משימת חייו של גל הירש

מינויו של תת אלוף במילואים גל הירש לתפקיד המפקח הכללי של משטרת ישראל (מפכ"ל) הוא סיפור גדול יותר מסך חלקיו. יש בו הרבה יותר מנסיבות משטרתיות מקצועיות (המשבר הממושך בו שרויה המשטרה, שפורט במאמר כאן לפני מספר חודשים) או פוליטיות (המאמץ שראש הממשלה נתניהו השקיע בהשפעה על זהות הנבחר). הסיפור הזה הוא גם ביטחוני, עם שורשים שנטועים עמוק במלחמת לבנון השנייה שפרצה לפני תשע שנים וחודש [יולי 2006]. אין פלא, לפיכך, שהעיתונאים הישראלים התלוצצו ביום שלישי בערב [25 באוגוסט] ברשת הטוויטר ודרבנו זה את זה "להביא את תגובתו של חסן נסראללה" למינוי המוזר והמפתיע הזה. אין ספק שגם בבונקר של מנהיג חיזבאללה ברובע הדאחיה בביירות מעיינים היום במינויו של הירש לתפקיד השוטר מספר 1 של מדינת ישראל. לא בטוח שהם מבינים שם את ההיגיון של המינוי הזה. גם בישראל רוב הפרשנים מתקשים להבין אותו.

גל הירש, קצין צנחנים ויחידות מיוחדות נועז, היה מפקד "אוגדת הגליל" במלחמת לבנון השנייה. זו האוגדה הסדירה האחראית על הגנת הקו הגדול "הכחול" המפריד בין ישראל ללבנון, בין צה"ל לחיזבאללה. עד בוקר ה-12 ביולי 2006 הייתה להירש קריירה כמעט מושלמת.

הוא נולד וגדל בצנחנים, כולל תפקידי פיקוד בסיירת צנחנים, אחת מיחידות העילית של צה"ל. הירש היה ממתכנני מבצע "חומת מגן" [2002] להדברת האינתיפאדה השנייה, ועל שם המבצע הזה הוא קרא לחברה המסחרית שהקים לאחר ששוחרר. עוד קודם, בשנות התשעים, היה הירש מפקד היחידה המיוחדת שלדג ונכנס לתודעה הצה"לית כשהוביל מבצע של היחידה הזו בעומק לבנון, חדר למוצב של חיזבאללה, התגלה בטרם עת על ידי האויב אבל סירב לנתק מגע כפי שהורו לו מהפיקוד בישראל, ניתק את רשת הקשר והשלים את הקרב עד סיומו המוצלח. כוחות חילוץ של צה"ל הצליחו לחלץ את הירש וחייליו בקושי רב, "על הקשקש", והמפקד הצעיר גרף אחר כך מחמאות רבות (על אומץ הלב) אך גם ביקורת קשה של הרמטכ"ל, אמנון ליפקין-שחק, על הפרת פקודה.

כך או אחרת, הירש הגיע לתפקיד של מפקד עוצבת הגליל ונחשב למי שעתידו לפניו, כולל התמודדות עתידית על תפקיד הרמטכ"ל. ואז חדר כוח של חיזבאללה לישראל, פגע וחטף את שני לוחמי המילואים הישראלים רגב וגולדווסר (אחר כך התברר שהם נהרגו בטרם נחטפו), ומלחמת לבנון השנייה פרצה.

הירש הואשם לאחר המלחמה בשני אישומים ציבוריים עיקריים: ראשית, העובדה שהוריד את רמת הכוננות בגזרה זמן קצר לפני חטיפת החיילים, בניגוד למצב בשטח; שנית, בתפקוד לקוי של אוגדת הגליל, שלא הצליחה לייצר הישגים משמעותיים מול חיזבאללה. ישראל של שנת 2006, עם אהוד אולמרט הטרי בתפקיד ראש ממשלה ועמיר פרץ הטירון כשר ביטחון, כשלידם רמטכ"ל שהוא בכלל טייס (דן חלוץ), חיפשה נואשות אחרי "תמונת ניצחון" שתאפשר לסיים את המלחמה בכבוד. תמונה כזו לא נמצאה. מאמץ של האוגדה של הירש להכריז על כיבוש הכפר הלבנוני "בנת ג'בייל" הוכתר בכישלון משפיל.

