דילוג לתוכן העיקרי

אובמה ומנהיגי ה-GCC מגבשים קונצנזוס בנושא איראן

בהצהרה שפורסמה בעקבות הפסגה נכתב כי הסכם גרעין "מקיף ובר-תוקף" הוא "אינטרס ביטחוני" של כל הצדדים הנוגעים בדבר; קרי מדגיש את הצורך בשיתוף פעולה בין ארצות הברית לרוסיה בנושא הסורי.
U.S. President Barack Obama looks back toward Oman Deputy Prime Minister Sayyid Fahd bin Mahmoud Al Said (L) and the Emir of Kuwait Sheikh Sabah Al-Ahmed Al-Jaber Al-Sabah (2nd L) while hosting the six-nation Gulf Cooperation Council (GCC) at Camp David in Maryland May 14, 2015.    REUTERS/Kevin Lamarque   - RTX1D0ZQ

בכיר ב-GCC: הפסגה "עלתה על כל הציפיות"

במה שניתן לאפיין כפריצת דרך ממשית - על פי אמות המידה המתישות של הדיפלומטיה במזרח התיכון - גיבש נשיא ארצות הברית ברק אובמה קונצנזוס דיפלומטי מול מנהיגי המועצה לשיתוף פעולה של מדינות המפרץ (GCC), סביב היתרונות הפוטנציאליים של הסכם גרעין עם איראן וגישה שיתופית יותר לסוגיות הביטחון במזרח התיכון.

איש אינו מצפה ממדינות ה-GCC לאמץ בחום את הסכם הגרעין עם איראן, בהתחשב באיבה הרבה ובחשדנות המוצדקת שבין איראן לכמה ממדינות האזור, במיוחד ערב הסעודית ואיחוד האמירויות הערביות, שלא לדבר על שפיכות הדמים הנמשכת בסוריה ובתימן. ויהיו כמובן הדלפות על החששות המובנים של כמה ממנהיגי העולם הערבי מהתנהגותה של איראן, עם או בלי הסכם גרעין, שהרי השינוי איננו מיידי וגם לא חלק, ועוד יותר מזה גם איננו מובטח.

אבל ההצהרה המשותפת והמפורטת של ארצות הברית ומנהיגי ה-GCC, בעקבות פגישת הפסגה שנערכה בוושינגטון ב-14-13 במאי, צריכה לשמש כעת אמת מידה לעמדותיהן של ארצות הברית ושל מדינות המפרץ ביחס לאיראן ולנושאים רחבים יותר של ביטחון אזורי במזרח התיכון. ההצהרה המשותפת אמורה לשים קץ למסרים החבוטים של אלו שמבקרים את ממשל אובמה וטוענים שהוא איכשהו מוכר את בנות בריתו הערביות בחתירה שלו להסכם עם איראן. מפגש הפסגה בקמפ דייוויד הוכיח שבנושא האיראני, ארצות הברית ומדינות ה-GCC משדרות על אותו גל ובעיניים פקוחות לרווחה, לפחות לעת עתה.

ההצהרה המשותפת "המחישה היטב כי הסכם מקיף ובר-תוקף, שעונה במלואם על כלל החששות האזוריים והבינלאומיים מתוכנית הגרעין של איראן, מהווה אינטרס ביטחוני הן של מדינות ה-GCC והן של ארצות הברית ושל הקהילה הבינלאומית".

ברברה סלבין מדווחת: "עוזר המזכיר הכללי של ה-GCC, עבד אל-עזיז אבו חאמד אל-עוויישג אמר במסיבת עיתונאים ב-15 במאי שהפסגה בקמפ דיוויד 'עלתה על כל הציפיות של רובנו', ועודדה את מדינות ה-GCC באשר למחויבות 'החד משמעית' [של ארצות הברית] לבטחונן. לדברי אל-עוויישג, הנשיא אובמה אף הדגיש ואמר שהסכם הגרעין הצפוי עם איראן אינו מעיד על 'פניית פרסה' לכיוונה של טהרן."

