מזכיר המדינה לשעבר' הנרי קיסינג'ר' אמר פעם שלישראל אין מדיניות חוץ, אלא רק מדיניות פנים, ונדמה שדבריו מעולם לא היו מדויקים יותר. כי אין דבר ולו חצי דבר בין הגדרה כלשהי של דיפלומטיה לבין מה שקורה היום במדיניות החוץ של ישראל או בשירות החוץ הישראלי. ראש הממשלה נתניהו הפך גם את המדיניות עצמה וגם את שירות החוץ לכלים יח"צניים בשירותה של האידאולוגיה הימנית. תפקידיו המסורתים של משרד החוץ, שאמור לבנות גשרים של אינטרסים משותפים עם הקהילה הבינלאומית, או לקדם תהליך שלום בר-קיימא במזרח התיכון, התפוגגו לחלוטין עם הקמתה של הממשלה הימנית ביותר שידעה ישראל. הדבר ניכר היטב במינויים שעשה נתניהו בתחום מדיניות החוץ.
הוא לא מינה שר חוץ, אף שיכול היה למנות את אחד מחברי הליכוד הפרגמטיים יחסית, כמו גלעד ארדן או צחי הנגבי. במקום זה, הוא השאיר את תיק החוץ בידיו ובחר למנות את ציפי חוטובלי לסגניתו. סגנית שר החוץ הטרייה הודתה בפה מלא ובגאווה כי היא תומכת בסיפוחם של רוב שטחי הגדה המערבית, וכבר ביומה הראשון בתפקיד, הכריזה בפני כלל עובדי המשרד שלישראל יש זכות אבות על כל אדמת ישראל "מהים [התיכון] ועד הירדן".