האם התקרבות חמאס לסעודיה תחליש את הזרוע הצבאית שלו?

ההכחשות של מנהיגי חמאס בכל הקשור למשבר ביחסים עם איראן הסתיימו השבוע. עכשיו זה רשמי: מוסא אבו מרזוק, בכיר חמאס, הודה בפה מלא בראיון באל ג'זירה (24 ביולי), כי איראן הפסיקה כליל את הסיוע הצבאי ואת התמיכה האזרחית שהעניקה לארגון הפלסטיני במשך שנים. כמויות הנשק העצומות שהוחדרו לרצועת עזה, כמו גם ייעוץ, תדרוך ואימונים של פעילי הזרוע הצבאית של חמאס על ידי אנשי משמרות המהפכה של איראן, קבעו במשך תקופה ארוכה את הדרך שבה הלכה התנועה. במילים אחרות, חמאס, שנהנה מהזרמת נשק וכסף למכביר, היה עושה דברה של איראן בגבול הדרומי עם ישראל.

גם בימים שבהם הזרם הפרגמטי בתנועה סבר שיש לנקוט משנה זהירות ביחסים עם ישראל, הזרוע הצבאית שלה, עז א-דין אל קסאם, פעלה כגוף עצמאי שהאינטרסים שלו חפפו לאלה של האפוטרופוס מאיראן. העמדה שנקט חאלד משעל, יו"ר הלשכה המדינית של חמאס, נגד בשאר אל אסד מאז פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה, גרמו לנתק ביחסים עם טהרן. אבל לאורך השנים היו בתנועה פלגים שונים ששמרו על קשר עם המשטר באיראן, וקיוו לתקן את המשבר בין הצדדים. כעת, כל זה נחלת העבר.

הקשר עם איראן והסיוע הצבאי והאזרחי לא נותקו בבת אחד. בעבר כתבתי כאן על ערוץ הידברות ששמר בכיר התנועה, הד"ר מחמוד א-זהאר, עם מי שהגדיר "ידידתנו" איראן, ובתמורה גם זכה לסיוע מסוים שהועבר לו על בסיס אישי. איסמעיל הנייה היה זהיר יותר, ובפברואר 2012 ערך ביקור באיראן למורת רוחו של חאמד בן ח'אליפה, אמיר קטאר שתמך בתנועה בפרק זמן קצר.

גם בכירי הזרוע הצבאית, אחמד ג'עברי (שנהרג על ידי צה"ל בפרוץ מבצע עמוד ענן ב-2012) ומוחמד דף, שמרו על קשרים עם איראן, מתוך ידיעה שאם ברצונם לשמור על כוחם הצבאי ומתוך כך גם על מעמדם הרם בתנועה, עליהם להילחם על חסדיה של טהרן. זאת בידיעה ברורה שאין תחליף לסיוע שלה. בשנה שעברה היו כמה ניסיונות לארגן לחאלד משעל ביקור פיוס באיראן, אך הם כשלו.

למשעל לא נותרה כעת ברירה אלא לקבל החלטה גורלית עבור תנועתו: מהלך התקרבות לסעודיה, שעשוי להפוך את חמאס מתנועה שנשלטת ומנותבת על ידי הזרוע הצבאית שלה, מצב שיוצר עימותים תכופים עם ישראל, לתנועה שבה הזרוע המדינית תשוב לשלוט ולהנהיג. זה לא יתרחש מיד, אבל אין להקל ראש בחסות שתעניק סעודיה לתנועת חמאס ובהשלכות של המהלך הזה.

הכסף הסעודי שיועבר לתנועה אינו מיועד להתחמשות. באופן מסורתי, תמיכתה של סעודיה במדינות שונות מוגדרת תמיד כסיוע הומניטרי למדינות ערביות המצויות במצוקה. כך גם תושבי עזה. סביר מאוד להניח, שבמערך היחסים שנוצר בין ישראל לסעודיה סביב משבר הגרעין עם איראן, אחד מתנאי הברזל שהציב המלך עבדאללה לחאלד משעל הוא שכספי הממלכה מיועדים אך ורק לשיקומה של הרצועה ולהקלת מצוקתם של תושבי הרצועה.

