ישראל חייבת להציב אולטימטום לחמאס: עצירת פרוייקט המנהרות או הרחבת הסגר על הרצועה

חמאס חזר לחפור מנהרות בגבול עזה, ייתכן שלפחות אחת מהן חצתה את הגדר", כך גילה השבוע (17 במאי) ח"כ עמר בר-לב, חבר ועדת חוץ וביטחון, והוסיף: "לו הייתי שר הביטחון, הייתי מורה לצה"ל כבר הלילה לצאת לפעולה של השמדת המנהרות המתחדשות".

עובדת שיקומן של מנהרות חמאס, שהושמדו במבצע "צוק איתן" (אוגוסט 2014), ופיתוחן של מנהרות חדשות, מוכרת למערכת הביטחון הישראלית ולמקבלי ההחלטות הישראלים זה חודשים רבים. חמאס לא מתאמץ להסתיר את "פרויקט הדגל" שעליו הוא שוקד במרץ. הזרוע הצבאית של הארגון, עז א-דין אל קסאם, משקיעה משאבים עצומים בפרויקט הזה, במנותק ממצבה העגום של האוכלוסייה בעזה, אשר מצבה ההומניטרי הורע בעקבות המבצע בקיץ וכן בעקבות סגירת הגבול עם מצרים בדצמבר 2014.

כפי שכתבתי באל-מוניטור בחודש מארס 2015, פרויקט שיקום המנהרות חוּדש שבועות אחדים אחרי צוק איתן. מועסקים בו מאות פלסטינים בעלי מקצועות שונים, ומופעלים בו כלי שינוע רבים. פועלי הפרויקט נאבקים על הזכות לעבוד במנהרות, מכיוון שזה הסיכוי היחיד שלהם למצוא תעסוקה בעזה מוכת האבטלה. הפעילות האינטנסיבית והרחבה הזאת לאורך הגבול עם ישראל, הופכת את פרויקט כריית המנהרות וביצורן לחשוף וגלוי לעיני כל.

אמנם, במערכת הביטחון הישראלית דוחים את הטענה שהשמיע ח"כ בר-לב כי מנהרת חמאס אחת לפחות חצתה את הגבול עם ישראל - אבל מנגד, תושבי קיבוץ נירים בנגב המערבי טוענים כי חברה פרטית שהזמינו ערכה בדיקה מקיפה, ובה התגלו סימנים בסבירות גבוהה לחפירה מתחת לבתי הקיבוץ. 

בין אם חמאס הצליח תוך עשרה חודשים לחצות את קו הגבול עם ישראל ובין אם לא, אין ויכוח על כך שזו מטרתו, ושעליה הוא שוקד במרץ. "פרויקט הדגל" של עז א-דין אל קסאם יגיע תוך זמן קצר לשלב שבו עשרות מנהרות תופת יהיו כשירות ומוכנות לתקיפה בישראל. ישראל מצידה, כך נראה, לא ביצעה שום פעילות מנע עד היום. ועם זאת, הפעם, שלא כמו ערב מבצע צוק איתן, אין כלל ויכוח לגבי השאלה אם למערכת הביטחון בארץ יש או אין מידע מודיעיני על היקף המנהרות, ואין ויכוח לגבי האיום המוחשי שהן מגלמות על יישובי הדרום. האיום קיים, ואפילו גלוי.

ישראל עומדת עתה בפני דילמה צבאית ומדינית כאחת. אם אכן, כפי שיעץ ח"כ בר-לב, צה"ל ייכנס למבצע נוסף ברצועה כדי להרוס מנהרות, ברור לחלוטין שהמבצע הצבאי לא ייעצר סמוך לגבול, אלא יתגלגל למבצע רחב היקף ברצועה, על כל המשמעויות הנלוות לכך: ירי רקטות לעבר ישראל, תקיפות אוויריות וקרקעיות בעזה, לחימה ביישובים צפופים, פגיעה באוכלוסייה אזרחית, וכן הרס תשתיות נוסף ברצועה, שעדיין מלקקת את פצעיה מהלחימה בקיץ האחרון. מבחינת ישראל, מבצע צבאי נוסף בעזה, תוך שנה בלבד, יגביר את הלחץ הבינלאומי עליה, בלי קשר לחשיבות המבצע או לעובדה שהרס המנהרות הוא צורך הגנתי מובהק.

