בכיר פלסטיני: אבו מאזן בפאניקה

72 שעות לקח ליו"ר הרשות הפלסטינית, אבו מאזן, להבין שהפעם הוא הגזים. בשבוע שעבר (19 באוגוסט) פרצו אנשי הביטחון הפלסטיני למשרדי "קואליציית השלום הפלסטינית" ברמאללה - ארגון שבראשו עומד יריבו הפוליטי של אבו מאזן, יאסר עבד רבו - כשבידם צו סגירה נשיאותי. ארגון קואליציית השלום פעל בקרב הציבור הפלסטיני לקידום יוזמת ז'נבה ורעיון שתי מדינות לשני עמים. סגירת המשרד ברמאללה, בהוראת יו"ר הרשות, הייתה עוד שלב במלחמת החורמה שהוא הכריז על עבד רבו. חודש וחצי לפני כן [30 ביוני] אבו מאזן פיטר אותו מתפקיד מזכ"ל הוועד הפועל של אש"ף.

בניגוד לפיטורים של עבד רבו או להתפטרותו המאולצת של ראש הממשלה לשעבר סלאם פיאד עוד קודם לכן, סגירת משרדי הארגון זכתה לתגובות נזעמות מכיוונים רבים. קואליציית השלום הפלסטינית, כמו משרדי יוזמת ז'נבה בישראל, נתמכת על ידי האיחוד האירופי, שרואה בפעילות הצדדים את אחת מקרני האור היחידות שעוד נותרו באזור. ההפתעה מהצעד הזה של אבו מאזן הייתה רבה גם משום שהיו"ר ממשיך להגדיר עצמו כמי שחותר ללא לאות לקידום רעיון השלום עם הישראלים על בסיס שתי מדינות לשני עמים, ויוזמת ז'נבה אף קיבלה בעבר את ברכתו.

היוזמה לסיום הסכסוך הישראלי-פלסטיני נוסחה על ידי השר ויו"ר מרצ לשעבר, יוסי ביילין, ויאסר עבד רבו ב-2003, על פי מתווה קלינטון משנת 2000. הפוליטיקאי הישראלי היה שותפו של אבו מאזן ב-1995 למסמך ההבנות – מסמך שאף זכה לכינוי "מסמך ביילין-אבו מאזן". כך שאפשר להבין בקלות את זיקתו של אבו מאזן ליוזמת ז'נבה ואת התמיכה שהעניק לה במשך השנים.

אולם מתברר שהיריבות והחרדה הפוליטית של יו"ר הרשות גוברות גם על רעיון השלום והשאיפה לפיוס. אבו מאזן משוכנע שחבורה של פוליטיקאים ופעילים פלסטינים נוספים חותרת תחתיו, בהשראתו של גדול אויביו הפוליטיים, מוחמד דחלאן. זו גם הסיבה שלפני כחודשיים הרשות החרימה את כל כספי התרומות שהועברו ממדינות המפרץ לעמותת "פלסטין מחר", שבראשה עמד סלאם פיאד.

מקורביו של היו"ר טוענים כי יאסר עבד רבו משוחח לעתים קרובות עם דחלאן, וכי גם הוא מהווה חלק מהקבוצה שמנסה לערער את מעמדו של אבו מאזן.

ארבעה ימים אחרי הוצאת צו הסגירה הנשיאותי, בעקבות לחץ מאסיבי מהאיחוד האירופי, היו"ר נאלץ לחפש פתרון שירחיק את עבד רבו, אולם יאפשר את המשך פעילות ארגון קואליציית השלום.

אבו מאזן, שזקוק לתמיכה הכלכלית והפוליטית של האיחוד האירופי כמו אוויר לנשימה, הסביר שהצו כוון לגוף אחר שנקרא מרכז המדיה הפלסטיני (Palestinian Media Center), אך משרדי קואליציית השלום, שהיוו חלק מהמרכז, ימשיכו לפעול, היות ואין מדובר בארגון פוליטי.