אובמה אכן חזר ואישר למנהיגי ה-GCC שארצות הברית עומדת מאחוריהם, ועם זאת גם הבהיר כי "מטרתו של כל שיתוף פעולה אסטרטגי [בין ארצות הברית למדינות ה-GCC] איננו להנציח את העימות מול איראן, וגם לא להזיז את איראן לשוליים". בנספח להצהרה המשותפת נכתב: "ארצות הברית ומדינות ה-GCC שבו והדגישו את נכונותן לפתח ולנרמל את היחסים עם איראן, במידה שזו תחדל מכל פעילות שמערערת את היציבות, וכן את אמונתן שיחסים כאלה יתרמו לביטחון האזורי".

סעיד חוסיין מוסביאן כותב שלאיראן יש תמריצים משלה לנרמול היחסים עם מדינות ה-GCC: "מעבר לצרות הכלכליות שלה, תצטרך טהרן להתמקד גם במאמץ לייצוב הסביבה, ולשם כך יהיה עליה בין השאר להתפייס עם שכנותיה כדי למנוע בשנים הקרובות איומים ביטחוניים פוטנציאליים, כמו זה של המדינה האיסלאמית שממשיכה להשתולל באין מפריע בסוריה ובעיראק. כפי שכבר הוכיחה הנכונות האיראנית לסייע במערכה הצבאית נגד דאע"ש, שיתוף פעולה שכזה צריך להוות את הבסיס לאינטראקציה אזורית טובה יותר בין איראן לשכנותיה במפרץ הפרסי, וגם בינה לבין טורקיה ופקיסטן".

באותו נספח ישנה התייחסות גם לפגישה שנייה, עתידית, בין ארצות הברית למדינות ה-GCC, שיקימו יחדיו קבוצת עבודה למלחמה בטרור ולאבטחת גבולות. בטור הזה הדגשנו לא פעם את הצורך "ביצירת מנגנון חדש וכלל-אזורי שיתמודד עם בעיית הטרור ויורכב מאותן מדינות המושפעות במיוחד מעלייתם של כוחות המזוהים עם הג'יהאד ואל-קאעידה".

ארצות הברית: סגר אווירי על סוריה איננו מעשי

ההצהרה המשותפת של ארצות הברית ומדינות ה-GCC לא התייחסה לנושא הסגר האווירי בסוריה, שאליו שאפו כמה ממדינות המפרץ וטורקיה.

סגן היועץ האמריקאי לביטחון לאומי בן רודס אמר בראיון לוושינגטון פוסט: "סגר אווירי איננו אופציה מעשית מבחינתנו, כיוון שלא יתרום לשינוי מהותי במצב בשטח, בהתחשב באופייה של הלחימה המתמשכת באזורים עירוניים וברחבי המדינה".

בשבוע שעבר, דיווחנו בטור הזה על דברים שאמר ב-6 במאי מזכיר ההגנה האמריקאי אשטון קרטר, שטען כי "קשה מאוד לשקול" סגר אווירי בסוריה, ותיאר את הקמתם ואכיפתם של "אזורי ביטחון" במדינה כ"משימת קרב כבירה".

ג'וליאן פקה מדווח כי הצעת החוק השנתית להרשאת ההגנה הלאומית (NDAA), שהעביר השבוע בית הנבחרים לאישור הסנאט, מחייב את מחלקת ההגנה להמציא דוח על ההיתכנות של יצירת סגר אווירי בסוריה, וכן על הסעיפים הסותרים לכאורה, אשר גורסים מצד אחד שכוחות המורדים שמממנת ארצות הברית בסוריה יכולים להגן על עצמם ממשטרו של אסד, ומצד שני שאותם כוחות המסתייעים בארצות הברית כדי להילחם במשטר הסורי יהיו מנועים מקבלת סיוע נוסף. כעת מונחת הצעת החוק לפתחו של הסנאט.

בנספח שצורף להצהרה המשותפת נכתב שמדינות ה-GCC מחויבות להגברת "המאמצים למיגור הארגונים הקיצוניים שפועלים בסוריה, ובמיוחד לבלימה של הסיוע הכספי וכל סיוע אחר המוזרם באופן פרטי לדאע"ש [המדינה האיסלאמית], לג'בהת אל-נוסרה ולשאר ארגונים קיצוניים ואלימים; וכן למניעת תנועתם של לוחמים זרים אל סוריה וממנה".

