פולארד: קורבן ארגוני הביון

פרשת ג'ונתן פולארד לא הייתה באה לעולם אלמלא קרבות אגו ושאפתנות אישית חסרת מעצורים בין קודקודי הביון הישראלי של שנות השמונים.

מעשה ברפי איתן, אחד מגדולי המרגלים שהצמיחה ישראל, שהיה אחראי בין היתר על לכידתו והבאתו ארצה של הארכי-רוצח הנאצי אדולף אייכמן [1960]. איתן, שהיה במעגל המקורבים הפנימי של שר הביטחון הישראלי אריאל שרון, שאף בכל מאודו להתמנות לתפקיד ראש המוסד. שאיפתו נכזבה. שרון פיצה את איתן ומינה אותו ב-1981 לתפקיד ראש הלשכה לקשרי מידע של משרד הביטחון, ארגון ביון ישראלי זוטר יחסית וחשאי, שתפקידו היה להשיג טכנולוגיה מערבית לצורך פרויקטים ביטחוניים ישראלים.

מהתפקיד הזה רצה איתן להוכיח לאלה שלא הפקידו בידיו את המוסד, שהם עשו טעות קשה. הוא יביא חומרים שהם לא חלמו עליהם בחלומותיהם הוורודים ביותר, החליט איתן. מכאן ועד הפעלת מרגל בטבורו של הממסד המודיעיני האמריקאי, הייתה הדרך קצרה. ולא רק מרגל: קצין ניתוח יהודי מבריק, שאפתן, בעל זיכרון צילומי וחדור אהבת ישראל, ג'ונתן פולארד שמו. פולארד הציע את עצמו לישראלים, שקפצו על המציאה.

הפעלת פולארד על אדמת ארה"ב הייתה מעשה של טירוף. יחד עם זאת, איכות החומר שפולארד הביא "אילצה" את הקברניטים בישראל לקבלו, ביד רועדת. "אף מנהיג ישראלי לא יכול היה לדחות חומר כזה", אמר לי השבוע אחד מוותיקי הפרשה, "לתפיסתנו, זה לא היה חומר שפוגע בארה"ב, זה היה חומר שמועיל לישראל. ראינו את עצמנו בעלת ברית אמריקאית נאמנה ופשוט 'סייענו' לאמריקאים לסייע לנו, מבלי ידיעתם. עשינו לעצמנו הנחה", הוא מודה, "פשוט נשבינו בקסמיו של החומר".

בראיון עיתונאי ראשון שפולארד העניק לי בכלא באטנר ב-1997, הוא סיפר איך נבגד והופלל בידי ישראל, שהעבירה לאמריקאים מאות מסמכים אשר פולארד מסר למפעילו, אל"מ אביאם סלע מחיל האוויר, כולל עדות אישית כתובה של סלע. בלי שיתוף הפעולה של ישראל, אמר אז פולארד, לא היו האמריקאים יכולים להפליל אותי.

אפילו את בנימין נתניהו, שהיה השגריר הישראלי באו"ם בזמן לכידת פולארד וראש הממשלה בזמן קיום הריאיון, הוא ערבב בסוגיה: "אל תשכח שנתניהו היה השגריר הישראלי באו"ם בתקופה שפעלתי בה. ואל תשכח שמשה ארנס היה מעורב מאוד בפעילות שלי. הוא ידע הכל. הוא אישר הכל. טביעות האצבע של ארנס היו על כל הוראות הפעולה שקיבלתי, על כל המבצעים, על כל ההנחיות. ונתניהו, אסור לשכוח, היה הפודל של ארנס. כמה אנשים אמרו לי, שלנתניהו יש חלק בהוראה לזרוק אותי מהשגרירות. אין שום הוכחה לזה. אני משתדל להיות זהיר, ואני לא מאשים אותו כאן בעניין הזה. אבל אין לי ספק שגם הוא נמנה עם הקבוצה שלא באה אלי בידיים נקיות, ובטח שלא במצפון נקי", אמר פולארד.

מאז חלפו 18 שנה, ופולארד עדיין בכלא. העונש שהוא מרצה כבד בהרבה מכל מה שריצו אחרים שהורשעו במעשים דומים. בהתחלה ייחסו האמריקאים לפולארד העברת חומרים שגרמה לחשיפת והריגת סוכנים אמריקאים. זו הייתה עלילה ורק אחרי חשיפתו של המרגל אולדריץ' איימס התברר שפולארד חף ממנה לחלוטין. זה לא שינה את החלטתה של המערכת האמריקאית לקבור את פולארד בכלא לזמן מקסימלי, למען יראו וייראו.

