האם ארצות הברית ורוסיה ימצאו מכנה משותף בסוריה?

ארצות הברית יכולה לדחות הטיפול בסוגיית אסד עד למיגורו של דאעש

הסיוע הצבאי המורחב שמעניק נשיא הפדרציה הרוסית, ולדימיר פוטין, למשטר הסורי עשוי לספק פתח להרחבת הקואליציה בראשות ארצות הברית למיגורה של המדינה האיסלאמית (דאע''ש).

ויטאלי נאומקין כותב שאפשר להבין את מהלכיו של פוטין בהקשר של התמיכה העקבית שמעניקה רוסיה למשטר הסורי, וכחלק ממאמץ רב-צדדי למלחמה בטרור שזוכה לתמיכתה של איראן ושעשוי בשלב מסוים לכלול גם את סין.

מהלכיו של פוטין העבירו את ארצות הברית למגננה בכל מה שקשור למדיניות שלה בסוריה. הגנרל לויד אוסטין, מפקד הפיקוד המרכזי של צבא ארצות הברית, העיד ב-16 בספטמבר בפני ועדת הכוחות המזוינים בסנאט שרק "ארבעה או חמישה" סורים שהכשירה ארצות הברית השתתפו במלחמה נגד המדינה האיסלאמית, הרבה פחות מהתוכנית להכשיר 5,400 לוחמים בתקציב של 500 מיליון דולר. ב-25 בספטמבר הודה דובר הפיקוד המרכזי כי "כוחות סוריים חדשים" שעברו הכשרה אמריקאית סיפקו משאיות ותחמושת לארגון ג'בהת אל-נוסרה המסונף לאל-קאעידה, בתמורה למעבר חופשי.

בנוסף לכישלון המהדהד של התוכנית האמריקאית "להכשיר ולצייד", ולדו''חות של ארצות הברית על הפצצות הקואליציה שמזכירים לרבים את "ספירת הגופות" מימי מלחמת וייטנאם, וושינגטון גם כבלה לעצמה את הידיים בהתעקשותה - מאז אוגוסט 2011 - שהנשיא הסורי בשאר אל-אסד צריך "לרדת מהבמה".

אסד איבד אמנם מכוחו, אך הוא איננו בדרך החוצה, והוא עדיין זוכה לתמיכה מלאה מרוסיה, מאיראן ומחיזבאללה. השאיפה של ממשל אובמה לסלק את אסד מתפקידו נולדה עוד בימים הראשונים של מה שכונה אז "האביב הערבי". מאז היא סיבכה את מאמצי הדיפלומטיה של ארצות הברית לדון בחילופי השלטון בסוריה ולהוביל שינוי, ובכך פתחה למעשה פתח לרוסיה ולאיראן ליטול את היוזמה, כפי שאכן עשו. ואכן, ג'וליאן פקה דיווח בשבוע שעבר שחברים משתי המפלגות בארה"ב מתחילים להטיל ספק במדיניות ארצות הברית כלפי אסד.

משחקי הכוח של רוסיה בחודש האחרון אילצו כביכול את מזכיר המדינה ג'ון קרי לחזור בו מעמדתו, כשאמר ב-20 בספטמבר שתפקידו של הנשיא הסורי בכל שינוי משטר "יוגדר תוך כדי משא ומתן. איש אינו יודע מה יקרה. אני עצמי לא יודע, כשאני עומד פה מולכם. אבל רוב האנשים מבינים שהתקדמות של ממש לא תתרחש ביום אחד או בשבוע אחד; תידרש תקופה מסוימת. אינני יודע מה יהיה התפקיד הזה, אך נצטרך לנהל עליו משא ומתן".

נראה שגם נשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, הסכים עמו ב-24 בספטמבר, יום לאחר פגישתו עם פוטין במוסקבה, כשאמר: "נוכל לנהל תהליך בלי אסד, או משהו בכיוון של שיתוף פעולה עם אסד תוך כדי חילופי השלטון", כפי שדיווח השבוע סמיח אידיז. ארדואן התייחס גם ל"יוזמה משולשת" של ארצות הברית, טורקיה ורוסיה (וסוריה), שתכלול אולי גם את סעודיה ואיראן.

תפקידה של איראן בסוריה חיוני לא פחות למשא ומתן על חילופי השלטון ועל סיום המלחמה. גם עלי האשם וגם חסן אחמדיאן כותבים כי להסכם הגרעין (JCPOA) בין איראן למעצמות יש מבקרים בטהרן, ושכל שיתוף פעולה בנושאים אזוריים יהיה תלוי ביישומו. נשיא איראן חסן רוחאני התראיין ב-20 בספטמבר לתוכנית 60 דקות של סי-בי-אס, ובעניין היחסים בין ארצות הברית לאיראן אמר: "ייתכן שיש לנו מטרות משותפות, או אינטרסים משותפים. אבל מה שחשוב כעת הוא לראות כיצד מתקדם הסכם הגרעין וכיצד מתנהלים שני הצדדים הלכה למעשה. יישומו של ההסכם הוא צעד חיובי לקראת יצירתה של סביבה חדשה".

בנושא הסורי אמר רוחאני: "איך נוכל להילחם בטרור, אם המשטר לא יישאר על כנו? כמובן, אחרי שנילחם בטרור וניצור סביבה בטוחה, יגיע הזמן לדיון בחוקה, ולכינוסם של המשטר העתידי ושל כוחות האופוזיציה ותומכיה סביב שולחן המשא ומתן, אבל מהן האפשרויות שעומדות בפנינו כעת, תוך כדי שפיכות הדמים ובזמן שהמדינה הולכת ונכבשת?"