העניין המיוחד בלוחמים הזרים יועמד בקרוב למבחן, במיוחד בהקשר של ג'בהת אל-נוסרה, ארגון המסונף לאל-קאעידה. כמה מבנות בריתה של ארצות הברית באזור ניסו להנדס קרע בין סיעה אחת בתוך ג'בהת אל-נוסרה לבין אל-קאעידה, כפי שדיווח ב-12 במאי דיוויד איגניישס. וכך כותב ג'נגיז צ'נדאר: "טורקיה הפכה לחסידה גדולה של צבא הכיבוש שהביס את כוחות המשטר הסורי. החזית הזו מורכבת ברובה מסניף אל-קאעידה בסוריה - דהיינו ג'בהת אל-נוסרה - ומארגון הטרור הג'יהאדיסטי אחראר א-שאם. תמיכתה של טורקיה בארגונים אלה וגישתה הסלחנית כלפיהם הפכה לסוד גלוי. הברית בין הטורקים לסעודים, בניצוחה של קטאר, הפכה לתמיכה מסיבית בפעילותן של ג'בהת אל-נוסרה ושל אחראר א-שאם, תמיכה שעשויה להעניק יתרון מסוים בשדה הקרב לכוחות האופוזיציה הסוריים שאינם שייכים לדאע"ש. אך  אם [הברית] לא תזכה לתמיכתה המלאה של ארצות הברית, יתכן ולא יהיה בה כדי להבטיח את הפלת המשטר".

בטור הזה כבר הזהרנו בשבוע שעבר מהתפקיד שממלאים ג'בהת אל-נוסרה וארגונים אחרים בתבוסות שנחל לאחרונה הצבא הסורי. יהיו אשר יהיו פשעיו של הנשיא בשאר אל-אסד, תהליך נרמול וקבלה של "סיעות" המסונפות לאל-קאעידה, בעבר או בהווה, צריך לעורר דאגה, ומן הראוי שיעניק דחיפות רבה יותר למאמץ הדיפלומטי לשים קץ למלחמה, ויפה שעה אחת קודם. כי אין עתיד לסוריה, אם ימשיך להתקדם "צבא הכיבוש" הזה שמבקש להקים באזור מדינה איסלאמית. כבר בדצמבר 2013 כתבנו בטור הזה שעלייתה של החזית האיסלאמית עלולה להיות "אסון של ממש לאופוזיציה בסוריה ולעתידה של המדינה. לאור סדר היום של החזית ושותפיה הג'יהאדיסטים, פטרוניה ומספרם ההולך וגדל של הלוחמים הזרים הפועלים בה, קרוב לוודאי שרוב הסורים לא ירצו כל קשר עמה."

אלו שמחפשים פיתרון דיפלומטי וחילופי משטר בסוריה, ישאבו עידוד לאו דווקא מהניסיון לנרמל ארגונים כמו ג'בהת אל-נוסרה, אלא מהפגישה שהתקיימה בסוצ'י ב-12 במאי, בין מזכיר המדינה האמריקאי ג'ון קרי לעמיתו הרוסי סרגיי לברוב. במסיבת עיתונאים משותפת שערכו השניים, אמר קרי: "מהסכם ז'נבה ועד סילוקו של הנשק הכימי מסוריה, אבקש לשוב ולהדגיש מה יכול לקרות כשרוסיה וארצות הברית משתפות ביניהן פעולה. אין בלבי ספק שאפשר להשיג התקדמות ממשית ולהשיג הישגים חשובים... כולנו מסכימים שיש צורך דחוף בשיתוף פעולה דומה לזה שגילינו כשסילקנו מסוריה את כלי הנשק - את הנשק הכימי - וכשפעלנו יחדיו בנושא האיראני. חובה עלינו להשקיע כעת מאמצים דומים כדי להתגבר על כמה מהאתגרים שעומדים בפני כולנו".

More from Week in Review

Recommended Articles