שנה לצוק איתן: למנהיגי חמאס בעזה אין שום סיבה להתרברב

בישראל ובעזה מציינים החודש שנה למבצע צוק איתן [8 ביולי-26 באוגוסט 2014]. לבית העלמין הצבאי בכפר סבא עלו לקברו של הדר גולדין ז"ל, שגופתו מוחזקת בידי חמאס, בני משפחה וחברים, ביניהם מכר המשפחה, שר הביטחון משה (בוגי) יעלון. אביו של גולדין אמר ליד המצבה שהוקמה לזכר בנו: "אני מזכיר שצה"ל השאיר שתי גופות בעזה וברפיח. בשם האמנה המקודשת בין ההורים לבין המדינה אני משביע אתכם שנביא את גופתו".

אירוע נוסף התקיים בכותל המערבי (12 באוגוסט) שם הוכנסו 75 ספרי תורה, שחלקם שרדו בשואה ונתרמו על ידי יהודי התפוצות לעילוי נשמת הנופלים במבצע, חיילים, אזרחים ישראלים ועובדים זרים. גם התקשורת הישראלית עשתה סיכומים משלה, על הלקחים, ההערכות השגויות, המנהרות, ואפילו ההתאוששות במחירי הנדל"ן והתיירות.

בעזה התמונה מורכבת וקשה. גם שם מציינים שנה למבצע שבו נהרגו מעל אלפיים פלסטינים על פי הערכות (על פי הערכות אחרות הגיע מספר ההרוגים ל-2400). עשרות אלפים נפצעו, והרס חסר תקדים נגרם אז לבתים ולמבנים שעדיין לא שוקמו. אלפי פלסטינים, בעיקר תושבים משכונת שג'עיה שבעזה ומיישובים ברצועה הסמוכים לגבול עם ישראל, נותרו חסרי קורת גג .

עדנאן אבו עאמר, כתב אל-מוניטור בעזה, נסע לשכונת שג'עיה ואת רשמיו מהשכונה, שנה אחרי, הוא העלה על הכתב במאמר באל-מוניטור (13 באוגוסט). "הלוחמים [של עז א-דין אל קסאם] משוכנעים היום יותר מבעבר שבכל מלחמה עתידית מודל שג'עיה יחזור על עצמו בכל האיזורים שברצועת עזה, ושישראל תסבול מאבידות גדולות", כתב אבו עאמר, לאחר שראיין והילל את גבורתם של לוחמי חמאס, אשר לטענתם הצליחו לעצור את כוחות צה"ל מלהיכנס לעומק הרצועה. באופן תמוה, אבו עאמר לא ראה, או ראה והתעלם מההרס הרב של השכונה שמלקקת את פצעיה. לפי הדיווחים הפלסטיניים, נהרגו בשכונה מאות בני אדם. משרד הבריאות הפלסטיני דיווח כי ברחבי עזה וסביבתה נהרגו 421 תושבים, רובם משכונת שג'עייה.

הקרב בשג'עיה החל ב-20 ביולי, אחרי ניסיונות להגיע להפסקת אש. הכניסה של חטיבת גולני לשכונה החלה בעקבות החלטת הדרג המדיני בישראל להרחיב את המבצע, במטרה להרוס את המנהרות שחפרו אנשי חמאס. ביום הראשון לקרב נפגע נגמ"ש של צה"ל מאש של חמאס, ושישה חיילים נהרגו. אחד החיילים, אורון שאול, הוגדר נעדר וגופתו מוחזקת בידי חמאס. בשלושת ימי הקרב נהרגו 16 לוחמים בחטיבת גולני וכארבעים נפצעו.

אין ספק, הקרב בשג'עיה היה הקרב הקשה ביותר שניהל צה"ל במהלך המבצע ברצועת עזה. בתוך שכונה צפופה, במזרחה של עזה, מתגוררים בדוחק יותר ממאה אלף תושבים. במשך שנים חפרו אנשי חמאס מנהרות ומחסנים לאמצעי לחימה מתחת לבתי התושבים, והשכונה הפכה למתחם צבאי.

האם תושבי שג'עיה נתנו את הסכמתם לגדודי עז א-דין אל קסאם לחפור מנהרות מתחת לבתיהם ולהפוך אותם למטרה? אבו עאמר לא שאל אפילו תושב אחד מתושבי השכונה ההרוסה אם בדיעבד לוחמי עז א-דין אל קסאם ראויים לתהילה והגבורה שהם מתהדרים בהן. הוא גם לא שאל את הלוחמים שהתרברבו בגבורתם, האם הם חשים צער כלשהו על כך שבעקבות מעשיהם שילמו כל כך הרבה תושבים בחייהם וברכושם. איך ניתן לדבר על גבורה כשהתוצאות של המלחמה בעזה מדברות בעד עצמן?

