המאבק נגד תחבורה ציבורית בשבת: את מי השר כץ מנסה לרצות?

ערב החג השני של פסח (9 באפריל) העלה שר התחבורה ישראל כץ פוסט קצר בעמוד הפייסבוק שלו: "בלי אוטובוסים, בלי מתי מעט המפגינים. סתם טיול שטח בנחל התאומים. חג שמח". לטקסט המתגרה הוצמדה תמונה של השר מטייל במסלול מוריק ויפיפה ליד משפחה דתית.

הפוסט הזה היווה שלב נוסף במאבק המתוקשר שהתפתח בימים האחרונים בין כץ לבין פעילים למען תחבורה ציבורית בשבת. הכל החל כשהם העלו את הדרישה לשנות את המדיניות ארוכת השנים בישראל שאוסרת על חברות האוטובוסים הציבוריות לפעול בשבת - והוא האשים אותם בכך שהם אנשי שמאל המנהלים נגדו מאבק פוליטי. מאז, המאבק הציבורי התפתח להפגנות מול ביתו של השר כץ במושב כפר אחים שבדרום, כשבערב החג הגיעו אל ביתו כמה עשרות מפגינים, בהם גם חברת הכנסת ממרצ, תמר זנדברג. זנדברג כבר הספיקה להגיש הצעת חוק להנהגת תחבורה ציבורית בשבת.

הטיעון המרכזי שמעלים המוחים הוא כי מדובר בצדק חברתי. משפחות מהשכבות החלשות, שאין ברשותן רכב פרטי, אינן יכולות לנפוש וליהנות משעות הפנאי שלהן כמו שאר האוכלוסייה. בנוסף יש גם טיעון סביבתי, שלפיו השימוש בתחבורה ציבורית הוא חסכוני וירוק יותר משימוש בכלי רכב פרטיים.

אבל השר כץ, מרגע תחילת המאבק, בחר להפוך את הדיון לסוגיה מפלגתית ולטעון שאלה הם קמפיינים של פעילי שמאל וארגוני תחבורה ציבורית המזוהים עם השמאל. לדבריו, המחאה הזאת הייתה המשכה של המתקפה הפוליטית שהם הובילו בבחירות נגד ממשלת הליכוד כחלק מהקמפיין ''רק לא ביבי".

תגובותיו הבוטות של שר התחבורה, כאילו היה אחרון הפעילים הפוליטיים, יצרו תחושה שכץ נוהג ביהירות מול המאבק הציבורי הלגיטימי, וכי הוא עושה זאת לא מעט בשל ניצחונה הגדול של מפלגת הליכוד בבחירות. כץ הוא זה שבחר להפוך את הדיון סביב תחבורה ציבורית בשבת לעימות פוליטי בין שמאל לימין ובין חילוניים לדתיים. גם העובדה שבתמונת השר המטייל בנחל התאומים מופיעים ברקע חובשי כיפות משרתת כנראה את אותו קו פוליטי של קריצה לציבור הדתי המזוהה עם הימין והליכוד.

כץ הוא שר התחבורה של הציבור הישראלי כולו, והאופן שבו הוא מתנהל מול הדרישה לתחבורה ציבורית בשבת היא מפלגת ואינה מכבדת, בלשון המעטה, את מעמדו ואת תפקידו. מתוצאות הבחירות האחרונות עולה כי מפלגת הליכוד מייצגת ציבור גדול של בני המעמד הנמוך בפריפריה, וכץ, כנציג בכיר של מפלגה זו וכאדם חילוני, היה צריך לגלות רגישות גדולה הרבה יותר לדרישה הזאת.

דווקא בתקופה שאחרי המחאה החברתית, כשהשיח השתנה ופוליטיקאים מכל המפלגות מבינים את עוצמתו של הסנטימנט החברתי, כץ נוהג באטימות ובחוסר הבנה מוחלטים לרוח השינוי. זאת, ממש כפי שקרה בימי תחילת מחאת האוהלים בקיץ 2011. אז האשימו בליכוד פעילי שמאל רדיקלים בהצתת המחאה, בזמן שהיה ברור שהיא כללית ורחבה ומשתתפים בה תומכי כל המפלגות.

כשראש עיריית תל אביב, רון חולדאי, הצטרף למאבק הזה והסביר בסוף השבוע בדף הפייסבוק שלו ש"הגיע הזמן לדאוג לאלו שאין להם ולעשות את השינוי המתבקש" – הוא תמצת בדיוק את מהות הדרישה, שדווקא עכשיו יכולה לגבש סביבה תנועה אפקטיבית חוצה גבולות פוליטיים. אולם כץ לא חיכה יותר מדי זמן וניגח גם את חולדאי, תוך שהוא שוב מתעלם מדיון מהותי.

בינתיים גם החלה לצבור תאוצה מחאת רשת הקוראת למנוע משרים להשתמש ברכבי השרד שלהם בשבתות בטענה כי הם ממומנים כל ידי משלם המיסים ועל כן זו אפליה.

גם אם טענתו של שר התחבורה נכונה, ופעילי שמאל הם אלה שמובילים בימים אלה את המאבק למען תחבורה ציבורית בשבת, אין זה גורע מצדקתו של המאבק. העובדה שכץ בורח לניגוח פוליטי מוכיחה כי הוא מבין שאין בארסנל שלו טיעונים ראויים וכבדי משקל. לכן הוא שולף את שפן ה"סטטוס קוו" שלפיו נהגו כל ממשלות ישראל בעבר, החל מדוד בן גוריון דרך ראשי ממשלה אחרים מהשמאל כמו רבין וברק. אולם העובדה הזאת אינה יכולה לשמש טיעון מכריע בדיון הזה. אם בעבר סוגיות חברתיות ותרבותיות כאלה היו נבחנות בציבור הישראלי בעיקר דרך פריזמה של היחס בין דת למדינה, הרי שכיום אחרי המחאה החברתית, ערכים של שוויון, זכויות חברתיות וצדק חברתי הם אלה העומדים במרכזם של דיונים מהסוג הזה.

במקרה של החוסר בתחבורה ציבורית בשבתות וחגים, יש דרכים רבות לנסות ולגשר על חוסר הצדק הזה, המפלה באופן ברור אוכלוסייה מסוימת. גם חבריו הדתיים של כץ לליכוד חשבו כך לפני לא הרבה שנים. יולי אדלשטיין וזאב אלקין חובשי הכיפות היו חתומים על הצעות חוק פרטיות לאפשר תחבורה ציבורית בשבת ובחג. גלעד ארדן, שגם הוא תמך בשינוי זה, הסביר אז כי "הפעלת תחבורה ציבורית בשבת נועדה לענות על צורך חברתי: מתן חופש תנועה לשכבות החלשות ואינו מחזיק במכונית פרטית". דווקא כץ החילוני תופס את עמדת המחמיר ונושא את דגל שימור הסטטוס קוו, כשברור שהציבור הישראלי עבר כברת דרך, ולמאבק הזה יש הפעם סיכוי גדול להצליח.