שחיקתו של זיכרון השואה
לצד שיח שואה רציני ומעמיק, מתקיים בישראל גם שיח צעקני ופופוליסטי, שהפך את השימוש בשואה לטריוויאלי ויומיומי ולעתים מבזה – מתעמולה פוליטית, דרך עימותים עדתיים ועד מאבק למען הצמחונות. האם הדור הרביעי יצליח ליצור שיח שואה חדש?
"הממשלות הדמוקרטיות טעו טעות גורלית לפני מלחמת העולם השנייה, ואנחנו משוכנעים...שהן טועות טעות מרה גם עכשיו...בינתיים לא נירתע. נוסיף להתעקש על האמת, ונעשה כל מה שביכולתנו לפקוח את העיניים הנעצמות" - כך אמר ראש הממשלה בנימין נתניהו בטקס הממלכתי לציון יום הזיכרון לשואה ולגבורה, שנערך באפריל השנה [2015], וגם מי שלא בקיא בז׳רגון ידע בדיוק על מה הוא מדבר.
גולשים חרוצים הפיצו בפייסבוק את טקסט הנאום המלא, כשכל התייחסות לשואה סומנה בצבע אדום, ואילו כל התייחסות לאיראן ואיומים קיומיים אחרים בני זמננו סומנה בצהוב. למרות שמדובר כאמור בנאום ליום השואה, התמונה שנתקבלה הייתה צהובה למדי.
בעיתון "הארץ" הרימו את הכפפה וסימנו באופן דומה את נאומי נתניהו מהשנים 2015-2013.
הם גילו שבכל שנה מפת הנאום הופכת צהובה יותר ויותר. כלומר פחות שואה ותקומה, יותר ״היטלר החדש״.
