המגעים לאחדות: על הרצוג לדרוש מנתניהו לחזור למו"מ

מה שקורה היום בישראל ובגדה המערבית - מהווה עיתוי הולם עבור הממשל האמריקאי לשוב ולהתערב לטובת חידושו של תהליך שלום בר-קיימא שיוביל לפתרון של שתי מדינות לשני עמים. למעשה, המצב הנפיץ בשטח מחייב התערבות שכזו, שכן האלימות הפכה לעניין שבשגרה, במיוחד במזרח ירושלים.

בוושינגטון בהחלט מודעים לכך; אנשי הממשל שאמונים על המזרח התיכון קרועים בין שתי עמדות: מצד אחד, התחושה שאין סיכוי לקרב בין ממשלתו של נתניהו לזו של אבו מאזן, ולהוביל יחדיו התקדמות כלשהי לקראת הסכם קבע; ומנגד, הידיעה כי ללא תזוזה כלשהי לכיוון פתרון של שתי מדינות, האלימות הנוכחית עלולה להסלים ולהפוך לאינתיפאדה של ממש, ואף גרוע מזה.

שתי העמדות הללו משקפות גם את הקרע בין הבית הלבן, שהתפכח לחלוטין מאשליות בעקבות כישלון מאמציו של מזכיר המדינה ג'ון קרי בשנים 2014-2013, לבין מחלקת המדינה, שמקבלת עידוד להמשיך ולפעול גם ממשלחות המשרד השונות במדינות ערב.

מקור בכיר במחלקת המדינה המעורב בתכנון המדיניות האמריקאית במזרח התיכון סיפר לאל-מוניטור בעילום שם כי ברור להם, מהמגעים שמנהלת הקונסוליה האמריקאית במזרח ירושלים עם ההנהגה הפלסטינית, שהפעם לא יספיקו צעדים מהוססים. על פי אותו מקור, בנאומו בפני העצרת הכללית של האומות המאוחדות ב-30 בספטמבר, הנשיא אבו מאזן צפוי לצאת באזהרה מפורשת לקהילה הבינלאומית, ואולי אף לנסות ולהתנער מהסטטוס קוו הנוכחי בעניין הסכמי אוסלו: "אנחנו משוחחים עם שני הצדדים על הצורך לרסן כל ניסיון חד-צדדי לפעול באלימות או לעודד את המשך הבנייה בהתנחלויות. אנחנו מעבירים לישראל את המסר שללא תהליך שלום, יהיה לארצות הברית קשה מאוד לעצור יוזמות בינלאומיות באומות המאוחדות. אבל מצד שני, בשלב זה עדיין אין בכוונתנו לפעול הרבה מעבר למסרים אלה".

המקור הבכיר הוסיף ואמר שהממשל עשוי לשקול את חידוש תהליך השלום אך ורק אם יחול שינוי בהרכבה של ממשלת ישראל, דהיינו צירופו של המחנה הציוני לממשלה והקמת ממשלת אחדות לאומית. ועם זאת, הממשל ימנע מנקיטת עמדה או ממעורבות כלשהי שתעודד שינוי שכזה.

אין זה סוד שמתקיימות כיום שיחות לא רשמיות בין ראש הממשלה בנימין נתניהו ואנשיו לבין יו"ר האופוזיציה, וראש המחנה הציוני, יצחק הרצוג ונציגיו, ושאבני הנגף העיקריות קשורות לחידוש תהליך השלום ולתפקידו של המחנה הציוני בתהליך קבלת ההחלטות.

בה בשעה, גם הנהגת הרשות הפלסטינית, המודעת לפסיביות הדיפלומטית שמפגינה ארצות הברית, שוקלת כעת את צעדיה הבאים. כל הסימנים מצביעים על נטייה לצעד חד-צדדי, כגון האיום לבטל את הסכמי אוסלו, כולל את שיתוף הפעולה הביטחוני בין ישראל לפלסטינים, ואפילו פירוק הרשות עצמה.

וזה מה שאמר לאל-מוניטור בעילום שם מקור בכיר בפתח ברמאללה, כשנשאל על האפשרות של חידוש המשא ומתן מול ישראל: "צריך שניים לטנגו, ונתניהו שקוע כל כולו בהרחבת ההתנחלויות ובריצוי הקואליציה שלו עם נפתלי בנט". הוא הוסיף ואמר, בספקנות רבה: "גם במקרה של ממשלת אחדות לאומית, יהיו לנו תנאים ברורים לחידוש המשא ומתן, כדי להבטיח חתירה אמיתית לפתרון שתי המדינות - ממשלות האחדות של ישראל הן מתכון בטוח למשא ומתן לשם המשא ומתן".

הבכיר בפתח, שהיה מקורב לרוב צוותי המשא ומתן בעבר, מנה את התנאים לחידושו של "משא ומתן יעיל":

ראשית, אמר הבכיר, כבר בתחילתן של השיחות תהיה ישראל חייבת להציג הצעה לגבולות קבע, על בסיס קווי 67'. לדבריו, סידורי הביטחון חייבים להיות נוקשים משני הצדדים, אך מבלי לפגוע בריבונות הפלסטינית. הוא הדגיש שהמשא ומתן ויישומו של ההסכם העתידי אינם יכולים להימשך לעד או לחרוג מעבר לתאריך יעד של שנתיים עד שלוש, כולל הקפאה של ההתנחלויות לאורך כל התקופה. הוא הוסיף ואמר שהמשא ומתן יתנהל בחסות יוזמת השלום הערבית מ-2002, מה שיקנה לישראל עם סיום הכיבוש נורמליזציה בקשריה עם מדינות ערב.

על פי אותו מקור, ההנהגה הפלסטינית עומדת מאוחדת מאחורי עמדות אלו. הנחישות הזו בעניין הצעדים החד-צדדיים, או בנושא התנאים הברורים לחידוש המשא ומתן, נובעת מכישלון מאמציו של קרי מצד אחד, ומתוצאות הבחירות שנערכו בישראל, מהצד האחר.

ארצות הברית ולישראל גם יחד חייבות לקחת בחשבון עמדות הללו, וכך גם יצחק הרצוג. אם יו"ר האופוזיציה מתכוון להצטרף לממשלת אחדות כדי לקדם פתרון של שתי מדינות לשני עמים, וכדי שישראל לא תדון את עצמה להפוך למדינה דו-לאומית, הרי שבמסגרת ההסכם עם ראש הממשלה הוא חייב להתוות נתיב ברור שיוביל למשא ומתן, בהנהגתו, על בסיס קווי 67'. נתיב שכזה חייב לכלול אמצעי ביטחון נוקשים, ולכל הפחות הסכמה עקרונית ליוזמת השלום הסעודית.

כל בסיס אחר לקואליציה חדשה יוביל שוב למבוי סתום, ולהידרדרות מסוכנת של המצב הנוכחי לכדי אלימות של ממש.