גדי בלטיאנסקי, מנכ"ל יוזמת ז'נבה, אמר לאל-מוניטור כי דברי ההסבר הועברו ביממה האחרונה גם למשרד הישראלי של היוזמה וכן לכל שותפי היוזמה - הישראלים והאירופאים. היו"ר אף הבהיר שהוא מברך על הפעילות הלא-פוליטית, כי היא תואמת את רצונו ומאוויו. בלטיאנסקי שוחח עם יאסר עבד רבו, שותפו הפלסטיני ליוזמת ז'נבה, ושמע ממנו הכחשה גורפת להאשמות שהאשים אותו היו"ר. עבד רבו טען כי המהלך שעשה אבו מאזן אינו חוקי בעליל, וכי הצו אינו תקף מבחינה משפטית.

בינתיים, משרד קואליציית השלום יוכל להמשיך את פעילותו כארגון עצמאי, ככל הנראה בתנאי שעבד רבו לא יהיה חלק ממנו. מי שימשיך לנהל את המשרד ברמאללה יהיה נידאל פוקהא, שעבד בעבר עם עבד רבו.

מקור פלסטיני בכיר, חבר הוועד הפועל של אש"ף עמו שוחחתי, אשר ביקש מטבע הדברים להישאר בעילום שם, אמר לאל-מוניטור כי היו"ר מצוי בפאניקה בלתי ניתנת להבנה. כמעט כל חברי הפתח חשודים בעיניו בחתירה תחתיו ובקשירת קשר עם מוחמד דחלאן. לדברי המקור, אבו מאזן יכול להיפטר בקלות מעבד רבו וסלאם פיאד מכיוון שאינם אנשי פתח ואין להם מחנה תומכים משמעותי. הבעיה מחריפה כשמדובר באנשים מתוך התנועה שטוענים כי יש לערוך שינויים מבניים באש"ף ובפתח כדי להתאים אותם למציאות הנוכחית. כל אחד מהם הופך מיד לאויב ולחתרן. זו גם הסיבה, לדברי המקור, להחלטתו של אבו מאזן להתפטר מתפקידו (22 באוגוסט) כיו"ר הוועד הפועל של אש"ף. בכינוס המועצה הלאומית של הארגון שיתקיים ככל הנראה בספטמבר או באוקטובר, הוא ייבחר שוב לתפקידו. עם הלגיטימציה שיקבל עם המינוי המחודש הוא ישתיק כל ביקורת.

להערכת המקור הפלסטיני, אבו מאזן חושש שאנשי דחלאן עושים יד אחת עם מבקריו במוסדות אש"ף וחמאס כדי להדיחו ולבצע הפיכה שלטונית. יתרה מזה, יו"ר הרשות מודאג מכך שיהיה מי שינסה לבוא עמו חשבון כשיפרוש מתפקיד הנשיאות. כבר עתה נשמעות טענות רבות על מעשי שחיתות לכאורה שהיה מעורב בהם.

למאבקי הירושה ברשות יש השלכה ישירה על יחסי הרשות הפלסטינית עם ישראל. כל עוד אבו מאזן מנטרל כל אפשרות למועמד שיקבל את השלטון אחריו, לא יהיה באופק מנהיג פלסטיני שיוכל להשתלט על האלימות והכאוס שמאיימים לפרוץ בשטחים. היחיד שבונה את עצמו בשקדנות ובעקשנות הוא דחלאן, ועל כך אבו מאזן יכול לבוא בטענות רק לעצמו. ההחלטה לסלק את דחלאן בבושת פנים מהפתח ולאלץ אותו לגלות משטחי הרשות, רק החדירו בו מוטיבציה גדולה יותר לנקמה. מחנה התומכים שלו הולך גדל, ואם לא תהיה להם ברירה, גם עבד רבו ופיאד יצטרפו לתומכיו של מי שקורא תיגר על שלטונו של אבו מאזן.