לכן, נראה כי הברית החדשה תחליש את הזרוע הצבאית של חמאס ותפגע במעמדה. מעתה, תזרים המזומנים שיגיע אל התנועה מסעודיה לא יועבר למוחמד דף או למי מאנשי הזרוע הצבאית, אלא סביר להניח שיעבור למנגנונים האזרחיים של התנועה. מוסא אבו מרזוק, מי שהקים בשעתו את הלשכה המדינית של הארגון, נחשב לאשף פיננסי. הוא, מטבע הדברים, עשוי להיות "שר האוצר" של חמאס. העברת הכספים לזרוע הצבאית תהיה על כן מדודה ומפוקחת.

בכל מה שקשור ליחסים עם ישראל, ברור שדעתו של האפוטרופוס החדש, מלך סעודיה, היא זו שתקבע. המלך מעדיף להימנע מהרפתקאות צבאיות מיותרות עם ישראל ומאתגרים שיעמידו את סעודיה במבוכה מול ארצות הברית. ארגון חמאס (כפי שייחלו בעבר אלה שציפו שהארגון ינטוש את דרך הטרור), נכנס למלכודת דבש ויצטרך להתנהג בהתאם. אם הארגון הפלסטיני יפעל על פי אמות התנהגות שתקבע סעודיה, הוא יזכה כנראה להיחלץ ממצוקתו הפיננסית המאיימת להחריבו. אם יבחר ללכת בדרך אסורה, ייגדע צינור החמצן.

ועדיין, מוקדם מדי לשרטט תמונה אידילית של חמאס בשנים הבאות, היות ומדובר בתנועה שהפכה בשנים האחרונות לגוף שבו איש הישר בעיניו יעשה.

בשנתיים האחרונות הוקם בטורקיה סניף חדש ונוסף לתנועה, המופעל על ידי סלאח אל ערורי. איך יתנהג עתה מי שמכונה "השריף מאיסטנבול"? ספק רב אם הוא יישר קו עם הזרוע המדינית של חמאס. אל ערורי הוכיח בשנה האחרונה שהוא פועל עצמאית, אינו נשמע להנהגת התנועה, ומוביל מאבק מזוין ללא פשרות נגד ישראל והרשות הפלסטינית.

וכמובן ישנו עוד נעלם חשוב נוסף: איך ההתקרבות של חמאס לסעודיה תשפיע על הרשות הפלסטינית ואבו מאזן? המתח בין חמאס לרשות הפלסטינית בכלל ולתנועת פתח בפרט - שגם הן נהנות מתמיכה סעודית - הגיע בחודשים האחרונים לשיאים חדשים. חילופי ההאשמות בין הצדדים, וגל מעצרים של פעילי חמאס בגדה, הביאו את מערכת היחסים בין התנועות לסף פיצוץ. האם לסעודיה תהיה השפעה מרגיעה על הצדדים?

תנועת חמאס עמדה במהלך חייה בפני החלטות דרמטיות ששינו את אופיה ואת התנהלותה. גם עכשיו היא נמצאת על פרשת דרכים כזאת. החיבור לסעודיה הוא כפי הנראה המהלך היחיד שיכול להציל אותה מקריסה לאחר שכל הדרכים האחרות נחסמו. אחרי כמעט תשע שנים של מצור מחניק על הרצועה ושלוש מלחמות עקובות מדם עם ישראל, ועם אוכלוסייה של 1.8 מיליון תושבים הסובלים ממצוקה, אין לחמאס ברירה אלא להסיק מסקנות מהטעויות שעשה, להפיק לקחים ולשנות מדיניות.