אבי דיכטר על הפיגוע בדומא: זה עדיין לא כמו בימי המחתרת היהודית

לראש השב"כ לשעבר ח"כ אבי דיכטר (הליכוד) היה ברור לאחר הפיגוע הרצחני בכפר דומא [31 ביולי], שכדי לעצור את מה שנראה כעליית מדרגה בפעילות הטרור היהודי, המדינה חייבת לעשות שימוש במעצרים מנהליים.

ואכן ביום שלישי בערב [4 באוגוסט] חתם שר הביטחון משה יעלון על צו מעצר מנהלי לשישה חודשים לפעיל הימין הקיצוני מרדכי מאייר ממעלה אדומים (בן 18), בשל מעורבותו בפעילות אלימה ובפיגועי טרור שאירעו לאחרונה. הצו שנחתם בהמלצת השב"כ נחשב לצעד חריג וקיצוני, מכיוון שהוא מאפשר לכלוא אדם ללא משפט למשך חצי שנה.

בישראל כמעט שלא נעשה שימוש בכלי הזה נגד יהודים, גם כאשר הלכו והתגברו מספר המקרים בהם ביצעו פעילי ימין קיצוני, לפי החשד, פעולות טרור נגד כנסיות ומסגדים. הפיגוע הרצחני בדומא בו נשרף למוות התינוק עלי דוואבשה חייב את מערכות הביטחון לנקוט יד קשה מול התגברות הטרור היהודי.

בראיון לאל-מוניטור טוען דיכטר כי המעצרים המנהליים הם כלי אפקטיבי ביותר, "שמשבש את צורת העבודה של העוסקים בטרור ולבסוף גם מצמצם מאוד את היכולת שלהם לבצע פיגועים".

לדבריו, למרות התוצאה הטראגית של הפיגוע בדומא, אין מדובר בהתארגנות רחבת היקף ואמצעים של טרור יהודי, כפי שהיה בתקופת המחתרת היהודית.

אל-מוניטור: השבוע נעצר מאיר אטינגר, נכדו של איש כ"ך הרב מאיר כהנא, בחשד למעורבות בהתארגנות טרור. במקביל פורסמו דברים שכתב אטינגר בדבר הציווי האלוהי למרוד בשלטון ולגרום לאנרכיה עד כדי הבערת המזרח התיכון כדי לקרב את מלכות ישראל. זה נשמע מאוד מדאיג, בעיקר אחרי הפיגוע בדומא.

ח"כ דיכטר: הרעיונות האלה של מלחמת גוג ומגוג אינם חדשים. הם קיימים בהרבה מאוד צורות ומקומות – החליפות האסלאמית היא לא רעיון שונה. אלה פנטזיות. אני רוצה להזכיר שהיו תקופות הרבה יותר מדאיגות בהן האנשים שפנטזו היו בעלי רקורד צבאי מאוד רלוונטי כמו במחתרת היהודית. אני זוכר את התקופה [שנות ה-80'] ומבין את המשמעות של אנשים המבצעים פיגועים אסטרטגיים, כמו לפגוע בראשי ערים במטרה להבעיר את האזור, שלא לדבר על התוכניות שלהם להבעיר את הר הבית או הפיגוע הדרמטי שסוכל בזמנו, כשהם תכננו להרים כמה אוטובוסים בו זמנית בירושלים. התוצאה יכלה להיות נוראה.

מה שאנחנו רואים כרגע זה חבר'ה צעירים ולא מאורגנים. הבגירים שבהם מנצלים את העובדה שלקטינים אין שום מנגנוני בקרה. גם אין להם שום קו מנחה מלבד אדם מטורף שמוביל אותם. במקרה הזה זהו הנכד של כהנא. הנכד של כהנא מביא את הייחוס, ואחרים מביאים את הכריזמה.

אל-מוניטור: הם הצליחו לבצע פיגוע קשה בדומא.

ח"כ דיכטר: נכון, אבל צריך להסתכל על זה לא רק במבחן התוצאה, אלא גם על התהליך. בקבוקי תבערה נזרקים בכמויות גדולות מאוד על ישראלים, ובכמויות מינוריות על ידי יהודים לעבר ערבים או כנסיות. אף אחד לא סיקר את זה באופן מיוחד. אבל כאשר יש תינוק הרוג והמשפחה פצועה קשה, וכל זה קורה  בצמוד לרצח הנערה במצעד הגאווה [30 ביולי], פתאום יש הרגשה שהטרור היהודי צץ בעוצמה חזקה מאוד. זאת למרות שבשני המקרים לא מדובר בטרור אולטימטיבי שמולו אתה נערך. אבל זה גם מוכיח שסכין אחת או בקבוק תבערה אחד יכולים לעשות לפעמים דבר שגם רימון או ירי לא עושים. אני מניח שגורמי הביטחון יודעים להסתכל על זה בעין מקצועית ולומר האם אנו חוזרים לימי המחתרת היהודית, או שיש לנו רק שאיפה לחזור לימי המחתרת. לדעתי ההגדרה השנייה מדויקת יותר. אין ספק שיש שאיפה לחזור לימי המחתרת, אבל אלה לא אותם אנשים ואין להם את אותם הכלים. הם גם נמצאים תחת פיקוח של השב"כ, כך שלא קל להם לעשות את מה שהם מתכננים.