ברברה סלבין מדווחת שרוחאני שוחח עם עיתונאים בניו יורק ב-25 בספטמבר, ואמר שלאיראן יש "'מטרות משותפות' עם רוסיה בעניין המלחמה בארגוני הטרור הפועלים בסוריה. עם זאת, הוא הכחיש שאיראן ורוסיה מנסות ליצור משהו 'שמזכיר קואליציה צבאית', אף על פי שרוסיה תגברה לאחרונה את כוחותיה הצבאיים ואת אספקת הנשק לסוריה".

קרי העלה את סוגיית סוריה גם בפגישה שערך בניו יורק ב-26 בספטמבר עם שר החוץ האיראני מוחמד ג'וואד זריף. מאמצי התיווך של האו"ם ושל איראן תרמו רבות להשגת פתרון למצור שהטיל המשטר הסורי על זבדאני, שנמצאת בידי המורדים, כפי שדיווח בהרחבה סוריה פולס של אל-מוניטור.

אם כן, בפגישה שתיערך בשבוע הבא בין נשיא ארצות הברית ברק אובמה לפוטין, בשולי האסיפה הכללית של האומות המאוחדות בניו יורק, הוא צריך להתמקד במכנה המשותף, ולא בהבדלי העמדות בין הצדדים. היה זה אובמה שעמד בחוד החנית במאי 2014, כשהכריז על הצורך באסטרטגיה גלובלית חדשה למלחמה בטרור, כפי שקידמנו גם בטור הזה כאמצעי לבחינת כוונותיה של איראן בסוריה.

את אותו דבר אפשר לומר גם על כוונותיה של רוסיה. ארצות הברית מובילה את המאבק בדאעש, ואמורה לקדם בברכה כל סיוע רוסי שישים קץ לשלטון הטרור של הח'ליפות (המדומה) בסוריה ובעיראק. קרי הבהיר ב-22 בספטמבר מהם האינטרסים המשותפים של ארצות הברית ושל רוסיה בסוריה: "יש בינינו הסכמה על כך שסוריה צריכה להישאר שלמה, שיש לכבד את ריבונותה ושעליה להיות שלווה, יציבה וחילונית. אנחנו מסכימים על כך ש[את דאע''ש] יש להביס, להשמיד ולמגר, כמו כל ישות קיצונית ואלימה אחרת. אנחנו שנינו מודאגים מזרם הלוחמים הזרים אותו צריך להפסיק, ומהעובדה שסוריה היא אבן שואבת ללוחמים זרים, שששים להזדמנות להשתתף במלחמה המסוכנת לכולם".

הצהרתו של קרי היא התחלה טובה לקראת המפגש בין אובמה לפוטין. ארצות הברית עשתה עבודה מרשימה בגיוס קואליציה בינלאומית נגד דאע'ש, אבל הניצחון אינו נראה באופק. משום כך, עליה לקדם בברכה את מאמציה של רוסיה ולתאם עמה עמדות למלחמה באויב המשותף. הגיעה השעה כבר מזמן. ואין בכך שום "כניעה" בעניינו של אסד, יש בזה רק ניהול חכם של הזירה - כזה שיעניק לה את תמיכתן של רוסיה ושל איראן לחילופי שלטון במסגרת משא ומתן פומבי, ויאפשר לה להתמודד עם הנשיא הסורי גם בערוץ חשאי. ארצות הברית לא תוכל להמשיך ולהסתיר את קלפיה החלשים ולנסות לעקוף את אסד, ומוטב שתנסה לגייס לשורותיה את רוסיה, וגם את איראן, טורקיה וערב הסעודית, כדי לשים קץ למלחמה האיומה והטראגית הזו, בהקדם האפשרי.

"ההתנגדות השקטה" בכורדיסטאן העיראקית

דניס נטלי כותבת השבוע: "שסעים פוליטיים זוכים לעידוד במדינת עיראק המפולגת ובמלחמה נגד דאע''ש, שעה שארגונים מקומיים מנסים לצבור כוח, משאבים והכרה".

"התוצאה", כותבת נטלי, "היא התעצמות לא מכוונת בכוחו של ברזאני, הודות לתמיכתה הצבאית של הקואליציה, לתגובות החריפות מצד אלו שמבקשים לחולל רפורמה פוליטית, וגם לחוסר האמון המעמיק בין הארגונים... מגמות אלו מחזקות את מעמדם של השמרנים, שמסרבים להתפשר".

נטלי מסכמת ואומרת: "כרגע, קשה לראות קרע רשמי בין האזורים או התניידות המונית, בהתחשב במלחמה שמתחוללת נגד דאע''ש, בשייכות המפלגתית העמוקה ובעובדה שאין חלופה ברורה מצד ארגוני האופוזיציה. ועם זאת, ככל שמעמיק המשבר הכלכלי, ככל שמשתרשת השחיתות, ככל שאין התייחסות ללגיטימציה שלטונית וככל שהקריאות לביזור נופלות על אוזניים ערלות, ממשלת כורדיסטן העיראקית (KRG) נמצאת בפני סכנה של קריסה, גם אם רק למעשה. במקרה הגרוע ביותר, ימשיכו הבעיות הללו להתסיס את ההתנגדות השקטה, ולהחניק עוד יותר את היציבות ואת הפיתוח הכלכלי בחבל כורדיסטאן".