הופעתו המיואשת של אבו מאזן

בישראל נשמו לרווחה אחרי ששמעו את נאומו של יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן [30 בספטמבר]. כמעט שום דבר לא נותר מהציפיות שנבנו בחודשים האחרונים סביב הנאום הזה, שאמור היה להיות מכונן והתגלה בעיקר כמבלבל. אבו מאזן לא פרש, לא ביטל את הסכמי אוסלו באופן מפורש והפצצה שהבטיח להטיל הוטלה, אך לא התפוצצה כי הותקן בה מנגנון השהיה. נאום שאמור היה להיות דילוג היסטורי, הפך לצעד קטן. הבעיה היא, שזהו צעד קטן נוסף לכיוון התהום. כשישראל והפלסטינים יפלו לתהום הזו, הם ייזכרו בנאום הייאוש הזה מעצרת האו"ם ב-2015, ותישאל שוב השאלה: איך לא ראינו את הכתובת על הקיר?

זה, בעצם, מה שאבו מאזן עשה מול מליאה חצי ריקה של האו"ם ביום רביעי השבוע. כתב כתובת גדולה על הקיר. הבעיה שלו היא שרק מעטים קראו אותה, ומעטים עוד יותר התרשמו ממנה.