מצד שני, כשהתמונה ברורה, והסכנה מוחשית כל כך, ישראל אינה יכולה לשבת שוב בחיבוק ידיים, ולהמשיך את התנהלותה עם חמאס כאילו האיום אינו קיים.

בחודשים האחרונים נאלצה ישראל להקל את הסגר על הרצועה. התצרוכת הקיומית של התושבים שם מגיעה היום רק דרך ישראל, לאחר שמצרים אטמה את כל מנהרות ההברחה ברפיח. אלמלא ההקלות בסגר והכנסת סחורות וחומרי גלם שישראל אסרה בעבר, עזה הייתה ניצבת היום בפני משבר הומניטרי.

כעת, הדרך היחידה של ירושלים היא להציב אולטימטום להנהגת חמאס המדינית והצבאית: אם פרויקט המנהרות לא ייפסק, לא יגיעו חומרי בנייה אותם ישראל מעבירה בינתיים בהקצבה לרצועה, ובהדרגה יבוטלו כל ההקלות שנקבעו.

בין ישראל לחמאס מתקיים בחודשים האחרונים ערוץ להעברת מסרים שמנוהל באמצעות דיפלומטים אירופאיים, ובראשם הקונסול השוויצרי פול גרנייה. ההנהגה המדינית של חמאס בעזה לא הכחישה את קיום המגעים, שנועדו להביא להבנות על הפסקת אש ארוכת טווח בין ישראל לחמאס.

באמצעות ערוץ זה, וערוץ הידברות נוסף שמתנהל דרך קטאר, ישראל יכולה בקלות להעביר את מסריה החד משמעיים - עצירה מוחלטת של פרויקט המנהרות עכשיו, או הכבדה משמעותית של הסגר, והידוקו באופן שיסכן את שלטון חמאס.

בעבר טענתי כי הסגר שהטילה ישראל על רצועת עזה, לאחר שחמאס תפס בכוח את השליטה, היוותה טעות קולוסלית שרק העצימה את כוחו של חמאס, ואת התמקדותו בהקמת כוח צבאי שיילחם למען פתיחת המעברים. אולם עכשיו הבחירה היא בין מבצע צבאי בעזה, על כל משמעויותיו, לשימוש בלחץ כלכלי - האמצעי היחיד שעשוי להבהיר לחמאס שהמנהרות יסבכו אותו, ועלולות להביא לקריסתו.

הידוק הסגר ידרדר יותר את מצבה של האוכלוסייה ברצועה, אך זהו כנראה כלי ההרתעה היחיד של ישראל לפני מבצע צבאי, שעלול להוביל לפגיעה באוכלוסייה, להרג אזרחים, ולסבל של תושבי עזה.

הקרע בין הזרוע הצבאית למדינית הינו עובדה ידועה. השאלה הגדולה היא, האם הזרוע המדינית מסוגלת במצבה להכתיב למוחמד דף (ראש הזרוע הצבאית) ושאר בכירי עז א-דין אל קסאם, לעצור את הפרויקט?

לא בטוח. עם זאת, לפני שנכנסים לסבב לחימה נוסף, על ישראל כאמור לפעול בכלים הלא צבאיים הנמצאים ברשותה כדי לעצור את חפירת המנהרות. אם אולטימטום לא יעזור, ואם לחץ כלכלי לא יעזור, ישראל תוכל לומר בסבב הבא כי עשתה כל שביכולתה כדי לעצור את האיום על אזרחיה ולמנוע פגיעה באזרחים.