הנושא היהודי בארה"ב נפיץ ורגיש במיוחד ופולארד הציף, בבת אחת, את סוגיית "הנאמנות הכפולה" ועורר חרדה וזעם רב בקרב בכירי הקהילה היהודית. זו הייתה הסיבה שבעטיה נמנעה הקהילה החזקה הזו מלפעול למען פולארד בעשור הראשון של מאסרו. אחר כך, התרופפה ההתנגדות ובשנים האחרונות פעילים רבים בקהילה למען שחרורו.

דווקא נתניהו הפך לראש הממשלה הישראלי שעשה את המרב כדי לשחררו. פעמיים קיבל נתניהו את פולארד על הנייר, ונאלץ לוותר עליו ברגע האחרון.

פעם ראשונה במהלך המשא ומתן על הסכם וואי פלנטיישן [1998], כשהנשיא קלינטון הסכים לשחרר את פולארד כמחווה אמריקאית וחזר בו בלחץ ראש הסי.איי.איי ג'ורג' טנט; ופעם נוספת בשנה שעברה [2014], כשהאמריקאים הסכימו לשחרר את פולארד תמורת הסכמה ישראלית לשחרור אסירים פלסטינים בעלי אזרחות ישראלית, מה שנחשב "טאבו" בעיני ממשלות ישראל השונות. גם במקרה השני, העסקה התפוצצה ברגע האחרון ופולארד שילם את המחיר.

שאלת השאלות בישראל היא מדוע מתעקשים האמריקאים במשך 30 שנה על המשך החזקת פולארד בכלא. מדוע הוא מופלה לרעה בכל הקשור לאורך תקופת המאסר וביחס לעובדה שהעביר מידע סודי לבעלת ברית של אמריקה, ולא למעצמה זרה. על השאלה הזו מנסים רבים להשיב ב-30 השנים שחלפו. "זה פשוט", אמר לי מקור מודיעיני ישראלי בכיר, "מדובר ביריבות בין ארגוני ביון. סוגיה כמו פולארד צריכה להיסגר בין ארגוני הביון לבין עצמם. יש קודים ברורים לפרשות כאלה. למרבה הצער, בנושא פולארד המוסד לא משתף פעולה ומתנער לגמרי מאחריות. את האמריקאים זה מטריף".

המקור הישראלי התייחס לעובדה שהאמריקאים היו משוכנעים כי פולארד היה חלק מרשת מרגלים מסועפת. כדי להקל עליו, אמר המקור, הם רצו את פרטיה של הרשת כולה. לא רק את אלה של פולארד. "ישראל הכחישה נמרצות קיומה של רשת כזו", אמר המקור, "אבל האמריקאים לא האמינו לה לרגע אחד. במהלך השנים פורסמו פה ושם ידיעות כי אותר מרגל נוסף שהיה חבר ברשת של פולארד, אבל אף פעם זה לא הגיע לפסים אופרטיביים אמיתיים. הם החליטו שעד שלא יקבלו שיתוף פעולה אמיתי מישראל, כולל וידוי מלא על כל מה שהיה והסגרת כל השמות, הם ידאגו שפולארד יישאר בכלא. זה הסיפור כולו".

בנובמבר ישלים פולארד 30 שנות מאסר. על פי החוק האמריקאי בזמן משפטו, זוהי תקופת מאסר העולם שנגזרה עליו. מרגע זה, נטל ההוכחה לצורך השארתו בכלא מוטל על המדינה, ולא עליו.

משרד המשפטים האמריקאי ציין כי לא יערים קשיים על שחרורו של פולארד בתום 30 שנה. האמריקאים מכחישים במרץ כי הנושא קשור איכשהו לעסקת הגרעין עם איראן. ההכחשה הזו באה בהמשך לפרסומים לפיהם שחרורו של פולארד הוא סוכרייה שמתכנן הממשל האמריקאי להניח בחיקה של ישראל הסרבנית, בעקבות אותו הסכם שנוי במחלוקת. האמריקאים, כאמור, מכחישים.

פולארד ריצה את עונשו והוא יכול ללכת. בישראל מקווים שהשחרור הצפוי מהכלא ישים סוף סוף קץ לפרשה הכאובה הזו בה ישראל ביצעה את כל המשגים האפשריים, אכלה את הדגים הסרוחים וגורשה מהעיר. השחרור המאוחר לא מנחם איש. לא בישראל, וגם לא בסביבת פולארד. את המחיר הכואב, הוא שילם. לו ידע מראש שייאלץ לוותר על שלושה עשורים מחייו, על הקמת משפחה ועל השתתפות בלוויות אביו ואמו, לא היה מעלה בדעתו לפנות לישראל ולהציע לה את שירותיו.