון ורמז לכך שהוא אינו עושה את מלאכתו כשהדברים נוגעים לשמירה על ביטחון המדינה. בצדק אמרה שרת המשפטים לשעבר ציפי לבני, כי זו הצעה שפוגעת במעמדו של בית המשפט העליון ו"מרמזת שהוא פוגע בביטחון".

הרעיון גם בלתי נסבל מבחינת הקהילה הבינלאומית, אשר תראה בכך ערכאה משפטית שנועדה להפלות באופן רשמי ומוצהר בין האוכלוסייה היהודית לאוכלוסייה הפלסטינית ולערביי ישראל שייחשדו בפעילות טרור.

בנוסף, מהלך כזה ייתן גושפנקא לאפליה הקיימת בשטח ותשמש את מבקריה ההולכים ורבים של ישראל. הרי בתי משפט מסוג זה מתקיימים במדינות כמו טורקיה וירדן. אף אחד לא יאמין שבבית משפט כזה מתקיימים חופש שיפוטי ומשפט הוגן.

מעניין שאפילו שרת המשפטים מהבית היהודי איילת שקד התנערה מהיוזמה, ועל פי בכירים במשרדה אמרה כי אינה מתכוונת לקדמה וכי זו רק תגרום נזק.

ונתניהו? הוא כנראה לא באמת התכוון לממש את הרעיון, שכן מאז יצא הרעיון לאור לא נראו סימנים שבכוונת ראש הממשלה לקדם אותו. הוא כנראה עסוק באיתור "הרעיון" הבא שיוכל לעצור את הדימום שהוא חווה בסקרי דעת הקהל בתקווה שמדובר בגל חולף.

בינתיים, מלבד התוכנית ה"נבחנת" להקמת בית משפט לענייני ביטחון, נתניהו הספיק לאחרונה להפריח עוד רעיון – שכמו שעלה לאוויר כך גם דעך. גם מאחוריו אין כנראה חשיבה או תוכנית אמיתית. על פי פרסום בערוץ 2, שלא הוכחש, הציע נתניהו בישיבת הקבינט המדיני-ביטחוני בתחילת אוקטובר לשלול את תעודות הזהות הכחולות מכ-80,000 תושבי מחנה הפליטים שועפט וכפר עקב הנמצאים מחוץ לגדר ההפרדה בירושלים המזרחית. נתניהו [על פי גורמים בלשכתו] נימק את הצעתו בכך שבמקומות הללו "אין אכיפה, אין חובות, יש רק זכויות. צריך לבחון שלילת תושבות וצריך לקיים על זה דיון".

גם כאן נתניהו זרק רעיון מרחיק לכת ובעייתי מכל בחינה. לא רק בכל הנוגע לדין הבינלאומי ולכך שהוא לא יוכל, מן סתם, להשאיר את הפלסטינים בשכונות האלה ללא מעמד אזרחי, אלא גם מבחינת הימין. שר התחבורה ישראל כץ ממפלגתו חשב שהוא הוזה, ואולי לא הבין נכון את ראש הממשלה, ולכן הגיב בהתאם: "זו החלטה מרחיקת לכת וזה מחייב משאל עם, כי יש כאן ויתור על שטח".

במחשבה שנייה, כל מי שמכיר היטב את שליפותיו של נתניהו (וזה בערך כל מי שעבד איתו), יודע שמדובר בדברים בעלמא. אין תוכנית, אין בחינה מדוקדקת של הדברים, יש רק הפרחת רעיונות לא מחייבים לחלל האוויר שיסייעו לו לעמוד מול הימין ומול הציבור ולהוכיח פעלתנות בדרך לעוד קדנציה. גם החומה הארעית שהוצבה בין ארמון הנציב לשכונת ג'בל מוכבר כחלק מהמאבק בטרור, נועדה בעיקר לצרכי יחסי ציבור ונראות. אף אחד לא באמת חושב או מאמין ששלוש בטונדות באורך של 300 מטר הן התשובה הניצחת לטרור שאינו חדל. כך גם ההוראה שלו שאסרה על ח"כים לעלות להר הבית – זו ניתנה כשהשטח כבר בער אחרי חודשים של פרובוקציות מצד הימין והח"כים הערבים.

נכון להיום [30 באוקטובר], לא עובר יום אחד בלי פיגועי דקירות או ניסיונות פיגוע. בשבוע האחרון הם התרחשו בעיקר מעבר לקו הירוק, מה שמעניק תחושה שגל הטרור דעך. אבל איש לא יודע מה יילד יום.

אדם הקרוב מאוד לנתניהו אמר עליו שהוא חי משבת לשבת. כוונתו הייתה שראש הממשלה שורד את הרגע ולא מסתכל אפילו חודש קדימה. כשבוחנים את האופן בו נתניהו מתנהל בגל הטרור הנוכחי, אין הגדרה טובה מזו. ​