ח"כ כבל: בנושאים הבטחוניים מפלגת העבודה צריכה לדבר בשפה ״ליכודית״

לתפקיד הנחשק של יו"ר ועדת הכלכלה של הכנסת נבחר ח"כ איתן כבל לאחר שגבר על יו"ר מפלגת העבודה לשעבר, ח"כ שלי יחימוביץ', בהצבעה חשאית בסיעת המפלגה. מלבד הוכחה לכוחו הפוליטי, ההישג העניק לכבל את ראשות אחת הוועדות החשובות ביותר בכנסת, בעיקר בנוגע לרפורמות כלכליות ובראשן מתווה הגז הטבעי; נושא זה אינו יורד מסדר היום, ומעניק לכבל בולטות תקשורתית ויכולת להשפיע על מתווה הגז הסופי.

כמי שחושב שמדובר במתווה רע לציבור שיחזק את מונופול חברות הגז, כבל מגויס כולו לקרב בנושא. הוא מתכוון לכפות דיון פתוח במתווה באמצעות ועדת הכלכלה, ומעריך בראיון לאל-מוניטור כי מתווה הגז שיאושר בסופו של דבר יהיה שונה לגמרי מזה שביקשה הממשלה להעביר במחשכים, וייטיב עם הציבור.

בפוליטיקה הפנים מפלגתית, כבל, המקורב ליו"ר המפלגה ח"כ יצחק הרצוג, פועל לשנות את חוקתה באופן שיאפשר את דחיית הפריימריז על ראשות העבודה. דבר זה יעניק להרצוג את השקט הדרוש לו כדי להכין את המפלגה לבחירות חדשות לכנסת, שיכולות "להתרחש בפתאומיות" נוכח ממשלת 61 השבירה של נתניהו.

אל-מוניטור: ראש הממשלה בנימין נתניהו מאשים את המתנגדים למתווה הגז, ובהם מפלגת העבודה, בכך שבגללם חברות הגז יברחו מישראל והגז יישאר באדמה. אתה לא חושש מתרחיש כזה?

כבל: בניגוד להפחדות של ביבי, הגז לא יישאר באדמה. אלה הם שקרים והמצאות. הוא גם אמר ביום הבחירות, כדי להפחיד, שהערבים עולים על אוטובוסים ובאים להצביע בהמוניהם.

בעיניי זו בכלל לא שאלה פוליטית. אני רק רוצה להזכיר, שמי שהחל את ההתנגשות עם הממשלה בנושא הם לא הפוליטיקאים, אלא דיוויד גילה הממונה על ההגבלים העסקיים ומבקר המדינה. ואני גם רוצה להזכיר לביבי, שמי שעצר את אישור המתווה בשבוע שעבר [25 ביוני] זה שר הכלכלה בממשלתו אריה דרעי, שאמר שצריך שיהיו תיקונים במתווה. גם יו"ר ועדת הכספים משה גפני אומר שלבו איתנו – ושניהם חברים בכירים בקואליציה. אז לפני שבאים ומצביעים עלינו, שיבדקו מאיפה זה התחיל.

אל-מוניטור: ועדת הכלכלה תהווה מכשול בפני המתווה?

כבל: מדובר בהחלטה הכלכלית-חברתית הדרמטית ביותר לחמישים השנים הקרובות עבור הציבור הישראלי. לכן זו לא שאלה של קואליציה או אופוזיציה, אלא עניין של אחריות לאומית. נקודת המוצא שלי היא שהמתווה הזה מצריך תיקון. חשוב לי מאוד שוועדת הכלכלה תוביל את הדיון הציבורי, שלדעתי לא מתנהל באופן הראוי. הרי מה שהממשלה עשתה עכשיו, כשכביכול פתחה את הדיון לציבור, זה בלוף. אין שקר גדול מזה. הם עשו את זה כדי שבבוא היום יוכלו להראות לבג"ץ שהיה תהליך שימוע ציבורי. אבל אני אדאג לזה שהציבור יידע בדיוק מה קורה ושלא יוסתר מידע. בינתיים, המקום היחיד בו מתנהל דיון זה אכן בוועדת הכלכלה. אני שואף לכך שהציבור יבין מה בדיוק קורה עם הגז, כי זה קשור לעתיד ילדיו ונכדיו. לצערי בינתיים לציבור אין מושג בעניין והוא עדיין ברובו חושב שמדובר בבלוני גז לבישול. אני כמעט בודאות אומר, שהמתווה הזה שהוצג בשבוע שעבר לא יהיה המתווה שיאושר בסופו של דבר. אני לא יודע באיזה היקף הוא ישתנה, אבל אני יודע לומר בוודאות שזה לא יהיה המתווה שייחתם. בסוף יהיה מתווה הרבה יותר טוב עבור האזרחים.