כבר ביום הראשון ללחימה בשג'עיה דיווחו הפלסטינים על עשרות הרוגים ומאות פצועים. יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן אפילו הכריז על שלושה ימי אבל, על מה שהגדיר "טבח". גם היום, הצילומים מתוך השכונה שלא שוקמה מבהילים. הרס בלתי נתפס של רבעים שלמים אשר הוחרבו עד היסוד מתוך מטרה לחשוף את מנהרות התופת. אבל במאמרו של אבו עאמר התהפכו משום מה היוצרות. לוחמי הזרוע הצבאית של חמאס מציגים את הקרב כהגנה על העיר עזה, ומתרברבים על כך שבגבורתם מנעו את נפילת הרצועה בידי ישראל.

אבו עאמר גילה במאמרו בקיאות רבה בהתעסקותה של התקשורת הישראלית בשג'עיה, אולי מתוך רצון להוכיח לקוראים הספקנים שגם הישראלים מודים שהיה זה קרב קשה. משום מה, הכותב לא היה קשוב לכך שבישראל התנהל ויכוח פוליטי מר בין ראש הממשלה נתניהו לבין מבקריו בישראל, אשר שללו באופן מוחלט את כיבוש עזה ואת הפלת שלטון חמאס. כיבוש עזה לא עמד כלל על הפרק, והקרב בשג'עיה לא היה קרב הגנה. אם הייתה ניתנת ההוראה לצה"ל לכבוש את הרצועה, לוחמי עז א-דין אל קסאם שהתחפרו במנהרות ובבתי התושבים לא היו מהווים מכשול.

אולם מה שהכי מקומם בהתהדרותם של לוחמי עז א-דין אל קסאם, זה שהם לא לוקחים על עצמם כל אחריות לתוצאות. אם מטרת חמאס הייתה להסיר את הסגר שהטילה ישראל על הרצועה לפני שמונה שנים – הרי שהמטרה לא הושגה. רצועת עזה, אחרי ההרפתקה הצבאית של חמאס, הפכה למקום קשה יותר לחיות בו. במשך שנים ברצועת עזה, שמעתי אין ספור פעמים לוחמים של עז א-דין אל קסאם, ופעילים מארגונים אחרים, שמפנטזים כי יש ביכולתם "לסלק את האויב הציוני, להחדיר בו פחד, ואף להבעיר את האדמה מתחת לרגליו". למען הדיוק, גם חלק ממנהיגי חמאס שוגים באותה אשליה, או משלים את שומעיהם בנאומים שהם נושאים.

הדברים נאמרים לעתים מתוך אמונה דתית עיוורת, אבל לרוב הם נאמרים כדי להרים את המורל של התושבים ושל הלוחמים של התנועה, אשר מאז שתפסה את השלטון בכוח בעזה ב-2006, הביאה רק מצוקה לתושבים. אחרי התוצאות הקשות של המלחמה ראוי שמנהיגי התנועה בכלל ולוחמי עז א-דין אל קסאם בפרט יעשו חשבון נפש ויפסיקו לשקר לעצמם ולעמם. במבחן התוצאה, תנועת חמאס לא השיגה שום ניצחון בקיץ שעבר.

לפני כשבועיים, לקראת היערכות פתיחת שנת הלימודים, הוציאה אונר"א ממתקניה, לעיתים תוך שימוש בכוח, מאות המשפחות שאיבדו את בתיהן בשכונת שאג'עיה ואשר מזה שנה מצאו שם מחסה. עיתונאים בעזה ששוחחו עם המפונים וכן עם תושבי השכונה אחרים שמעו מהם ביקורת נוקבת על השימוש המופרז בכוח שעשתה לטענתם ישראל במהלך המלחמה. אבל המפונים והתושבים גם לא חסכו שבטם מחמושי חמאס, אשר תחילה הפכו אותם למגינים אנושיים, ועתה לא רק שאינם דואגים לשקם את בתיהם, אלא עסוקים בבניית מנהרות חדשות .

אבו עאמר שהגיע לשכונה לציון שנה לצוק איתן, אפילו לא התייחס במאמרו לכך שבשכונת שאג'עיה הקימו חסרי הבית בסמוך להריסות בתיהם, אוהלים שנתרמו ע"י מדינות שונות. שם הם מתגוררים ומתפללים שמישהו יסייע להם. מעניין לדעת מה הם חושבים על החמושים שמבטיחים שהקרב בשכונתם עשוי לשמש מודל לקרבות הבאים. ניתן לשער שאילו נשאלו, חסרי הבית היו אומרים על דברי "המנצחים", שעוד ניצחון כזה ואבדנו.