הירש, יחד עם אלוף פיקוד הצפון אודי אדם והרמטכ"ל דן חלוץ, שילם את מחיר המלחמה. ראשו הותז בשתי ועדות בדיקה; האחת בראשות השופט אליהו וינוגרד, השנייה בראשות האלוף המוערך דורון אלמוג. הירש, בניגוד לאחרים, סירב לקבל את רוע הגזירה. הוא הקים, כאמור, חברת ייעוץ ביטחוני ושיווק נשק פרטית, אבל המשיך להילחם לטיהור שמו. אגב, הירש היה מבכירי היועצים הביטחוניים בגיאורגיה, טרם המלחמה נגד רוסיה בעשור הקודם (אוגוסט 2008). הירש הואשם אחר כך שנטע במוחם של הגיאורגים הלא מנוסים אשליות לפיהן יוכלו להתמודד עם הדב הרוסי. האשליות האלה התנפצו, בערך כמו הקריירה הצבאית של הירש.

בעשור האחרון, הכל השתנה. ההיסטוריה הוכיחה שמלחמת לבנון השנייה לא הייתה הכישלון הצורב שייחסו לה. להיפך. בשום מלחמה בעבר לא השיגה ישראל הרתעה שנמשכת כבר למעלה מתשע שנים. הירש החל במסע ציבורי נרחב להשגת הלגיטימציה האישית שלו.

הוא כתב ספר ביוגרפי ("סיפור מלחמה, סיפור אהבה") וקיבל שלושה חיזוקים משמעותיים: כתב יו"ר ועדת הבדיקה לאירועי המלחמה, השופט בדימוס אליהו וינוגרד, מכתב בו הוא ממליץ לנקות את שמו של הירש מאישומי המלחמה ההיא. גם השופט העליון בדימוס, מישאל חשין, אמר דברים דומים לאחר שלמד את דו"ח ועדת החקירה. את החיזוק המשמעותי מכל קיבל הירש מהרמטכ"ל הנוכחי, רב אלוף גדי אייזנקוט, שאמר לאחרונה, און רקורד ומול המצלמות, שתושבי צפון ישראל חייבים להירש את השקט ממנו הם נהנים בתשע השנים האחרונות. "אנחנו לא צריכים חוות דעת של שופטים מלומדים כדי לדעת את האמת", אמר אייזנקוט בקטע וידיאו שהופץ על ידי דובר צה"ל ונמצא אפילו ביוטיוב.

הירש לא הסתפק בכל זה. הוא רצה בכל מאודו לחזור לצה"ל ולקבל את דרגת האלוף הנכספת. גל הירש רצה להיות חבר בפורום מטכ"ל. הוא רצה טיהור עצמי מושלם. הרמטכ"לים הרלוונטיים, בני גנץ וגדי אייזנקוט, לא נעתרו לו. המקסימום שקיבל הייתה החזרתו לשירות מילואים ומינוי יוקרתי לסגן מפקד מפקדת העומק של צה"ל, זרוע הפעולות המיוחדות בעורף האויב שהוקמה לאחרונה.

השבוע, במפתיע וללא כל הכנה מוקדמת, קיבל הירש את החותמת הסופית למאמצי הטיהור שלו. במטכ"ל של צה"ל הוא לא יהיה, אבל השר לביטחון פנים, גלעד ארדן, החליט למנות אותו למפכ"ל המשטרה. התפקיד מקביל בדרגתו והטבותיו לרמטכ"ל.

מבחינת הירש, מדובר בצעד מושלם. מבחינת משטרת ישראל, ממש לא בטוח. הורים שכולים ממלחמת לבנון השנייה כבר מאיימים לעתור לבג"ץ, ניצבים מכהנים במשטרה מאיימים לפרוש, פרשנים טוענים שאין לו הכישורים המתאימים.

ארדן מינה אותו לאחר שבועות ארוכים של מחלוקת בעניין המינוי עם ראש הממשלה בנימין נתניהו. הירש נתפס כמינוי מקורי, אמיץ ומפתיע. חשיבה קלאסית מחוץ לקופסה. אם המינוי יעבור את המשוכות הממתינות לו (ועדת טירקל לבדיקת מינויים בכירים בשירות הציבורי, אישור הממשלה ועוד), תתחיל משימת חייו של גל הירש. אם יביט אחורה, יגלה שכמעט כל המפכ"לים לפניו יצאו מהתפקיד בשן ועין, חבולים ומרוטים. היתרון שלו עליהם הוא, שהוא נכנס לתפקיד במצב הזה. מכאן, הוא יכול רק להשתפר.