אל מוניטור: הקואליציה רשמה השבוע הפסד ראשון בכנסת, וההערכה היא שנתניהו חייב להרחיב את הממשלה וייתכן שינסה בזמן הקרוב לצרף את מפלגת העבודה. מה הסיכוי שזה יקרה?

כבל: אם היו לנו 15 מנדטים, אני מניח שכבר היינו בתוך הממשלה. אבל אנחנו 24 מנדטים, וזה מחייב. גם לא שמעתי שראש הממשלה מעוניין שניכנס לקואליציה הזאת. הוא לא קרא לנו, ואנחנו גם לא מעוניינים להיכנס לממשלה רק כדי שהרצוג יהיה שר חוץ או שר ביטחון. נכון לרגע זה, האופוזיציה בכנסת הולכת ומתגבשת. בגלל המתח בין ליברמן לערבים זו לא אופוזיציה הומוגנית, אבל אנחנו רואים שכאשר האופוזיציה רוצה היא יודעת להתארגן ולהתאחד. עובדה היא שמנענו מהממשלה להשיג רוב בהצבעה שתאפשר לעקוף את הממונה על ההגבלים העסקיים בעניין הגז, ובסך הכל נעשית עבודה לא רעה.

מה שבולט הוא שלקואליציה אין רגע מנוחה. הם ישנים עם נעליים כמו בצבא, לא יודעים מתי נפתיע אותם. הם לא יכולים להרשות לעצמם להרפות כי אנחנו אורבים להם. אנחנו צריכים את הפעם האחת הזאת כדי להפיל אותם. עם 61 המנדטים שלהם הם זקוקים למאה אחוז נוכחות בהצבעות. עדיין מוקדם לקבוע מה יהיה גורלה של הממשלה הזאת, אבל בכל הנוגע לאופוזיציה יש כאן פוטנציאל מאוד גדול. כל עוד ליברמן באופוזיציה יש לנו סיכוי להפיל את הממשלה.

אל מוניטור: מה לגבי הרחשים הפנימיים במפלגת העבודה הקוראים להקדמת הפריימריז, והאפשרות שראש עיריית תל אביב רון חולדאי יתמודד מול הרצוג? יש טענה שהוא בציר עם יחימוביץ'.

כבל: עם כל הכבוד לשלי יחימוביץ' ולרון חולדאי, זה לא מאיים על הרצוג. אבל זכותם להתמודד. בעיני יש חוסר הכרת הטוב כלפי הרצוג, הרי בסוף צריך לדעת גם להגיד תודה. הוא הביא אותנו להישג עצום שלא היה במפלגה כמעט עשרים שנה. אז מה הם רוצים? אני חושב שצריך לתת לו צ'אנס לייצב את המפלגה ולא לחזור לטעות הרגילה של עריפת ראשי מנהיגים במפלגה. לכן אני שותף לקולות המתגבשים במפלגה, שחושבים שצריכים לדחות את הפריימריז לראשות המפלגה – במקום 14 חודשים אחרי הבחירות כפי שקובעת כיום החוקה ל-30 חודשים. למה להעניש את הרצוג על ההישג שלו? מישהו מהגווארדיה הנוכחית מסוגל היום להביא הישג דומה ולשבור את תקרת הזכוכית בה אנחנו נמצאים? אני מניח שיהיה רוב ליוזמה הזאת, ובהחלט אפעל לקדם אותה.

אל מוניטור: למרות ההישג, נדמה שמפלגת העבודה לא מצליחה לגבש תעודת זהות עדכנית ונראית כמו ערב רב של דעות ואג'נדות. ככה קשה להגיע לשלטון.

כבל: לצערי זה נכון שאין לנו נרטיב בתחום המדיני-ביטחוני. בנושאים הביטחוניים לדעתי צריך להתחיל לדבר 'ליכודית'. במקום כל הזמן לעסוק בשאלה של האם צריך להחזיר שטחים, יש לאמץ שפה אחרת. צריך להפסיק לדבר במושגים של להחזיר. לא כי אני חושש או מבקש לשנות את דעותינו, אלא כי זה פשוט לא נכון כרגע. אנחנו חייבים לדבר במושגים של אובדן המדינה היהודית וקץ הציונות. אלה התהליכים שמתרחשים כרגע בשל העובדה שאין תהליך מדיני. צריך להגיד לציבור שאם לא נעשה כלום יהיה פה סארייבו, קוסובו. אנחנו צריכים לייצר נרטיב מדיני-ביטחוני שיראה לציבור שהקרב הוא לא על שתי מדינות, אלא על מדינה יהודית.