אל-מוניטור: דווקא עושה רושם שאין כל כך פיקוח.

ח"כ דיכטר: את המיפוי של מי הם הדמויות המובילות השב"כ יודע לעשות, אבל הקושי תמיד הוא לתרגם מודיעין לראיות. קל יותר לעבוד מול תשתית מאורגנת, יש לה מאפיינים ויש לה תקשורת. כשזה חבר'ה צעירים או קטינים שרק התחילו את הפעילות, אין לשב"כ מידע עליהם. החבר'ה האלה בדרך כלל גם שותקים בחקירה.

הציפייה היא שלפחות באותם מקרים בודדים שכבר הצליחו למצוא ראיות, תהיה ענישה כזאת שתיצור הרתעה. אם פלוני יקבל מאסר על זה שמצאו אצלו בקבוקי תבערה בבית עוד לפני שהוא בכלל זרק אותם, אחרים יבינו שלא כדאי להם לזרוק כי העונש יהיה חמור מאוד.

זה מתחיל אפילו שלב אחד יותר נמוך. כדי להגיש כתב אישום נגד מישהו על הסתה והמרדה, זה מאוד מסובך. הפרקליטות לא מאמינה שאפשר לתרגם את זה להרשעה ואז כל המערכת מתרוקנת מאוויר.

אל-מוניטור: הרתעה צריכה להיות הכלי העיקרי?

ח''כ דיכטר: בסופו של דבר זה הכל עניין של הרתעה. היום, כאשר מישהו רוצה לזרוק בקבוק תבערה, הוא יודע שהוא לא מסתכן כי אין עונשים כמעט. אף אחד – לא בתביעה ולא בבתי המשפט – לוקח את זה לענישה דרמטית. אפשר לבדוק את המקרים בהם הצליחו להגיע אל המבצעים, ובסופו של תהליך רואים שהעונשים לא רציניים. בסוף המערכת נמדדת על פי כל מרכיביה ולא רק אם השב"כ הצליח להגיע למפגעים. לדעתי אחרי רצח התינוק תהיה אווירה אחרת וגם העונשים יהיו כנראה אחרים.

אל-מוניטור: האם ההקצנה הפוליטית לימין תורמת לתופעות האלה?

ח"כ דיכטר: מה שאמר ח"כ מוטי יוגב על בית המשפט העליון זה רע מאוד, ואני חושב שגם מוטי עצמו מבין זאת. אבל חברי הכנסת הם לא מודלים לחיקוי עבור הנכד של כהנא ונוער הגבעות, הם הרי לא מאמינים בחוק הישראלי. אפילו הסמכות הרבנית לא מדברת אליהם וגם לא הסמכות ההורית. הם חבורה שתופסת את המנהיג הקיצוני התורן, עד שהם נעצרים או מתבגרים. לפעמים ההתבגרות פותרת את הבעיה.

בשב"כ מבינים היטב, שאלה דברים שאם אתה לא גודע אותם כשהם קטנים אתה תגיע למה שהיה לנו בעבר. לשמחתנו, אנחנו לא רואים טרור במתכונת של פעם - של ירי ומטעני חבלה. רק לפני 13 שנים [2002] היה לנו את עגלת התופת בא-טור עם בלוני גז ולבנות חבלה בפתח של בית חולים ובית ספר לבנות, ואלוהים יודע מה היה יכול להיות שם אם זה לא היה מתגלה במקרה. באותה התקופה גם הייתה לנו את מחתרת בת עין. אלה היו תשתיות ממוסדות עם נשק ואמצעי חבלה.

עכשיו מדובר באנשים שיש להם כוונות רעות מאוד ולשמחתי אמצעים דלים מאוד. אם היו להם רקטות הם היו יורים אותן על שכם. לכן, שם המשחק הוא לדעת במי מדובר ולנסות לעצור אותם לפני פיגוע; ואם אחרי פיגוע, להעמיד אותם לדין.